סיכום ויקרא פרק כ"ה 39-46 – חוקי עבדות

סיכום ויקרא פרק כ"ה 39-46 – חוקי עבדות

סיכום זה מהווה חלק ממאגר הסיכומים בתנ"ך על פי תוכנית הלימודים החדשה המעודכנת, נושא החוק המקראי

החוק המופיע בספר ויקרא פרק כ"ה פס' 39-46 עוסק בנושאי עבדות והוא פותח בתיאור המצב שהביא את האדם למכור את עצמו לעבדות: "וכי ימוך אחיך עמך…" כלומר אדם שפשט רגל, או ירד מנכסיו נאלץ למכור את עצמו לעבדות בשל מצבו על מנת שיוכל להמשיך ולהתקיים. ישנם מספר חוקים העוסקים במקרא בנושאי עבד (ראה בתחתית הסיכום) כאשר בחוק בויקרא פרק כ"ב הדגש הוא על היחס לעבד. האדון נדרש להתייחס לעבד הנמנה על עם ישראל כשכיר. אין להציק לו ואסור להעבידו בעבודת פרך. את הדרישה הזו מנמק המחוקק כך: "כי עבדי הם, אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לא ימכרו ממכרת עבד",כלומר העבדות נתפסת כתופעה חברתית מגונה בישראל כי בני ישראל הם עבדים רק לאלוהים.

נאמר: "כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הם, אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים"  (ויקרא, כ"ה 55).

כלומר בני ישראל הם עבדי ה' בלבד, ולא יהיו עבדים לאדם אחר. על רקע זה בולט כאן היחס ההפוך לנוכרים: על פי החוק המקראי מהם ניתן לקנות עבדים ושפחות והם וצאצאיהם אינם משתחררים לעולם!

שלא כמו בשני החוקים בשמות ובדברים, הקובעים כי העבד משתחרר לאחר שש שנות עבודה, הרי כאן, בויקרא, העבד יוצא לחופשי רק בשנת היובל! במילים אחרות, החוק בויקרא לא מכיר בשחרור העבד לאחר שש שנים! מן המסופר בירמיהו ל"ד מסתבר כי בתקופת בית ראשון חוק העבד, הדורש את שחרורו בשנה השביעית לעבדותו, לא קוים כלשונו! הדעה השולטת במחקר המקראי היא שמרביתו של ספר ויקרא, הנמנה על "הרובד הכוהני" שבספרי התורה, נכתב בימי בית שני, לאחר שיבת ציון. סביר, אפוא, להניח כי המחוקק כבר היה מודע לעובדה שחוק העבד המקורי לא קוים ועל כן נקבע כאן שהעבד יוצא לחופשי רק בשנת היובל.

חוק שחרור העבד המופיע בספר ויקרא כ"ה מתקשר אל החוקי הסוציאליים המופיעים בדברים פרק כ"ד , אל נושא שמיטת החובות המופיע ב-דברים פרק ט"ו וכן אל חוקי אמה ועבד המופיעים ב-דבריפ פרק ט"ו.