משטרים נשיאותיים ומשטרים פרלמנטריים -סיכום

ארה"ב (נשיאותי קלאסי)

צרפת (חצי נשיאותי)

דרא"פ (נשיאותי פרלמנטרי)

גרמניה

אוסטריה

בריטניה

 משטר פרלמנטרי

משטר נשיאותי

הציבור ← רשות מחוקקת (קונגרס וסנאט)

פרלמנט יכול להפיל רשות מבצעת ורוה"מ

רוה"מ יכול לפזר פרלמנט.

בבריטניה – אי אמון חזק

רק הציבור יכול לקבוע פעם ב-4 שנים (למעט עבירה שיש עימה קלון).

בגרמניה – אי אמון מוחלש -קונסטרוקטיבי (נדרש גם רוב להפלת ממשלה וגם רוב לממשלה חלופית).

בריטניה

גרמניה

דו אגפית חלשה –  א-סמטרית בעוצמה

דו אגפי לא מאוזן (יתרון לבונדסטאג)

חקיקה (95% שייכים לרשות המבצעת)

העלאת נושאים לסדר יום ציבורי

בקרה ופיקוח (כגון שאילתות

לגיטימציה ופיקוח על הצעות חוק מהממשלה.

שיטת בחירות מעורבת (אזורית רובית ויחסית ארצית)

כל חקיקה פדראלית עוברת דרכם.

שיפורים ותיקוני חקיקה – דרכם.

דנים בנושאים בעלי עניין ציבורי (ויכוחי שעה.

הצעות לסדר היום ושאילתות.

העלאת הצעות לסדר היום

יכולים להשהות/לעכב הצעות חוק (למעט תקציב)

נקבעים ע"י 16 הקבינטים של המדינות באופן יחסי.

(בכל לנדר – קבינט + פרלמנט חד ביתי).

משנות ה-60 – 2/3 מהחקיקה הפדראלית עוברים דרכם.

(קבינט)

* 16 – 23 שרים חד מפלגתי.

* אבן יסוד – אחריות אישית וקולקטיבית בקבינט.

* רוה"מ ראש הקבינט :

– ממנה ומפטר שרים.

– מנסח החלטות סופיות.

– עוצמתו עפ"י אישיותו (אינה מעוגנת בחוק).

– אחראי על עיצוב המדיניות.

• רשות מבצעת דומיננטית.
• קיומה של חוקה שמעצימה את כוחו של הקנצלר:

א.     אי אמון קונסטרוקטיבי.

ב.      יכול להפוך הצעות חוק לאי-אמון בממשלה.

ג.      3 עקרונות הקנצלר:

1)      עקרון הקנצלר: קובע בלעדי של המדיניות הפדראלית.

2)      עקרון האוטונומיה המניסטריאלית: כל שר קובע את מדיניות משרדו בתנאי שזה לא מתנגש עם מדיניות הקנצלר.

3)      עקרון הקבינט: מחלוקת בין משרדי ממשלה על סמכויות ותקציב תוכרע ע"י הקבינט.

• הקנצלר ראש המבצעת (יוצא מהבונדסטאג).

לרשות מחוקקת

המחוקקת יכולה להביע אי-אמון כי המבצעת מקבלת לגיטימציה ויוצאת מתוכה.

המחוקקת מגיבה יותר להצעות חוק ממשלתיות (והשפעתה אינה מבוטלת.

יכולת המחוקקת להדיח את הקנצלר – מוגבלת.

ב.      עקרון עליונות הפרלמנט שנפגע עם כניסת בריטניה לשוק האירופי המשותף.

ב.      אי אמון קוסטרוקטיבי – מקשה על הפלת ממשלה.

ג.      הקנצלר רשאי למנות שרים ללא אישור המחוקקת.

הכרעה ברורה מי מפלגה שלטת באמצעות רוב פשוט.

א.     מפלגות נבחרות בשיטה יחסית.

ב.      נציגים נבחרים בשיטה אזורית.

ארה"ב

צרפת

דו אגפית חזקה ומאוזנת.

דו אגפית חלשה –  א-סמטרית בעוצמה

סנאט – 100 – ייצוג שיוויוני (מענה למדינות קטנות)

כל הצעת חוק שעולה בבית אחד, עוברת לבית השני לאישור ואז עובר לנשיא (שחותם ואז נוצר חוק).

משמשים איזון ובלימה האחד כלפי השני.

א.     סמכות חקיקה.

ב.      אישור אמנות בנלאומיות.

ג.      הטלת מיסים ותקציב.

ד.      מינוי פקידים ושופטים.

• לסנאט יתרון בשני דברים:

א.     inpeachment  (הדחת נשיא) –  משמש כגוף הקובע את גזר הדין (אבל רק רק לאחר שבית הנבחרים מרשיע).

ב.      סמכות העיצה וההסכמה – מאשר אמנות בנלאומיות (אבל התקצוב מאושר ע"י בית הנבחרים).

א.     היותו מפקד הצבא והצי.

ב.      הבירוקרטיה תחת שליטתו (מח'מדינה, מומחים, פקידים).

ג.      נותן חנינות.

ד.      ממנה שגרירים, צירי מדינה, שופטי עליון (באישור סנאט).

ה.     קיום החוקה המגדיר תפקידים ויחסים בין רשויות.

רוה"מ – מטפל בנושאים פנימיים.

קיימות 3 מערכות יחסים בין הנשיא לרוה"מ:

א.     נשיא דומיננטי – רוה"מ נתפס כפקיד בכיר.

ב.      רוה"מ חותר לעצמאות – הנשיא מגבילו.

ג.      רוה"מ דומיננטי – נדיר מאוד.

(הנשיא זקוק לשיתוף פעולה עם רוה"מ באסיפה הלאומית ליצירת יציבות)

הנשיא הוא המוקד המרכזי ודומיננטי בתהליך קבלת החלטות.

א.     הנשיא נבחר ישירות.

ב.      ראש המדינה (טקסים – קשר עם העם).

ג.      אחראי על אחדות האומה.

ד.      ממנה שרים (מתייעץ עם רוה"מ), בכירי צבא ובית משפט.

ה.     אחראי על חנינות.

ו.        יכול לפזר אסיפה לאומית אבל רק פעם בשנה.

לרשות מחוקקת

א.     הנשיא מאזן (ע"י חתימה) או בולם (ע"י וטו).

ב.      חוק שהוחזר ע"י הנשיא יכול לעבור ב-2/3 מהקולות בכל אחד מהבתים ולהתקבל ללא חתימת הנשיא – כך הקונגרס מאזן.

ב.      קיים מאבק מתמיד בין הרשויות על העוצמה.

ג.      הנשיא יכול לפזר אסיפה לאומית אבל רק פעם בשנה.

ד.      תומכי הנשיא באסיפה הלאומית נידרשים לו ליצירת יציבות.

ה.     הנשיא מוגבל גם ע"י החוקה (אינו יכול לחוקק חוקים שסותרים אותה.

ו.       אסיפה לאומית יכולה להביע אי אמון בנשיא – נשיא יכול לפזר אסיפה לאומית.

הנשיא.

אסיפה לאומית – 5 שנים