הנושא של פסיכופתולוגיה מעסיק את האנושות משחר קיומה. כבר בעת העתיקה רואים התנהגות חריגה, התנהגות זו יוחסה לאלים, שדים ורוחות שהשתלטו של האדם וגם ככוחות הטבע שהתלבשו על האדם ומשתלטים על התנהגותו. אמנם זה לא מאפיין התנהגות חריגה כיום אך גם כיום ניתן למצוא ייחוס לשדים ורוחות כמו- אמונות תפלות. בעבר התנהגות חריגה לא נתפסה דווקא כדבר שלילי אלא נתנו גם מקום של כבוד לאותם אנשים.
היפוקרטס– אבי הרפואה המערבית. בעוד רופאי התקופות הקדומות יותר סברו כי מקור המחלות טמון ברוחות ושדים או גזירות שמים, היפוקרטס בחר בדרך ההיגיון הבריא לכאורה וגרס כי מחלות נגרמות כתוצאת סיבות טבעיות, כלומר- נגרמות כתוצאה מפגם במח, וצריך לטפל בזה כמו כל המחלות האחרות. הוא סיווג את המחלות הנפשיות ל-3 קטגוריות: 1. מניה 2. מלנכוליה (עצבות) 3. דלקת מח. הוא יוצר סדר, מארגן את הדברים. בנוסף הוא דיבר על קיומן של 4 מראות בגוף- השחורה, הצהובה, הדם והליחה- חוסר איזון ביניהם הוא זה שמביא למצבים רפואיים ונפשיים של חוסר איזון.
אפלטון– אפלטון דיבר יותר על חולי נפש שביצעו פושעים בחברה- האם יש או אין להם אחריות על מעשיהם. הוא טען שאין להם. הוא דיבר על האחריות של החברה, הסביבה והמשפחה כלפי אותם אנשים, לכן אין לסגור את האנשים הללו במוסד. למרות שהיה מודרני בתפיסותיו הוא עדיין חשב שהמקור למחלות הם משדים ורוחות.
אריסטו– תלמיד של היפוקראטס ואפלטון, אריסטו האמין בתפיסותיו של היפוקרטס בנוגע למראות ולבריאות הנפשית.
בימי הביניים– בארצות האיסלם ישנו מוסד לטיפול בחולי נפש לעומת אירופה ששם זו התקופה הכי שחורה בהתייחסות לחולי הנפש- צייד של מכשפות, העלאה למוקד וכד', היה צורך חברתי בלכידות ובכל סטייה הכי קטנה ישר נלחמו.
בסוף ימי הביניים– מוקם מוסד בספרד לחולי נפש- יש הבנה כלשהי שיש לטפל באנשים כאלו.
גון וויאר– פסיכיאטר אשר עבד עם חולי נפש. חרט על דגלו את הסמל של אנטי ימי הביניים- אנטי רדיפות של חולי נפש, הוא החל את המאבק של חולי הנפש כחלק מהחברה כנגד התפיסה הקיימת. פרסם ספר "תרמית השדים", הוא סובר שמרבית האנשים שנרצחו היו פשוט אנשים חולים על לא עוול בכפם.
במאה ה-16– התחום יותר מתפתח, יש יותר מוסדות לחולי הנפש אך במטרה להרחיק אותם מהחברה. התנאים במוסדות היו מאוד קשים- חדרים חשוכים ומוזנחים.
השינוי נזקף לזכותו של פיליפ פינל, ב- 1793 הוא שובר את השלשלאות של החולים בבתי המחסה והוא פותח את המחלקה הפסיכיאטרית הראשונה בעולם, היו שם חדרים שטופי שמש, החולים היו חופשיים להסתובב בחצר ובמוסד בכלל- היו עושים פעילות בבוקר וכד'. (תקופת המהפכה בצרפת-פריצת הדרך של המעמדות במטרה לפתוח את השוויון). הוא טען שנפגעי הנפש מנוכרים לעצמם, התפקיד הוא לעזור להם להתחבר לעצמם ולבחור מחדש. "דת המנוכרים"
תחילת המאה ה-20- ישנן 2 פריצות- הפסיכואנליזה– הבנת תהליכים נפשיים דרך תהליכים לא מודעים. ביהביוריזם– ההתנהגות הגלויה היא זאת שניתן להסביר. פאבלוב דיבר על תפקיד הלמידה בהתנהגות של האדם. מסבירה את כל ההפרעות החרדה והטיפול בהם.
כל גישה נותנת לנו תפיסה לגבי ההפרעות לכן הטיפולים הם אקלקטים וכן ההסברים להפרעות.