הסיכום להלן בנושא תפיסת האזרחות המודרנית מהוא חלק מתוך סיכום הקורס מבוא לפוליטיקה וממשל ומאגר הסיכומים במדעי המדינה:
בתחום מדע המדינה קיים ויכוח לגבי המושג "אזרחות מודרנית". מושג האזרחות משתנה באופן מכריע בין משטר למשטר, ומלווה בשיח שלם של חובות וזכויות האזרחים.
האזרחות באופן כללי היא סטטוס משפטי שמגדיר את החברים בקהילה מסוימת, חברות שבה זכויות וחובות. יש כאן הגדרה לגאלית עם מערך כולל של זכויות וחובות.
*הענקת אזרחות נחשבת להצהרת ריבונות ראשונה במעלה, של המדינה. כלומר, כל מדינה רשאית להחליט בעצמה מי יקבל אזרחות ומי לא. בבסיסו של הדיון, הענקת האזרחות היא חלק מהאלמנטים של ריבונות המדינה ומהווה נכס למדינה.
על פי אלו עקרונות מקנות מדינות העולם אזרחות?
- דין האדמה- מקנה אזרחות על בסיס העובדה שאדם נולד בטריטוריה מסוימת.
- דין הדם- המדינה מעניקה אזרחות לבני הלאום המסוים לעיתים גם ללא הדרישה לשהייה במקום וגם אם לא נולדו בטריטוריה מסוימת.
אזרחות על פי שתי המסורות:
- המסורת הפוליטית ליברלית- מסורת ששורשיה במהפכה האנגלית במאה ה17. האזרחות על פי מסורת זו נתפסת כמערכת זכויות שמטרתה להגן על האינטרסים של הפרט מפני פגיעה על ידי פרטים אחרים ובעיקר מפני פגיעה על ידי המדינה. הגישה היא ליברלית במובן שהיא תופסת כל אזרח כאינדבידואל שווה זכויות וזכויות האזרחות אינן תלויות גזע או לאום.
- המסורת הרפובליקאית / קהילתנית- מסורת זו גורסת כי האזרחות היא לא רק פונקציה מסוימת של הפרט מול המדינה או מול החברה אלא מערכת שלמה של פעולות לקידום הטוב הקולקטיבי. הגישה מכירה בחברה כקהילה מוסרית, ערכית ובעלת יעוד משותף. המסורת הזו חלוקה בנוגע לשני אלמנטים- האם האזרחות היא אלמנט של זכויות וחובות בלבד או משהו מעבר, קידום רעיון בנוסף לזכויות ולחובות- זו ההבחנה בין גישה זו לליברלית.
מהו קולקטיב ושל מי המדינה? הוגים ליברלים יגידו שהמדינה שייכת למקבץ האזרחים האוטונומיים ואילו הוגים רפובליקנים יטענו טענה הרבה יותר מורכבת שכן לדעתם קיימת תחרות בין הקהילות ולכן יש להגדיר את הטוב, עיצוב החברה וגבולות המדינה.
הגדרת הקולקטיב הישראלי:
- על פי האזרחות- הגדרה זו כוללת בתוך הקולקטיב הישראלי את כל אזרחי ישראל ואותם בלבד. זו הגדרה משפטית שאינה משקפת את הגבול החברתי, הדתי, הלאומי או הפוליטי ומבוססת על המסורת הליברלית.
- על פי הלאום- הגדרה זו מתייחסת לישראלים "אמיתיים" כאל כל מי שמשתייך לעם היהודי. יתרה מכך, אנו כוללים בקולקטיב זה גם את היהודים שאינם חיים במדינה כרגע היות והם קשורים לעיקרון האידיאולוגי- מציאת פיתרון מדיני לעם היהודי. גישה זו מבוססת על המסורת הרפובליקנית.
סוגיית ההגירה– קיים ויכוח עקרוני המתקשר בצורה ברורה לאפשרות להגר. כל מדינה רשאית לקבוע חוקי הגירה מתוקף ריבונותה והמשמעות המעשית למוסכמה זו היא שעל המדינה להפעיל שיקול דעת בהחלטה אלו זרים לקבל ואלו לדחות. מכאן שהזכות להגירה היא מאד מוגבלת ובוודאי אינה מוחלטת מכיוון שקיימים חוקים בירוקרטים שמגבילים מעבר ממקום למקום.
חשוב לציין שהעדפה של בני לאום על פני זרים מתנגשת עם המסורת הליברלית שמתחייבת לניטרליות ולהיעדר משוא פנים בין כולם. אך בכל זאת ניתן ליישב את הגבלות ההגירה עם המסורת הליברלית מכיוון שמסורת זו מתחייבת לשוויון בקרב אזרחים ולא בקרב אלו שאינם אזרחים.
חוק השבות-"כל יהודי זכאי לעלות ארצה…" זו מהותו של חוק השבות והיא מעידה במידה רבה על כך שישראל היא מדינה שמוגדרת לא רק על פי יסוד האזרחות אלא גם על בסיס הלאום. חוק זה נתפס כחזרה למולדת אחרי אלפי שנות גלות ולא כהגירה.
כשהמדינה הוקמה הפריד בן גוריון בין חוק השבות לחוקי ההגירה בטענה שחוק זה מתקשר לעם היהודי בלבד כעם שהוגדרה לו מדינה. מסתמנת כאן סתירה בין התפיסה של המדינה כמכבדת את כל אזרחיה ונותנת זכויות שוות לכול לבין העדפה משמעותית באזרחות ובהתאזרחות כלפי לאום מסוים. מדינת ישראל לא מתיימרת להיות ליברלית וגורסת כי הרוב קובע.
***קיימת הבחנה בין הגדרת הקולקטיב על ידי האזרחות לבין הגדרת הקולקטיב על ידי הלאום. הפתרון לסתירה זו הוא עניין פוליטי- יש שיטענו שבכל מקרה כולם מקבלים זכויות ויש שיטענו שיש כאן סוג של אי צדק מכיוון שיש כאן הגבלה של הגירה כלפי קרובים של חלק מהאזרחים שזוהי מולדתם.
קהילת מולדת- קהילה ששהתה במדינה או באזור מסוים עוד לפני כינון המערכת הפוליטית הנוכחית והיא רואה את עצמה כבעלת זכויות בארצה ומולדתה.
* קיימות מדינות שבהן ישנן קהילות מולדת אל מול מדינות בהן יש קהילת לאום אחת ומהגרים לתוכה ויש להבדיל בין שני המקרים.
שיח האזרחות- כתוצאה מהויכוח שבין המסורת הליברלית לרפובליקנית בנושא האזרחות ערך יואב פלד מחקר ובו טען שיש לפרק את שיח האזרחות לגורמים ולא לדון רק בהיבט הפורמלי של האזרחות אלא לבדוק גם את האופן שבו הקהילות השונות משתלבות בחברה ובמדינה.
יואב פלד הציע סיווג לאזרחות:
- שיח אזרחות ליברלי- כל אחד רשאי לזכויות פרט.
- שיח אזרחות רפובליקני- שיח של חובות. הזכויות הן פונקציה למילוי חובות,כלומר, החובה נתפסת כתרומה לקולקטיב ומי שלא יתרום לו, לא יקבל זכויות.
- שיח אזרחות לאומי-אתני- שייכות גנטית והיסטורית לעם מסוים.
בישראל קיימים בו זמנים שלושת הסיווגים לאזרחות ובהם אלמנטים שונים. הסיווגים מהווים מדרג חברתי כדרך לניתוח המציאות.