סיכום: הישגים בתחומי התרבות והחברה של ראשית היישוב בא"י

לאנשי העלייה הראשונה והשנייה לארץ ישראל  היו מספר הישגים חשובים בתחומי החברה והתרבות:

טיפוח תרבות ציונית:מנהיגי התנועה הציונית ייחסו חשיבות רבה ליצירה ולטיפוח תודעה לאומית והקדישו מאמצים לחיזוקה.כינוסים, ועידות ופגישות רבות זומנו לשיחה בנושא המטרה הציונית ודרכי הגשמתה.בסוף המאה ה- 19 התחילה התרבות הציונית להיות מורגשת בבתים יהודיים רבים בגולה. שיח ציוניהנושאים הציוניים הלכו ותפסו מקום מכובד בין נושאי השיחה, בבתי הכנסת, בשוק, סביב השולחן בבית ועוד. ביטויים כמו "עליה לארץ", "גאולת אדמות", או ויכוחים סביב מינוי הנציגים לקונגרס הקרוב הפכו שכיחים יותר ויותר. חשוב להזכיר כי לא כל היהודים הרגישו שותפים לנושא, וחלקם התנגדו באופן נחרץ לרעיונות החדשים – אבל גם אצל המתנגדים תפס הנושא הציוני מקום בשיח הקבוע. אחד הביטויים לכך שהציונות נכנסה יותר ויותר לחברה היהודית בארצות השונות, הוא היחס שקיבלה "הקופסה הכחולה". בבתי כנסת, במוסדות יהודיים ואף בבתים פרטיים הועמדה "הקופסה" – שאליה ניתן היה לתרום באופן שוטף כסף  לצורך גאולת אדמות ארץ ישראל. "הקופסה" הפכה כל יהודי שרצה בכך לשותף במצווה הגדולה.

החייאת השפה העברית-הנהלת ההסתדרות הציונית לא עשתה דבר כדי לקדם את תחיית השפה.בפועל היו אלה תלמידיו של אחד העם,("בני משה"), שייסדו בתי ספר, ארגנו חוגים ואף קיימו ב-1909 "ועידה עברית עולמית" בה השתתפו מגדולי הסופרים העבריים.שם הוכרז שרק העברית היא שפתו הלאומית של העם היהודי. קודם לייסוד התנועה הציונית, הייתה העברית שפת התפילה בבתי הכנסת, השפה בה קראו בתורה. עם תחילתה של הפעילות הציונית הלכה העברית והפכה לנפוצה יותר ויותר. הוצאות ספרים בעברית נוסדו בערים שונות – באודסה ( הוצאת אור עם) ואף בברלין. עיתונות ציונית באידיש וגם בעברית נקראה על ידי קוראים יהודים רבים במקומות שונים באירופה. באופן מיוחד הפכו פופולאריים הסיפורים על החלוצים מארץ ישראל: על גיבורי השומר, על הפרדות והפרות ברפת בדגניה ועוד. ככל שהעברית נפוצה בארץ ישראל,כך נפוצה יותר גם בקרב היהודים בגולה. בהמשך אף נפתחו בתי ספר בעברית במקומות שונים. באותו זמן מתקיים בארץ "ריב הלשונות", ואליעזר בן יהודה פועל להחייאת השפה העברית  .

הסתדרות המורים שהוקמה ב-1903 נלחמה להנחלת השפה העברית בהוראה בבתי הספר.

עיתונות- במאה ה-19 יצאו לאור כ-1500!! עיתונים יהודיים בשפות שונות. זהו הביטוי הבולט ביותר לפעילות העצמית הרוחנית של היהודים וגם גורם להתעוררות זו.(למשל- ב-1907 הוכרז ה"עולם" (די וולט) כעיתון הרשמי של התנועה הציונית. בנוסף יוצאים לאור ה"מגיד")1856 פרוסיה( וה"מליץ" 1860 (אודסה)  עיתונים בעברית). בארץ יוצאים עיתונים בעברית כבר בסוף המאה ה-19 כמו ה"חבצלת" וה"שילוח". העיתונים עסקו בחקר ההיסטוריה היהודית ומעל דפיהם התנהל המאבק לשיווין הזכויות והחדרת רעיונות ההשכלה והלאומיות היהודית. העיתונים היו הבמה עליה התקיימו הויכוחים. הספרות העברית שגשגה, הלשון העברית סיגלה עצמה לצרכי היום יום, ודעת הקהל היהודית עוצבה לתמיכה והשתתפות בהתעוררות הלאומית היהודית ובגיבוש הרעיון הציוני.

ספרים, ספרות-אחד העם, ברנר, גנסין, ביאליק א.ד.גורדון-נאמנים לשפה העברית וכותבים בה את יצירותיהם. קיים מאבק בינה לבין האידיש.הרצל מפרסם את ספריו: "מדינת היהודים" ו"אלטנוילנד" , ספרו של פינסקר ה"אוטואמנציפציה" הוא ספר פופולארי בקרב הנוער.ביצירות יש קריאה לעם להגשים את לאומיותו.בין הראשונים היה אברהם מאפו – בעל הרומן "אהבת ציון". ספרו של מאפו היה פופולארי במיוחד בקרב הצעירים, הרי הוא עוסק באהבה…. מוכר מכולם הוא ביאליק – שזכה עוד בחייו להערכה כ"משורר לאומי". המילים של ביאליק: "שלום רב שובך, ציפורה נחמדת, מארצות החום אל חלוני – אל קולך כי ערב מה נפשי כלתה בחורף בעזבך מעוני…" הפכו מוכרות ואהובות על כל נער ונערה בבתים האוהדים את הציונות.

 "אל הציפור" התפרסם לראשונה ב "פרדס" – הבמה הספרותית החדשה בעברית, שיצאה לאור באודסה בראשית שנות ה- 90 של המאה ה- 19.

מוסדות חינוך- במזרח אירופה ומרכזה מחליף את ה"חדר" המסורתי- בית הספר העברי, ("חדר מתוקן")החינוך בו היה ציוני מובהק, הם הורו עברית בעברית וקרבו את התלמידים לספרות העברית החדשה.הראשון נוסד באודסה ב-1895."בני משה"- אגודת  של תומכי אחד העם מקימה רשת גנים ובתי- ספר המלמדים בעברית.

ראו גם: הערבים בתקופת המנדט הבריטי

מתוך: סיכומים לבגרות בהיסטוריה / נאציזם, מלחמת העולם השניה והשואה / בונים את מדינת ישראל במזרח התיכון

עוד דברים מעניינים: