הגישה הפלורליסטית, אליטיסטית והמעמדית בחקר מדעי המדינה

הסיכום להלן הינו חלק מתוך מאגר הסיכומים במדעי המדינה: סיכום הקורס מבוא לפוליטיקה וממשל

שלוש גישות מחקריות במדע המדינה:

קיימות גישות מדעיות למדע המדינה שאינן מתיישבות זו עם זו. מדובר בגישות תיאורטיות שמהוות פרספקטיבה שדרכה  ניתן להסתכל על העולם ועל המציאות הפוליטית.

  1. הגישה הפלורליסטית- הגישה מבהירה כי קשרי הגומלין בין פרטים וקבוצות הם המתווים את הפוליטיקה. גישה זו תופסת את החברה כמשחק פוליטי בין קבוצות אינטרס שונות שמקיימות יחסי גומלין שיתופיים ותחרותיים. לכל קבוצה יש עוצמה משלה ואין עדיפות מובנית לקבוצה אחת על האחרות, כלומר, הקבוצות השונות מאזנות זו את זו. לפי גישה זו כל קבוצה במדינה יכולה לעלות לשלטון ולהגיע למאגרי הכוח של השלטון שכן השלטון מתחלף בהתאם לחוזק היחסי של הקבוצות ברגע נתון. הקבוצות בחברה מתחרות ביניהן, מנסות לקדם את האינטרסים שלהן וקבוצה שתקדם את האינטרס שלה בצורה הטובה ביותר היא זו שתכריע את המאבק. הבסיס המרכזי של הגישה הוא תחרות פתוחה בין הקבוצות השונות שלכולן הזדמנות שווה לעלות לשלטון.

התבוננות הגישה על החברה על פי דהאל:

א.           יחידת הניתוח-  הקבוצה והאינטרסים שלה להגיע לשלטון.

ב.           מי שולט? פרטים שמנהיגים את הקבוצה השלטת. הפרטים מאוגדים בקבוצות מתחלפות.

ג.             מאפייני הקבוצה השלטת- מורכבת מקבוצות שונות, ופתוחה לקבוצות חדשות.

ד.           הסיבה ליציבות המערכת- קונצנזוס והפנמת ערכים.

ה.           רמת ניתוח- הגישה מנתחת את היחסים שבין הקבוצות והפרטים, כלומר, יחסים בין פרטים ומוסדות פוליטיים כגון ארגונים חברתיים ומפלגות.

  1. הגישה האליטיסטית- עניינה של גישה זו הוא בהבהרת הדומיננטיות של מנגנוני השליטה במדינה כאמצעי לעיצוב החיים הפוליטיים. כלומר, פרדיגמה זו קובעת שארגונים פוליטיים בכלל ואליטות בפרט הם המעצבים העיקריים של סדר העדיפויות במדינה.  גישה זו גורסת כי העוצמה מצויה בידי מעטים ומי שמכריע את סדר היום הוא העומד בראש האליטה. השאיפה של האליטה היא לנכס מקורות עוצמה כגון צבא, כספים, קרקעות…והיא עושה זאת באמצעות מערכת בירוקרטית מסודרת המתוכננת על מנת לשרת את האינטרסים שלה. השליטה אינה מותנית בלגיטימציה, קונצנזוס או הפנמת ערכים אלא ביכולת אכיפה שהשלטון הפוליטי יוצר. תחלופה בשלטון תיווצר רק במצב שבו יהיה מאבק בין אליטות שונות שבעקבותיו תשתנה הנוסחא המדינית בחברה.

הנוסחא המדינית היא אותו בסיס מוסרי ומשפטי שאותו מספקת האליטה השלטת לאזרחיה על מנת להצדיק את שלטונה. נוסחא זו מהווה עיקרון יסוד בחברה ועל בסיסה מכונן השלטון האליטיסטי הלכה למעשה.

התבוננות הגישה על החברה על פי מיכלס:

א.           יחידת הניתוח- ארגונים/ מוקד כוח.

ב.           מי שולט? האליטות

ג.             מאפייני הקבוצה השלטת- קבוצה קבועה והומוגנית שהכניסה אליה חסומה.

ד.           הסיבה ליציבות המערכת- פיקוח יעיל על ידי בירוקרטיה מסודרת ומניפולציה לשם שכנוע הציבור שהאליטה היא המיומנת ביותר ויצירת שליטה פופולרית.

ה.           רמת הניתוח- יחסים בין מבנים ארגוניים.

  1. הגישה המעמדית– על פי גישה זו מצבים ותהליכים חברתיים ופוליטיים נובעים מפערים בין מעמדות והקונפליקטים ביניהם. מעמד הינו קבוצת אנשים שיש להם יחס משותף לאמצעי הייצור והיחס לאמצעי הייצור יכול להיות או בעלות על אמצעי הייצור או היעדר בעלות על אמצעי הייצור. הבסיס לעוצמה על פי גישה זו הוא הבעלות על אמצעי היצור. הקונפליקטים בחברה נובעים מהפערים באינטרסים של שני המעמדות ומהווים את הבסיס לכל המאבקים הפוליטיים בחברה. באופן כללי הגישה המעמדית היא גישה נורמטיבית וביקורתית לגבי החברה כאשר היא מתארת מצב שבו המדינה היא אמצעי בידי מעמד בעלי אמצעי הייצור לשליטה בחברה, כלומר, לשליטה במעמד שאין בידו את אמצעי הייצור. הגישה גורסת שלעולם יהיה ערך עודף לעבודה שאותה עושים כל אלה שאין להם אמצעי ייצור אך בעלי אמצעי הייצור לעולם לא יחלקו את האמצעים לעובדים אלא ישמרו אותם לעצמם. הפועלים תמיד יחיו במחסור על מנת שיהיו מחויבים לעבודתם, כלומר, בעלי אמצעי הייצור שולטים במעמד הפועלים שמחוייב למכור את הונו היחיד- כוח עבודתו, על מנת לשרוד.

גישה זו היא גישה ביקורתית המתארת את מצב החברה בעין כלכלית וטוענת שפער המעמדות הינו מצב נתון.

התבוננות הגישה על החברה על פי מרקס:

א.           יחידת הניתוח- מעמד

ב.           מי שולט? בעלי ההון

ג.             מאפייני הקבוצה השלטת- משקפת את יחסי הייצור, מי שיש לו הון הוא השולט ומי שאין לו הון הוא הנתין.

ד.           הסיבה ליציבות המערכת- דיכוי שמוביל לתודעה כוזבת

ה.           רמת הניתוח- תהליך הייצור

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: