עלית אדריאנוס לכס הקיסרות 117 לספירה הייתה נקודת מפנה בתולדות שורה של צעדים שנקט הקיסר בראשית דרכו עוררו תקוות בקרב יהודי א"י המפעיל מדיניות של שלום ברחבי האימפריה. יהודי א"י פירשו את צעדיו כאיתות מבשרי טובה אך מקורה לא היה במגמה פרו יהודית אלא לשרת את האינטרסים של הקיסרות. בשנת 135 לאחר דיכוי מרד בר כוכבה, הוציא הקיסר את תוכניותיו המקוריות בנוגע לירושלים. את ירושלים הפך לקולנו ניס רומי בשם "איליה קפיטולינס" והושיב בה זרים. כוונתו הייתה בניית עיר נוכרית עם מקדם לזאוס-יופיטר והשתלבה עם מדיניותו האימפר' הכללית והדתית שתאמה את עקרון הקמת הקולוניות הרומיות במגמה לאחד את האימפריה ולחזקה.
מתוך המקורות, עולה עובדה בדוקה ובלתי מעורערת והיא האיסור המוחלט שנגזר על היהודים להתיישב בתחומי העיר גורלם המר של היהודים הודגש כדי להוכיח כי היהודים הם שהמיטו על עצמם את השואה הזאת בסרבם לקבל את ישו ואת משנתו.
אך למרות האיסור שהטיל אדריאנוס על יהודים לבוא בשערי העיר, יש שורה של מקורות יהודים מן המאה ה-2 וה-3 המעידים הן על עלייה לרגל לירושלים והן על קיום קהילה יהודית בתוכה.
בתקופת שלטונו של הקיסר יוליאנוס שכונה ה"כופר" ישנן עדויות על הימצאותם של יהודים בירושלים בזמן שהקיסר הוציא אל הפועל את תכניתו לבנות מחדש את בית המקדש. שהטריד מאוד את הנוצרים. גריגוריוס מספר על התלהבות עממית בקרב היהודים . הנשים היהודיות תרמו את תכשיטיהן למימון מפעל הבניה ואף סייעו בפועל בעבודות הפינוי וניקוי האתר. אותו מקור מספר עף על בתי כנסת שהיו קיימים בעיר. גם בכתובת בעברית שנחקקה על גבי נדבך בכותל המערבי שמיוחסת לתקופה מביעה את רגשות ההתפעמות של האנשים שבאו לעסוק במלאכת בינוי בית המקדש.
מותו הפתאומי של יוליאנוס, שנדמה היה כי הוא עומד לבטל את האיסור שחודש ע"י קונסטאנטיניוס, החזיר את תקוות היהודים. מדברי היירינימוס – אב כנסיה ואחד מגדולי המלומדים הנוצרים שבקר בירושלים מסתבר בסוף המאה ה-4, מסתבר שאיסור מוחלט חל רק על ישיבת היהודים בעיר ולא על הביקור בה. ליהודים ניתנה הזכות לקונן על חורבות מקדשה בט' באב. לשלטונות הייתה מגמה בהענקת יתר מיוחד כזה שכן גורלם המר של היהודים הוא הוכחה חותכת לחטא שחטאו בדחותם את ישו, ולכן הורשה להם לחזות בחורבן בית המקדש. כמו-כן מצוקת היהודי הייתה גם מקור לרווחים קלים שאותם ניצלו החיילים תאווי הבצע שהופקדו על שמירת הסדר בעיר. השהייה של היהודים בעיר הייתה כרוכה בתשלום שוחד. מדי שנה חזר על עצמו חזיון זה ולא חל שינוי עד לראשית המאה ה-5.
באמצע המאה ה-5 יש ידיעה על יוזמה לבטל את האיסור, יוזמה שקשורה לקיסרות אודוקיה. .
היא נענתה לפניית יהודי א"י להתיר להם להתפלל על חורבות המקדש גם בימי חג ומועד. היא נענתה לבקשתם וליהודים הותר להיכנס לעיר גם בחגים אחרים ובשלושת הרגלים. הדעה המקובלת היא שלא זו בלבד שניתנה ליהודים הרשות להיכנס לעיר אלא אף הותר להם מעתה להתגורר בה.
מכתבי קורילוס מבית שאן ניתן להסיק כי בשלהי המאה ה-5 ובראשית המאה ה-6 היה קיים יישוב יהודי בירושלים.
שהותה של אודוקיה בירושלים לא הביא לידי שינוי מרחיק לכת במעמד היהודים. אין עדות ברורה על כך שיהודים התיישבו בעיר ובסביבתה. ספק אם ניתן להסיק חד משמעית בדבר ישוב יהודי בירושלים עד לכיבוד ירושלים בידי המוסלמים (638) כל תושבי העיר היו נוצרים שכן בתקופת השלטון הביזאנטי נאסר על היהודים להתגורר בירושלים אך ניתנה להם הרשות להתפלל ליד הכותר בט' באב. הותר להם לבכות את החורבן ובכך ניתנו משנה תוקף לעליונותם בעיר כיורשי עם ישראל.
מטרתה של הרשות הנוצרית הייתה השפלת היהודים.
המוסלמים התירו ליהודים להתגורר בעיר ולנהוג ע"פ מסורתם הם התירו עליה לרגל ולא גבו מס נפרד מהעולים. המוסלמים הכירו בזכות היהודים לקיים את מסורתם הקדומה בירושלים ולא התערבו בחייהם מעבר לתשלום המיסים כבני חסות.
