במאמר "הזכות והחובה להתנגד לשלטון" סוקר חיים כהן כל מיני הוגים ותפיסותיהם לגבי התנגדות לשלטון.
- סוקרטס- היה מחנך שחינך את תלמידיו לשאול שאלות ולהטיל ספק בדברים. סוקרטס הואשם בבית המשפט באותנה בדבר השחתת הנוער והסתתו נגד השלטון האתונאי. בית המשפט הציג את סוקרטס כאשם ונתן לו שתי אפשרויות- האחת לברוח מהעיר והשנייה לקבל על עצמו עונש מוות. סוקרטס שמר אמונים לזכויות הטבעיות- חופש הביטוי וההתארגנות, לצד שמירת האמונים לשלטון החוק. שני מישורים אלו התנגשו ולא היתה לו ברירה לפעול נגד החוק כדי לחיות על פי צו המוסר שלו. שלטון החוק על פי סוקרטס הוא הבסיס לקיום הזכויות הטבעיות ולכן כאשר שלטון זה לא איפשר זאת, סוקרטס ראה בכך חובה לא לציית לו. יש להפריד בין ההתנגדות לחוק עצמו, לצו או לתקנה מסוימת שמבחינה מוסרית אנו מחויבים להתנגד אליה, לבין הענישה על התנגדטת לחוק שקשורה בעובדה שהפרת חוק גוררת עונש.
- תומס אקיינס- נזיר דומיניקני שחי במנזר של מטיפים שהסתובבו ולימדו דת במנותק ממנזר מסוים- נזירים נודדים. אקיינס היה נצר לאצולה האיטלקית ובמאה ה13 התחולל קרב קשה בין הכנסייה לבין המלוכה. האפיפיורים רצו לשמר את כוחם והמלכים לא הכירו בכך שלאפיפיורים יש עליונות עליהם משום בחינה שהיא. בגלל שתומס היה נזיר נודד, מידי פעם התארח אצל אצילים ולכן היה לו קושי בהזדהות עם אחד מן הצדדים יותר מהאחר. בספרו ניסח חוקים המפשרים בין שני הצדדים והחוקים חולקו לשני סוגים- חוקים צודקים וחוקים בלתי צודקים. החוקים הבלתי צודקים חולקו אף הם לחוקים הנוגדים את הטוב האלוהי שאליהם מחויבת החברה להתנגד, ולחוקים הנוגדים את הטוב האנושי שחולקו אף הם לשתי קטגוריות: א. אם ההתנגדות שלי תביא לפגיעה בציבור- אסור לי להתנגד. ב. אפ ההתנגדות שלי לא תביא לפגיעה בציבור- מותר לי להתנגד.
הפעם הראשונה שבה הוכנסה לחוקה הזכות להתנגד לשלטון היתה במאה ה16 בוירג'יניה .
לאחר מלחמת העולם הראשונה החלו להכיל התנגדויות לחוקים בחוקות- כל מדינה בפני עצמה עיגנה לה בחוקה מתי אפשר ומתי אי אפשר להתנגד לשלטון.
חיים כהן מפריד בין ההתנגדות הסבילה לפעילה:
- התנגדות סבילה- המחאה מכוונת בדרך כלל כלפי עוול מסוים ומדובר באי ציות. התנגדות סבילה משמעה שאדם לא מקיים חוק מסוים והיא מתבטאת בהפגנות, שביתות, חוסר שיתוף פעולה… ההצלחה במקרים אלו תלויה ביכולת של המתנגדים לשמור על עקרונותיהם. הענישה בהתנגדות זו מקובלת על המתנגדים ומובנת.
- התנגדות פעילה- המחאה על ידי הפיכה. שלילת הלגיטימיות של המשטר- התנגדות יותר רחבה ולא על עוול ספציפי. ההצלחה בהתנגדות זו נמדדת על פי עומק השינוי בגורם כלפיו היא הופעלה. אנשים לא מוכנים לקבל על עצמם את העונש.
החוק הטבעי- חוק שמייצג צו מוסרי אוניברסלי ופועל בהתאם לגורמי השמיים- מקדמת דנא.
חוק לא טבעי- חוק שבדרך כלל נוגד את המוסר או סותר צווים מוסריים.
קיימת בעייתיות בהגדרת מה מוסרי ומה לא מוסרי בצורה אובייקטיבית כשהשיקול אם להתנגד לחובה מסוימת תלוי בסובייקט.
בלקסטון- הנאמנות של בני האדם חייבת להיות לחוק טבעי בלבד ובמידה וחוקק חוק הנוגד את חוקי הטבע על האדם שלא לציית לו אך הוא מחויב לקבל על עצמו את העונש.
מסקנות וביקורות:
- הבעיה העיקרית היא העמדה המוסרית שכן למדינה קשה לקבל את העובדה שכל אדם יחיה על פי צו המוסר שלו ומותר לו להתנגד לחוקיה כשהם נוגדים את צו זה.
- הנורמות החברתיות משתנות מתקופה לתקופה ומה שנחשב בעבר מוסרי עלול להיחשב לא מוסרי בעתיד ,ולהיפך.
- סרגל המוסריות קשה למדידה שכן קשה לדרג מה הוא מוסרי ומה אינו מוסרי.
כהן טוען שהחוק המודרני כבר לא מבוסס על דת אלא על החוק הבינלאומי וזו בעיה שכן למדינות יש תפקיד חשוב בחוק זה וכאשר הוא בידיים בנ"ל אין להן שליטה עליו.
כהן מציע את החינוך ככלי להטמעת מסורת של התנגדות ואי ציות.
הסיכום לעיל של המאמר הוא חלק מתוך מאגר סיכומי המאמרים במדעי המדינה וכן מתוך סיכום הקורס מבוא לפוליטיקה וממשל. ראה גם: סיכומים במדעי המדינה