סיכום: שלבים בביצוע הפתרון הסופי

ב- 21 ליוני 1941 פלשה גרמניה  לברה"מ (מבצע ברברוסה), ומאותה פלישה אנו מדברים על "הפתרון הסופי". בברה"מ יושבים 5 מיליון יהודים, ולאחר שנכשלו כל הניסיונות להפוך את אירופה לנקייה מיהודים (תכניות כמו: ניסקו לובלין ומדגסקר שביקשו להעביר את היהודים מחוץ לשטחי אירופה), מה שנשאר הוא להשמיד אותם.

ניתן להצביע על חמישה שלבים עיקריים בפתרון הסופי:

  1. בורות הירי
  2. מחנה חלמנו
  3. ועדת ואנזה
  4. מבצע ריינהרד
  5. צעדות המוות

בורות הירי

כאשר הגרמנים המסלול כיבושים ברחבי ברה"מ, הם נתקלים בקהילת יהודיות שלמות. אל הכוחות הגרמנים מצטרפות עוצבות המבצע "האינזצגרופין"- יחידה מיוחדת המונית כ- 1,000 לוחמים בכל יחידה. שמפקדיהם הם בד"כ אנשים משכילים, וכשהם מגיעים אל הקהילות הפעולה דומה כמעט בכל הקהילות. מדובר בחפירות בור מבעוד יום תחת מסווה של חפירות אנטי טנקיות, מצבורי דלק ועוד.

ריכוזה של הקהילה בנקודת ריכוז מסוימת הובילה ברגל או ברכב לנקודת הרצח, הפשטת היהודים מבגדיהם, העמדתם בשורה ויריות אל תוך הבור. בין הגאיות (הריגה) המפורסמים הם "יער פונאר", ליד וילנה- 40 אלף נרצחים, ובאביאר- 33 אלף יהודים ביומיים (ליד קייב).

 שיטת בורות הירי זו הביאה לרצח המוני שבא נרצחו מאות אלפי יהודים, וקהילות שלמות נמחקו. בשלב מסוים הממונים על "הפתרון הסופי" מגיעים למסקנה שהשיטה מסורבלת ובזבזנית, לא תמיד יעילה ולעיתים עושה שמו בגרמנים עצמם.

מחנה חלמנו – משאיות הגז

בשלב מסוים מחליטים הגרמנים לנסות שיטה משוכללת יותר, משופרת יותר והיא השיטה של המשאיות גז. במחנה חלמנו ליד לודז', מתחילים להפעיל משאיות גז כשהמפלט לתוך המשאית.

מחנה חלמנו הופעל באמצעות 2 מחנות משנה, מחנה הטירה ומחנה היער. במחנה הטירה מפשיטים את היהודים מבגדים ומריצים אותם פנימה אל 3 משאיות גז, המשאיות משטטת ביערות של איזור חלמנו. כאשר מגיעים אל מחנה היער לא נשאר לזונדרקומנדו (יחידות נפרדות שטיפלו בגופות, בבגדים וכו') אלא הוציא את הגופות ולשרוף אותן (וחוזר חלילה).

ועדת ואנזה

מכיוון ששיטה זו בסה"כ הצליחה, בינואר 1942 כש"הפתרון הסופי" נמצא בעיצומו, מתכנסת כל הצמרת הנאצית לדיון בוילה ואנזה שבברלין. מטרת הועידה היא כדי לתאם את כל השלבים של "הפתרון הסופי" ברמת שיתוף הפעולה הגבוה ביותר.

בועידת ואנזה נכחו 15 אנשים מכל זרועות הממשל החשובים ביותר, ממשרד הרכבות, מהמשרד לענייני הגזע, משרד הפנים, משרד לביטחון הרייך, משרד החוץ, משרד השטחים הכבושים. מי שמנהל את הועידה זה רינהרד היידריך, ראש משטרת הביטחון. הועידה דנה בנושאים הבאים:

  •  הצעדים שגרמניה ביצעה נגד היהודים כלומר, היידריך סקר את כל הצעדים שננקטו עד לאותה ועידה.
  • בוועידה הוחלט לגבי שאלת בני התערובת, נקבעו דרגות שונות לגבי בני תערובת, והוחלט שחצאי יהודים יתבצע לגביהם או רצח או עיקור. ואילו, בני תערובת מדרגה שנייה הם יהיו שווים לבני העם הגרמני למעט כאלה בעלי הופעה פגומה
  • החשובה ביותר-בוועידה התבצעה סקירה דמוגרפית (רישום אוכלוסייה)- היידריך מפרט ארץ ארץ כולל מדינות שטרם נכבשו כאשר בשורה התחתונה הוא מגיע ל11 מיליון יהודים.

הסקירה הדמוגרפית מלמדת אותנו לגבי המגמות שבאו לידי ביטוי בפרוטוקול ואנזה. בסקירה זו באים לידי ביטוי המטרות הגרמניות לנקות את כל אירופה, כולל בריטניה, מיהודים. בשורה התחתונה של אותה סקירה, היידריך מבקש מכל אותם באי הועידה לשים יד בביצוע הפתרון הסופי לשיטתו. אירופה תיסרק ממערב למזרח תוך פינוי האוכלוסייה היהודית, גטו-גטו, מדינה -מדינה, למטרת יישובם המחודש של היהודים במזרח.

בתום הסקירה הדמוגרפית מגיע היידריך למניין של 11 מיליון יהודים כשסעיף נוסף בוועידה הוא הקמת גטו לזקנים מיוחסים בטרזין. סעיף נוסף של פרוטוקול ועידת ואנזה הוא מינוי מומחים שיזרזו את גירוש היהודים מהמדינות הגרורות (רומניה, גרמניה). חשיבותה של הועידה הוא שלמרות שהיא מדברת במינוח מוסווה היא למעשה ראשיתו של התהליך של הפתרון הסופי.

מבצע רינהרד

בעקבות הוועידה באביב 1943 מתחיל מבצע רינהרד, המבצע קרוי על שמו של ריינהרד היידריך שבינתיים נרצח ע"י המחתרת הצ'כית. מבצע רינהרד הוא בעצם שם הקוד להקמתם של שלוש מחנות מוות נוספים במחוז לובלין שבפולין, כלומר, אל המחנות שכבר היו אושוויץ, נוסף אושוויץ 2 (בירקנהאום) מחנה בלז'ץ , סוביבור, טרבלינקה, וביחד ששת המחנות הללו מתחילים להשמיד את כלל יהדות אירופה במבצע שיטתי.

גטו אחר גטו (כולל גטו קראקוב) מחולק לכמה מתחמים: בתוך הגטו נערכות מפעם לפעם אקציות (פעולת ייאוש). היהודים "מוטענים" אל הרכבות, הם משלמים עבור ההסעה (או שהיודנראטים שילמו או שהיהודים שילמו). חלק גדול מהנוסעים מת במהלך המסע מהצפיפות, הרעב, האוויר המחניק, המחסור במים.  ביעד אנשי "הזונדרקומנדו" קולטים את היהודים, ורופאי המחנה מבצעי סלקציה. בד"כ 5% מכל "מטען" ממוינים לעבודה ואילו ה-95% בעיקר במחנות טרבלינקה, בלז'ץ וסוביבור מופשטים, שיערם נגזז, ותא הגזים נסגר עליהם.

מי שמפנה את התאים ושורף את הגופות, חלק בתאי שריפה מיוחדים, חלק במתקנים תחת כיפת השמים, הם אנשי "הזונדרקומנדו"- יהודים שמוינו לצורך אותן משימות. בין ינואר 42' ועד ינואר 45' נרצחו בתהליך ההשמדה הזה יותר מ-2.5 מיליון יהודים. בבירקנהאו (אושוויץ 2), 870 אלף בטרבלינקה, וביתר המחנות בין 200-400 אלף. בחלק ממחנות ההשמדה היו גם מחנות עבודה, למשל: אושוויץ 3 בומה, ליד בירקנהאו .

בד"כ תוחלת החיים במחנות ההשמדה עמדה בין חצי שנה לעשרה חודשים. הם חיו בתנאי קור קשים, מעט מאוד מזון  שמבוסס על מרק סוסים, קפה שחור, לחם סובין, חתיכות קטנות של מרגרינה וריבה, ועבודה קשה!.

צעדות המוות

לקראת סוף 1944 תחילת 1945 הרוסים מתחילים להתקרב לאושוויץ, והגרמנים מתחילים לצאת למבצע נסיגה רבתי. מבצע הנסיגה הזה קרוי בהיסטוריה של השואה צעדות המוות, משום שהגרמנים במסלול נסיגתם לוקחים איתם קרוב למאות אלפי יהודים במה שנקרא צעדות המוות של השואה.

בתהליך הצעדה הזאת יהודים ולא יהודים מארצות שונות שהיו במחנות המוות בעיקר באושוויץ מוצעדים בחורף 45' לכיוון גרמניה. המרחקים הם עשרות אם לא מאות קילומטרים וחלק גדול מהאסירים לא שורד את הצעדה. זאת משום שהם נורים בצדי הדרכים (נורים עי הגרמנים), קופאים למוות או שהם מתים מרעב.

יעדי צעדו המוות היו בד"כ במחנות העבודה באזור גרמניה או אוסטריה. השאלה המרכזית היא מדוע הגרמנים היו צריכים את צעדות המוות, שכן אלו רק עיכבו את תהליך הנסיגה, ולכך יש מספר הסברים:

  1. צעדות המוות נועדו להשפיל ולהמית את יהודי המחנות. מתוך 750 אלף אסירים יהודים ולא יהודים מתו בצעדות קרוב ל-300 אלף יהודים ולא יהודים.
  2. היהודים ישמשו כבסיס לחילופי שבויים.
  3. גרמניה תכננה שעל חורבותיו של הרייך השלישי יוקם בשלב מאוחר יותר הרייך הרביעי. מאחר ולגרמניה יהיה צורך בכוח אדם זמין, גררו הגרמנים את היהודים איתם.

ראו גם: שלבי ביצוע הפתרון הסופי

מתוך: סיכומים לבגרות בהיסטוריה / נאציזם, מלחמת העולם השניה והשואה / המלחמה העולמית והפתרון הסופי / השואה

עוד דברים מעניינים: