השיר "דברי רקע ראשונים" של ארז ביטון פותח בכותרת שמטרתה למסור רקע על מקורות יניקתו והשפעתו של המשורר; על עולמו הרוחני והתרבותי עליו גדל. שיר זה מציג פרטי רקע ראשונים על עולמו השסוע, הבעייתי והסבוך של המשורר. עולה כי תרבות הוריו מושרשת בו ונוגעת בו למרות הריחוק שהוא חש ממנה. זאת כנגד העובדה שהוא חש שייכות לישראליות החדשה שבקרבה ובה הוא חי.
עצם כתיבת השיר, חזרה לשורשים מעידה עד כמה הוא לא התרחק, מכיר ומעריך את מקורותיו ומרגיש חלק מהם. ארז ביטון מחפש את אותו פיוס בין הניגודים התרבותיים והערכיים; הוא מבקש ליצור שילוב תרבותי. ואכן שיריו הם סיפור חייו כבן העדה המרוקאית וגורלו בתוך עדה שחשה קיפוח. השיר "דברי רקע ראשוניים" מציג את ניסיונות הדובר לחשוף את שורשיו – את עברו. ניתן לראות כי ישנן שתי דמויות מרכזיות שהשפיעו בהתנהגותן על עיצוב אישיותו כמבוגר – האם והאב.
כתיבת השיר "דברי רקע ראשונים" של ביטון היא העלאת זיכרון ילדות שיש בו כדי להסביר את הקושי בהווה. הוא מתאר את קושי ההסתגלות וההתאקלמות בעולם מודרני, חדשני, שלא 'קשוב' לאמונות טפלות או למסורת דתית. השיר מביע הערכה כנה להורים יחד עם שילוב ההכרה בנתק שבין עולמות העבר לעולמות ההווה. לכן הוא מוצא צורך להעלות את העבר כדי להזכירו ולהנציחו. העבר איבד את יוקרתו מול העתיד אך המשורר מבקש לשמרו בתודעתו, עם כל הצורך להתרחק ממנו.
תוכן השיר ומשמעותו
דברי רקע ראשונים – בית א': תיאור האם כמי שמגיעה מתוך הטבע הקסום, מתוך נוף פסטוראלי, מתוך אגדה וחלום. דמות מיתולוגית שמחברת את המשורר אל עולם הילדות שלו :"חלב מתוק מכל מתוק…"אלף לילה ועוד לילה" אימרות שמזכירות אגדות שמקושרות לעולם הילדות ולסיפורי האם לפני השינה לילדה הקט. אזכורן של אגדות "אלף לילה ועוד לילה" מעניק לעולם הילדות נופך (צורה) של אגדה.
הדובר מצטייר כמי שמתגעגע לגן העדן האבוד, ונזכר בילדות בצורה נוסטלגית. עולם הילדות מעוצב באופן אידיאלי כמקום אגדי וחלומי. הכפר, השיחים וקן הציפורים מעניקים ביטחון, משום שהם פרטים קטנים הלקוחים מן המציאות. עם זאת, הם מהווים מעין גן-עדן בשל מראה מיוחד ("בירוק אחר"), טעם מיוחד ("חלב מתוק מכל מתוק") וצליל מיוחד ("מערש זמירי").
דברי רקע ראשונים – בית ב': האם מוצגת כאישה מרוקאית מעשית המגוננת על ילדיה נגד כוחות חיצוניים של שדים ומזיקים באמצעות אמונות טפלות ודרכים פרימיטיביות: הכאה באצבע צרדה (אצבע אמצעית), הלקאה על החזה והזכרת שמות האמהות: שרה, רבקה, רחל ולאה (אמונה טפלה קדומה של גירוש שדים). אך על פי שעולם זה הוא ריאלי ומוחשי, יש בו ניחוח אקזוטי-אגדתי. יחד עם זאת, הדובר שרוי בחוויה שהמציאות מורכבת מדי בשביל שאמונה טפלה תעביר את המורכבת שבה. למציאות המורכבת אין פתרון קסם שיפתור אותה.
דברי רקע ראשונים – בית ג': האב מופיע בשיר כמי שעולם הרוח היהודי ממלא את הווייתו: "עסק בעולמות… קידש שבתות… היה בקי…". המילה "עולמות" מתארת איזשהו עולם נסתר, חידתי, כמו עולם המסורת. עם זאת, האב מתואר גם כאדם ארצי ועממי. דמותו של האב מסמלת גם את החיבור למסורת המרוקאית. יתרה מכך, ניתן לראות גם קנאה בדמות האב המיתולוגית, האגדתית, הגדולה, שבאמצעות המסורת פתרה בעיות (לעומת האם המיתולוגית שפותרת בעיות ע"י אמונות טפלות וגירוש 'שדים'). עיסוקו של האב בקדושה מתבטא גם בשתיית כוסית עראק משובח בשבת כדי להרגיש התרוממות רוח וקדושה (חיבור למציאות). דמות האב מוקדשת לעולם הרוח, אך לא אותו עולם רוחני שהמשורר רוצה בו.
עולם ההורים שעולה מתוך שני בתים אלו, נראה כעולם שלם, הרמוני, שהכל פתיר באמצעות אמונות טפלות או אמונה דתית ולכן ההורים מהווים מושא להערצה ולגעגועים, נוסטלגיה וערגה לעבר, לעולם ילדות ללא מורכבויות.חיי המעשה של ההורים שאובים מחיי הרוח, ועולמם הוא עולם שלם, ללא התלבטויות.
דברי רקע ראשונים – בית ד': הדובר התרחק מעולם ההורים, ומעולם המסורת והאמונות הטפלות ונמשך אל עולם התרבות המערבית, בה גדל ובה נטמע ("שהרחקתי עצמי הרחק אל תוך לבי"), כלומר הדובר מתאר את התרחקותו בצורה אקטיבית ("הרחקתי") ולא שהרחיקו אותו. בלילות כשכולם ישנים, הוא מתקרב אל עצמו על ידי שינון מיסות של באך (מיסה – טקס פולחני הנערך בכנסייה ומלווה במנגינה, שנקראת גם היא מיסה). זאת בניגוד להתרחקות שמאפיינת אותו מעולם שמסמלים הוריו. ה"מיסות של באך" מסמלות את הרצון להיות חלק מההוויה התרבותית של האשכנזים בארץ. עם כל הרצון להיטמע בקרב האשכנזים הוא בעיקר מנסה לשלב בין שתי התרבויות ולא לשכוח את העולם שממנו בא: "…משנן..מיסות קטנות של בך ביהודית מרוקאית".
השורש ר.ח.ק, המופיע שלוש פעמים בבית זה, מביע את המהפך שהתחולל בו, את התרחקותו מעולם ההורים. אולם מרדנותו של הבן, שמאס בעולם הוריו התמים והשלם, אינה גורמת לקרע מוחלט. הוא מנסה למזג את שני העולמות המנוגדים זה לזה; את המיסות של באך הוא משנן ב"יהודית מרוקאית".
יש לשים לב שלדמות האם מוקדשים שני בתים בעוד לדמות האב – בית אחד. יתכן שדווקא עבורו דמות האם דומיננטית יותר.
הקונפליקט בשיר
בשיר "דברי רקע ראשונים" ישנן כמה דרכים בהן ארז ביטון בוחר לעצב את בעיית הפער התרבותי והקונפליקט בין שתי ההוויות (המסורתית והמודרנית):
1.השורש ר.ח.ק שמופיע בעיקר ביחס לדובר: התרחקותו מעולם המסורת לטובת העולם המודרני החדש. קיימת הערכה של ההורים, ציור חייהם באופן הרמוני, אך יחד עם זאת בחירה של המשורר במיסות של בך – בעולם האשכנזי, תוך שילוב עם "יהודית מרוקאית".
2. ניגוד בין האב לאם. האם מוצגת כשורשית, כמי שצמחה מהטבע, חלק בלתי נפרד מעולמות הילדות של הבן, המשורר. לעומת זאת, האב נראה כמחובר לעולמות שלו בלבד, עולמות המסורת, עולם שאינו רלוונטי עוד בצורתו לבן המשורר.
עצם הצגת הניגודים בין העולמות מראה על תפישתו של המשורר ביחס לשתי התרבויות: הן שונות ולא ניתן לשלב ביניהן. גם הוא, המשורר, שהוא חלק מהתרבות החדשה, צריך לשנן וצריך לעשות את זה בשקט, בלילה, אולי בהיחבא כי הוא חושש מתגובת הסביבה.
אומנם השילוב התרבותי לא נראה כמעשי אך המקום אליו הגיע המשורר – האזנה מיסות של באך, הוא מקום טוב והוא כן זוקף את 'איכותו' העכשווית במקורותיו. אילולא הוריו, הוא לא היה אולי אדם תרבותי ונאור כזה. יש לשים לב שהאם היתה יושבת וקוראת לו את סיפורי "אלף לילה ולילה" כלומר האם השרישה בו את הצורך בלמידה, בהשכלה ועם כל הפרימיטיביות לכאורה שבדעות הקדומות, היא אישה משכילה. כלומר, הוריו הם אלו שגרמו לו להיות אדם נאור ומשכיל ולכן ביכולתו לחבר בין העבר להווה.
הדובר, מנציח את הוריו בשיר זה ומאדיר אותם אך הוא לא מתעלם מהצורך הטבעי של כל אדם בוגר להטביע את חותמו, מקוריותו ועצמאותו בבחירה שלו באורחות חיים, שלעתים שונים מביתו ומהמסורת עליה גדל. בדמות החדשה של המשורר הוא יוצר את השילוב הכמעט בלתי אפשרי: מיסות של באך (נוצריות), הנקראות ביהודית (עברית) במרוקאית. אלו חיי הרוח החדשים של הבן הבוגר המרוקאי הישראלי במדינת ישראל.
דרכי עיצוב/אמצעים אמנותיים בשיר "דברי רקע ראשונים":
- אנאפורה: חזרה על המלים בראשית הבתים, כקינה על עולם העבר, על העולם שאיננו עוד חלק מהקיום הארץ ישראלי, אך גם לא חלק מעולמו של המשורר והשיר הוא רצון לגמור את ההלל על הדמויות האגדתיות של הוריו. חזרה גם על המלה "אשר", כמעין שינון, פשטות התחביר, שאולי מאפיינת את עולם ההורים.
- שפה ולשון: שפה פשוטה, ללא חריזה וללא מבנה מוגדר ומסודר – כמאפיין בולט של השירה המודרנית. הבית הראשון והשני – מוקדשים לאם באופן לא פרופורציונאלי לדיון בדמות האב.
- מבנה השיר: השיר בנוי מ- 4 בתים. שני הבתים הראשונים מוקדשים לדמות האם – רמז להיותה הדומיננטית בחיי הבן-הדובר. הבית הראשון מוקדש לתיאור עולם הילדות הקסום. הוא מנוסח בשורות ארוכות המעניקות רושם סיפורי והרמוני למציאות האידיאלית המוצגת בו. לעומת זאת, הבעיות שמוצגות בבית השני, מנוסחות בשורות קצרות (וקטועות באמצעות גלישה משורה לשורה) ליצירת רושם של טיפול חד ומהיר ברעות השונות שצצו לעתים. האב "זוכה" לתיאור קצר יחסית – אולי בשל הסתייגותו של הבן מעולם הרוח היהודי-מסורתי-מזרחי, אותו ביקש לזנוח לטובת העולם החילוני-מודרני-מערבי. בבית האחרון, מציג הדובר את דמותו שלו, כמי שספג את הוויית החיים המיוחדים של ביתו, אך השתמש בה לשם עיצוב עולמו החדש והייחודי.
- ארמזים: "אלף לילה ועוד לילה" הינו משפט המרמז לקורא לשים לב כי מה שקורא בשיר דומה, או רומז על סיפור אגדה. ארמז זה, כשם שמופיע באגדות ובקבצי שירים הנקראים "אלף לילה ולילה", מופיע גם בשיר זה, על מנת לרמז לנו כי האווירה המתוארת בשיר דומה לסיפור אגדה.
- חזרה: החזרה על המלים "אמי אמי", "אבי אבי", "אני אני" תורמת להדגשת חשיבות הדמויות השונות המוצגות בשיר. הדובר מביע את הערכתו לדמויות הוריו שעיצבו במידה רבה את עולמו ואפשרו לו לחתור לעצמאותו לשם בניית חייו באופן המתאים לו. החזרות מדגישות את חשיבות ההורים, אך לא פחות מכך את חשיבות ה'עצמי' של הדובר המחליט מה לשמור מעברו ובמה לבחור לקראת עתידו.
חזרה על השורש ר.ח.ק: השורש מופיע בשיר 4 פעמים: פעם ביחס לאם ול – 3 ביחס למשורר. הדובר בוחר לנטוש את עולם העבר, עם כל היופי והטוהר, ההרמוניה והטוב שבו לטובת אפשרויות ה"עולם החדש". (בזכות עולם העבר הוא הגיע למקום שהוא נמצא כעת). הוא מעריך מאוד את הוריו, אך מדגיש את התרחקותו מתרבותם שלא תואמת עוד את סגנון חייו המודרני.
- ניגודים: הניגודים בשיר בולטים בין כל בית לבין הבתים שבאים אחריו.
הבית הראשון מנוגד לבית השני ומציג את הצדדים השונים של האם: מצד אחד, דמות שצמחה מן הטבע והמשתלבת בו בהרמוניה מלאה, ומצד אחר דמות שעסוקה בגירוש שדים ורעות באמצעות אמונות טפלות. בדמותה היא מגלמת סוג של שלמות שליוותה את ילדותו של הבן-הדובר.
בתים א'-ב' העוסקים בדמותה של האם, מנוגדים לבית ג' העוסק בדמותו של האב, ומציגים את ההבדל בין האם לבין האב: היא מייצגת את חיי המציאות, בעוד הוא מייצג את חיי הרוח. היא פועלת בעולם המוחשי ואילו הוא פועל בעולמות עליונים. יחד הם משלימים את עולמו של הבן-הדובר.
בתים א'-ג' מנוגדים לבית ד' ומציגים את ההבדל בין ההורים לבין הבן-הדובר. בעוד הם מייצגים את העולם המזרחי הישן והמסורתי, הוא פרץ את הגבולות של עולם זה, אל העולם המערבי החדש. הוא מדגיש את התרחקותו מעולם הוריו, אך מודה שבתוך לבו, הוא עדיין מרגיש שייך לעולם הישן והקסום בו גדל.
סיכום
השיר "דברי רקע ראשוניים" של ארז ביטון מתאר את רקע הילדות של הדובר ששימש לו בסיס לעיצוב עולמו הבוגר. הדובר מציג את השפעותיהם המבורכות של הוריו עליו, יחד עם שאיפתו להתרחק מהשפעות אלו ולעצב את עולמו על-פי הבנתו. הדובר מוצג כדמות המחפשת את דרכה הייחודית, לא באמצעות מרד כוחני, אלא בהבנה ומודעות ובהערכה כנה למעשי הוריו. ברור שהבן מתמודד עם בעיה רוחנית-תרבותית. משיכתו אל המיסות של באך, עשויה ללמד על משבר זהות, שהרי אביו היה בקי מאין כמוהו בהלכות בית-הכנסת. לכאורה, מדובר במרד של בן במסורת אביו, אך אפשר שזהו ביטוי טבעי של רצון להכיר ולדעת עולמות חדשים. נראה כי הבן מצא את הפתרון למשבר בדמות: שילוב בין העולמות. ה"מיסות הקטנות של באך ביהודית מרוקאית" הוא הביטוי לחיבור בין היהדות המרוקאית לבין הנצרות המציעה שפע תרבותי-רוחני מגוון ואטרקטיבי.
סיכומי שירים נוספים של ארז ביטון: פיגומים, שיר זוהרה אלפסיה
