מרקס: כוחות הייצור, תודעה כוזבת וניכור
הסיכום להלן הינו חלק מסיכום הקורס "אידיאולוגיות מודרניות" מתוך מאגר הסיכומים במדעי המדינה
מרקס מדבר על "אמצעי היצור" או "כוחות היצור", כל חברה מבוססת על כוחות יצור שקובעים למי שייך מה? למי המדינה שייכת וכו', אלו הכוחות הגדולים של הייצור בתוך החברה. כוחות היצור לפי מרקס, זה הדבר הבסיסי ביותר שמגדיר את החברה. כאשר מישהו נמצא במעמד מסוים למול אותם כוחות היצור, זה קובע את הסטאטוס החברתי שלו, מעמדו הפוליטי ואת השקפתו. "ההוויה קובעת את התודעה ולא התודעה את ההוויה", בעוד שהגל היה אומר ההפך. מרקס אומר שבני אדם הם איך שהם חיים באמת.
על פי מרקס יש 2 רמות לכל חברה:
- המעמד של סיפוק צרכי בני אדם – זה המעמד הבסיסי ביותר. מרקס מקבל את הפילוג שהגל עושה אבל בהיפוך – התודעה נוצרת ע"י ההוויה, אז העולם הבסיסי ביותר שקובע לאן החברה הולכת ומי נמצא איפה זה כוחות היצור.
- על הבסיס הזה נוצר עולם אחר – העולם שנוצא הוא רוחני יותר "בניין-על", שבתוכו נכללים כל אותם דברם שבני אדם בונים מתבונתם (תרבות, חוקים, מוזיקה, דת וכו'). הדת היא ניסיון לתת לעולם הבסיסי ביטוי ברמה רעיונית.
לדידו של מרקס, ברוב המקרים אין צורך של אלה ששולטים בחברה להשתמש באלימות כדי לשמור על מעמדם. איך הם שולטים ללא אלימות? בעזרת "בניין-העל", זה נכנס לראשו של האדם, ובכך האדם מקבל את עצמו בעולם. כאשר אי-אפשר שחברה תשלוט בלי אלימות, הבורגנות השולטת יודעת היטב אם צריך להסדיר את החברה, אז מחדירים רעיונות. חברה בורגנית רגילה אינה זקוקה לאלימות, וברוב הזמן היא קובעת את שלטונה לא דרך אלימות.
למה הפועלים לא מצליחים לראות את האמת שבשליטת הבורגנות? אמרנו שההוויה קובעת את התודעה, אם כך, האינטרסים של הפרולטריון צריכים להיות מאוד שונים מהאינטרסים של הבורגנות, אז איך הם לא מצליחים לראות את האי-צדק הזה? בפועל, הבורגנות מצליחה לבלבל אותנו עם רעיונות לא להם, הם חושבים בצורה שהבורגנות רוצה שהם יחשבו, ולזה מרקס קורא: "תודעה כוזבת" – האינטרסים האמיתיים של האדם נשלטים ע"י כוח שלא שלהם.
יש כבוד רב לאנשי אקדמיה, משפטנים, מומחים למיניהם, ושהם מדברים זה נראה כמו עמדה אובייקטיבית, והמעמד הפשוט מקבל את המילה של אותם מומחים. כאן אנו רואים, שהתודעה לא משקפת את האינטרסים שלהם.
במילים של מרקס, יש כאן "ניכור" – יש זכויות ששייכות לאדם ולא ניתן לנכר אותם, אבל מרקס מדבר על ניכור בכמה וכמה דרכים:
1. ניכור מהעבודה – בני אדם במהותם הם יוצרים ועושים. לבני האדם יש בתוך מוחם רעיונות של יופי, סימטריה, הרמוניה וכו'. הפעילות האנושית הטיפוסית האידיאלית היא כאשר בני אדם לוקחים את אותו רעיון שנמצא בתוך מוחם, מוציאים את זה מראשם ומחתימים את המציאות. האדם אם כן הוא "האדם היוצר", אבל בעולם הקפיטליסטי, הניסיון להוציא מעצמך את התפיסות האנושיות הבסיסיות לא נעשה, אלא זה מעוות להיפוכו. העבודה אינה מבטאת אותי, אלא ממיתה אותי, היא לוקחת את החלקים ההומאניים שיש בי וממיתה אותם. בעולם כזה אנושיותו של האדם נשחקת ע"י עבודתו.
2. ניכור מתוצרת העבודה – מאותה סיבה של ניכור מעבודה, אז גם המוצר שיוצא מנוכר. המהפכה התעשייתית שינתה את הקשר בין האדם לבין יצירותיו. בעבר סנדלר היה יכול ליהנות מעבודתו, אבל עכשיו עבודה זו מתחלקת לעשרות פעולות, אין לאדם קשר עם התוצרת. מרקס אומר ש"בכל משיכה על הידית הוא מעצים את העולם שמדכא אותו", הוא מעשיר את אלו שעושקים אותו, ונותן לעולם החיצוני את הכוח לשחוק אותו.
3. יחסים חברתיים – העולם הקפיטליסטי, מקרב את האדם לשכנו בצורה שאף פעם לא הייתה בעבר – התלות מאוד גדולה. התלות הזו יכולה הייתה להיות חברות, אהבה והרמוניה, אולם מרקס טוען שבני אדם מתחרים זה עם זה כפי שלא היה אי-פעם בהיסטוריה, וכך האהבה נדחקת לפינה לעולם של רומנטיקה.
4. העולם האנושי – מרקס בלונדון ב-1870, שהייתה מכוערת, בכך שהאדם רוצה ליצור עולם שמתאים לו, אך בפועל הוא יוצר עולם שמדכא אותו. האדם יוצר עולם שלא משקף אותו.
אם כן בכל המובנים, רעיונותיו לא שלו, עבודה שוחקת אותו, הוא לא מרגיש שהמוצרים שייכים לו, החברה מנכרת כיוון ש העוינות היא עמוקה, והעולם שהוא יותר הוא עולם שמדכא אותו.
מרקס אומר: שעל אף שמצבם נוח משל הפרולטריון, גם הקפיטליסטים סובלים מניכור כי הם הקריבו את אנושיותם על מזבח זר. הקפיטליסטי נראה כצל של מה ששייך לו.