הסיכום שלפניכם הוא חלק מתוך סיכום הקורס מבוא לפוליטיקה וממשל. ראה גם את מאגר הסיכומים במדעי המדינה
על פי אמל ג'מאל במאמרו "זכויות קיבוציות למיעוטים מקוריים" לכל גישה השוואתית יש השלכות נורמטיביות, אך יש להבחין בין מחקר אינדוקטיבי שמביא למסקנה, לבין מסקנה נורמטיבית שמכתיבה את המחקר הדדוקטיבי. כשבוחנים זכויות מיעוט יש לשים לב איך מיעוט זה נוצר (כיוון שזה משפיע על תפיסתו את עצמו ואת הסביבה ודרכי התנהגותו).
ישנם 3 סוגי מיעוטים:
- עמים ילידים (עמים מקוריים) – עמים שחיו בטריטוריה לפני שנכבשה. הם הודרו מתהליך כינון המדינה ונושלו מהריבונות
- מיעוטים לאומיים – מיעוטים שאף פעם לא היו רוב.
- מיעוט מהגרים – היגרו למדינה שאינה נתפסת בעיניהם כשלהם ולכן דורשים זכויות בסיסיות ללא תביעות טריטוריאליות.
זהותה של המדינה משפיעה על התייחסותה למיעוטים:
- זהות אזרחית (אוסטרליה, קנדה, ניו זילנד)
- אופי קהילתי-לאומי (ישראל)
לעומת שאר העולם שעושה אפליה מתקנת כלפי מיעוטים והופך את זהות המיעוט לחלק מתרבות המדינה, ישראל מצרה את הזכויות הפוליטיות של המיעוט הערבי.
כדי לפתור קונפליקטים של מיעוטים עם מדינתם, יש לתת את הדעת על נישול המיעוט מקרקעותיו וחלוקתן החדשה בצורה שמפלה אותו (קיפוח כפול).
זכויות קיבוציות:
- זכויות מצטברות = אוסף הזכויות של הפרטים המרכיבים את הקבוצה. (דוגמה קצבת זקנה)
- זכויות ראשוניות = זכויות הקבוצה מעצם זהותה. (דוגמה אוטונומיה תרבותית לקטלונים בספרד):
- יישום אינדיבידואלי (למשל יישום חוק השבות, או זכות התפילה בבריטניה בזמן העבודה).
- יישום כקבוצה (שיריון מקומות בפרלמנט לקבוצה אתנית).
לעמים מקוריים הזכות לדרוש זכויות קיבוציות (מעצם ראשוניותם, מכיוון שרק כך יוכלו להמשיך להגדיר עצמם כקבוצה – הדרישה למע' חינוך אוטונומי, מעצם איום פיזי על הקבוצה/זכויותיה/תרבותה)
ככל שנותנים יותר אוטונומיה וזכויות למיעוט, יחסיו עם הרוב משתפרים (לדוגמה: קנדה, אוסטרליה ניו זילנד).
בישראל שולט רפובליקניזם סלקטיבי (השאיפה לזהות תרבותית רק בקרב האוכלוסייה היהודית).
שילוב אינדיבידואלים מהמיעוט במע' שלטוניות אינו תורם לזכויות המיעוט ומהווה הצדקה להמשך מדיניות הקיפוח.
האזרחות – יוצרת אחידות פוליטית וחוקית בין האזרחים (גם אם אין אחידות אתנית). גם אזרחות ליברלית וגם אזרחות רפובליקאית משמשות, לדעת ג'מאל, ליצירת אידיאולוגיה אוניברסאלית לקבוצה התרבותית הדומיננטית ע"י כפיית חוקים פוליטיים מבלי להתחשב במיעוט המקורי. אזרחות מפייסת חייבת לקחת בחשבון את זכויותיהם התרבותיות של מיעוטים.
מבנה המדינה – למדינה השלכות על מרבית תחומי החיים. היא שואפת לנאמנות אבסולוטית מאזרחיה. המדינה משעתקת את עצמה לתודעתם של האזרחים. היא מעצבת את התרבות באמצעות חינוך ותקשורת. הבטחת זכויות של קבוצות ילידות מחייב שינוי מבני במדינה ובמוסדותיה (לא רק שינוי בחלוקת המשאבים והכרה בשוני).
צדק מתקן – 2 סוגים: צדק מתקן (אפליה מתקנת וצדק חלוקתי (חלוקת משאבים שווה), מתעלם מאופן התהוות המשאבים ומהעבר ומתעלם ממשאבים שאינם חומריים (הפקעת אדמה משפיעה על תרבות וצורת חיים והגבלת זהות ואת זה לא ניתן לתקן). כדי להתפייס לא מספיק "הפיצוי", אלא דורשת "החזרת הזכות".
סוגיית הייצוג – ייצוג חייב להיות פעיל ואפקטיבי. ייצוג בלבד (שאינו אפקטיבי ואינו מעצב את האזרחות) אינו משנה כלום ביחס המיעוט למדינתו.