מאפייני הלאומיות המודרנית – סיכום

מאפייני הלאומיות המודרנית – סיכום

סיכום זה הוא חלק מאסופת הסיכומים בהיסטוריה כאן באתר

הלאומיות המודרנית היא תופעה חדשה הקיימת באירופה מאז המאה ה-18 וה-19. בני אדם מאז ומעולם ראו את עצמם כשייכים לקבוצה. אולם זאת עד לסוף המאה ה-18 וראשית המאה ה-19, אנשים לא תפסו את עצמם כחלק ממדינה לאומית, זאת מאחר והמדינה היא מסגרת חדשה יחסית, שקמה בעקבות צמיחת רעיון הלאומיות המודרנית.

מהו לאום? לאום מוגדר בתור קבוצה של אנשים, שיש להם קשר לטריטוריה מסוימת והם בעלי זהות משותפת, המבוססת על היסטוריה, מורשת, שפה ותרבות משותפים. מאפיין נוסף של לאום הוא השאיפה להגדרה עצמית במסגרת של מדינה ריבונית.

כדי שקבוצת בני אדם תחשב לקבוצת לאום (עם) עליה לענות על שני תנאים:

1. קיומה של זיקה משותפת ביניהם.
2. עליה לשאוף להגדיר את עצמה במסגרת של מדינה.

מדינת הלאום היא מסגרת חדשה שנוצרה בעקבות צמיחתו והתפשטותו של רעיון הלאומיות המודרנית, החל מהמאה ה – 18 ועד היום. למרות הזמן הקצר כ – 200 שנה קימות כיום כ 200 מדינות בעולם.

מהי לאומיות? – לאומיות מוגדרת בתור תחושת שייכות קולקטיבית לעם מסוים ולארץ מסוימת, המתבססת על זיכרון קולקטיבי, שפה משותפת, היסטוריה משותפת ושאיפה לעתיד משותף. הלאומיות מבוססת על תחושה של שייכות וקיומו של קולקטיב מסוים ויש לה מספר מאפיינים (להלן)

מרכיבי ומאפייני הלאומיות המודרנית

ללאומיות המודרנית יש מספר מרכיבים המאפיינים אותה.

טריטוריה – אחד המאפיינים החשובים של הלאומיות המודרנית הארץ בה נוצרה והתגבשה זהותו של העם לאורך השנים, ואליה הוא קשור, ובה הוא מתכוון לבנות את עתידו ואת חלומותיו לעתיד. בעבר שטח הארץ היה שייך למלך, ואתה הוא שייך לעם כולו. מולדת – מושג המהווה חלק מהזהות הלאומית של עמים רבים. מושג זה אינו מתייחס לטריטוריה כאל שטח פיסי בלבד, אלא כאל ארץ בעלת משמעות רגשית עבור בני העם. למולדת יש משמעות כזו מאחר והיא הארץ בה נולד העם ובה חיו אבות אבותיו.

שפה – מאחר והשפה היא הדרך העיקרית שבאמצעותה בני אדם מתקשרים זה עם זה, היא היוותה אחד המרכיבים החשובים ביותר של כל קבוצת לאום ומאפיין של הלאומיות המודרנית

לאורך  שנים רבות, שימשה הלטינית, שפת הכנסייה, כשפה הדומיננטית של העולם התרבותי באירופה. במקביל לה, התפתחו בכל מדינה שפות וניבים מקומיים.

הם הבינו כי לשפה משותפת אחת יש את הכוח להבדיל את עצמם מעמים אחרים, ולהעניק מכנה משותף לכל הדוברים אותה. כך יכלה הקבוצה להגדיר עצמה כאומה – לאום נפרד.

 

 

דת – הלאומיות צמחה כרעיון חילוני, ששיקף את עליית החילוניות. במקרים רבים, תומכי הלאומיות השתמשו בדת כאמצעי להבדיל את עצמם מעמים אחרים, וזאת באמצעות הדגשת פולחנים דתיים מסוימים האופייניים לזרמי דת מסוימים בלבד.

 

מורשת ותרבות – לכל עם יש את הפולקלור שלו, כלומר אוסף שירי עם, מנגינות, ריקודים, סיפורים ומנהגים מקומיים. בנוסף, לכל עם יש מיתוסים משלו, כלומר סיפורים אגדיים המתארים עלילות שהתרחשו בזמנים קדומים, ובהם מתוארים מעשי הגבורה של האבות הקדמונים של אותו עם. תכונותיהם של גיבורי המיתוסים אמורות לשקף את רוח העם ולפאר אותו.

הפולקלור הזה התגבש והתפתח עם השנים.  תומכי הלאומיות המודרנית פעלו על מנת להדגיש את הפולקלור ואת התרבות הייחודית של עמם.

 נודע במיוחד סיפורם של האחים גרים, שהסתובבו בכפרים בכל רחבי גרמניה כדי ללקט סיפורי מעשיות, המהווים חלק מהתרבות הגרמנית.

* לא כל המרכיבים והמאפיינים של הלאומיות המודרנית חייבים להימצא על מנת ליצור עם. קיימים עמים, אשר הלאומיות שלהם מורכבת רק מחלק מהמרכיבים שהובאו ברשימה.

המאפיינים של התנועות הלאומיות

ראה גם סיכום בנושא: מהי לאומיות ומהם מאפיייני התנועות הלאומיות

הדגשת מרכיבים לאומיים ייחודיים משותפים – התנועות הלאומיות פעלו על מנת להדגיש ולהבליט את המרכיבים המייחדים את העם כמו שפה, תרבות, מולדת, היסטוריה משותפת, מורשת. על מנת לפתח את הרגש ההשתייכות הלאומית, פעלו התנועות הלאומיות כדי לייחד את האומה משאר העמים ובכך לעודד את חיזוק הרגש הלאומי בקרב כל אדם.

התבססות על ערכים ליברליים – כל מדינות הלאום שקמו הפכו מיד לדמוקרטיות, רוב המדינות שקמו בעקבות עליית הלאומיות המודרנית התבססו במידה זו או אחרת על ערכי תנועת ההשכלה. לתפיסה זו היו שתי משמעויות עיקריות:

1. בפעם הראשונה, האדם הוצב במרכז ולא המלך או הקיסר.
2. זכויות האדם התייחסו לכל אדם ללא הבדלי גזע ומעמד.

 

התנועות הלאומיות התגבשו בהדרגה – התנועות הלאומיות החלו כפעילות מצומצמת של משכילים ואנשי רוח, אשר ביקשו להקים אגודות לאומיות והתפתחו לכדי גיוס המוני למאבק צבאי להשגת שחרור לאומית. רעיון הלאומיות המודרנית התפשט משכבה של הוגי דעות, סופרים, אנשי מדע ואמנים אל כל העם.  החל מהמחצית השנייה של המאה ה – 19 המאבקים להשגת  הלאומיות הפכו אלימים יותר, הן בארצות שבהם העם מרד בשלטון המלוכני והן בארצות שבהם העם יצא למאבק לשחרור לאומי – כלומר שחרור מעול כובש זר ולהשגת עצמאות.

 

התנועות הלאומיות עשו שימוש בסמלים ובתרבות

–        המנון לאומי – המבטא את רוח העם וערכיו. ההמון הושר בציבור ועל ידי מקהלות ונועד להחדיר באדם תחושת השתייכות חזקה לעמו.

–        דגל לאומי – כל מדינה קבעה לעצמה דגל, המורכב מסמלים ומצבעים המבטאים ערכים בהם העם מאמין ואותם הוא שואף להגשים.

–        מבנים ואנדרטאות – תנועות לאומיות ביקשו להנציח את ההיסטוריה של העם, על מנת לחזק את הזיקה שלהם למורשת הלאומית ועל מנת להבליט גיבורים וסיפורים משותפים.

–        תרבות – מלחינים רבים כתבו יצירות מוסיקליות שהתבססו על הפולקלור המקומי או שנועדו לרומם ולפאת את עמם.

סוגי הלאומיות

קיימים שני סוגי לאומיות עיקריים בעלי מאפיינים:

1. לאומיות אתנית  – לאומיות המתאפיינת בהשתייכות בני הלאום לאותה קבוצה אתנית – אותו מוצא, השתייכות לאותה תרבות, היסטוריה, שפה ועבר משותף. כלומר, לאומיות המתבססת על יסודות שאינם פרי בחירה.

אדם נולד ללאומיות אתנית. במדינת לאום אתנית – הזהות הלאומית היא אתנית.

2. לאומיות פוליטית – אזרחית – לאומיות המבוססת על ערכים ורעיונות משותפים. אוכלוסיית הלאום חיה בטריטוריה משותפת, אבל יכולה לכלול קבוצות אתניות שונות, בעלות תרבות והיסטוריה שונות זו מזו. המקשר בין הקבוצות אינו מוצאן אלא האידיאלים בהם הן מאמינות, ותקוותיהן המשותפות.

זו לאומיות המתבססת על יסודות שהן פרי בחירה. דוגמא ללאומיות פוליטית היא ארה"ב.

ראה גם: מאפייני תופעת הלאומיות המודרנית והתנועות הלאומיות במאה ה-19

למה הלאומיות עולה מחדש בימינו?