סיכום מלכים א' פרק כ"א – סיפור כרם נבות

סיכום מלכים א' פרק כ"א – סיפור כרם נבות

סיכום זה הינו חלק ממאגר הסיכומים בתנ"ך על פי תוכנית הלימודים החדשה המעודכנת, פרק הלימוד בנושא ספר מלכים

בסיפור המופיע בספר מלכים א’ פרק כ”א יש סוגיה מוסרית – משפטית ואין בו עבודה זרה אלא עיוות משפט צדק המסתיים בהוצאה להורג של חף מפשע ( בעצם ברצח).

ע"פ המסופר במלכים א', כ"א אחאב, מלך ישראל רוצה לקנות כרם השייך לנבות היזרעאלי, והנמצא ליד ארמון הקיץ שלו ביזרעאל, כדי שיהיה לו לגן ירק.

הוא מציע לו הצעה נדיבה למדי – אך מנוגדת לחוק נחלת האבות (ר' ויקרא כ"ה 23 ובמדבר ל"ו 9.7) – ונבות מסרב לה כי הוא אזרח שומר חוק.

(הצעתו זו מופיעה בשתי גרסאות בפס' 2, 6 והסירוב בשלוש גרסאות בפס' 3, 6,4 )

המלך שב לביתו עצוב ומדוכא ומספר לאיזבל אשתו – תוך כדי נסיון ברור "לתמרן אותה" לעשות מעשה לא ישר  ע"י מניפולציה – על כך. היא אכן אומרת לו לא לדאוג כי היא תשיג לו את הכרם. היא מתכננת תכנית זדונית.

היא שולחת מכתבים לאנשי עירו של נבות המכובדים והחשובים (הזקנים והחורים, מלשון חירות, חופשיים, פטורים מתשלומי המס) המשמשים דיינים בשער העיר. במכתבים האלה היא מבקשת מהם "לביים משפט" שבמסגרתו שני עדי שקר יעידו עדות שקר (ר' חוק העדים בדברים י"ז 15.6) לפיה נבות קילל (כתוב בלשון שגיא נהור "בירך") אלוהים ומלך (חטא חמור מאוד שבגינו יש עונש מוות בסקילה ע"י כל אנשי העיר בשער, ר' שמות כ"ב 27 וויקרא כ"ד 16-15). התכנית יצאה אל הפועל ונבות הוצא להורג בסקילה ( יש "מכבסת מילים" בסיפור כי כתוב כמה פעמים שהוא "מת" כאילו מת מוות טבעי).

איזבל מודיעה על כך לבעלה המלך והוא בא אל הכרם לרשתו (אין בתורה חוק קובע שאכן מלך ישראל יורש את נכסיו של פושע המוצא להורג ע"י בית הדין בגין עבירה חמורה שעליה יש עונש מוות אך נראה שהיה רווח נוהג כזה).

בבואו לכרם לרשתו אחאב פוגש את אליהו הנביא אשר ע"פ דבר ה' אליו נוזף בו קשות על המעשה הזדוני שאשתו איזבל עשתה בעידודו ובתמיכתו במשפט מפורסם : " הרצחת וגם ירשת ?" (מלכים א', כ"א פס' 19). אליהו גם מנבא את עונשו המנוסח כגמול אישי הבנוי כמידה כנגד מידה (כך כמו שהכלבים לקקו את דם נבות כך ילקקו בעתיד את דמו של אחאב, וכאן מתגלה לנו מידע אשר לא ידענו ע"י מילוי פער ספרותי, נבות לא רק סוקל באבנים על לא עוול בכפו אלא שאף גופתו נזרקה לכלבים ולא זכתה לקבורה מכובדת). הוא גם מנבא לו על חיסולם של כל אנשי ביתו (נבואה שמתגשמת במלכים ב י', 15-1) וסוף שושלתו בשלטון.

איזבל תיענש בחומרה רבה : הכלבים יאכלו את גופתה בחלקת יזרעאל (נבואה שמתגשמת במלכים ב ט' 37-29). העורך הדויטרונומיסטי של ספר מלכים הכניס את הפסוקים 26-25 אשר אינם חלק מן הסיפור המקורי. בפס' האלה הוא מאשים את איזבל כמי שהסיתה את אחאב ללכת אחרי האלילים

(גילולים = צואת סוס או פרה המציינת כאן את האלילים) כפי שהלכו אחריהם הכנענים תושבי הארץ (האמורי) לפני שבנ"י עלו ממצרים.

ב מלכים א', כ"א פס' 27 אחאב מאמץ מנהגי אבל ידועים המשמשים לו כאן להבעת חרטה וחזרה בתשובה (נכנע בלשון המקרא). כתוצאה מכך ה' מחליט לדחות את עונשו של אחאב לימי בנו (גמול לדורות, פסוקים 29-28).