הסיכום להלן הוא חלק מתוך מאגר הסיכומים במדעי המדינה: סיכום הקורס מבוא לפוליטיקה וממשל
גישות במדע המדינה:
תפיסת מקיאבלי- 1. האדם הוא רע מטבעו
2. הדאגה של השליט צריכה להיות איזה חותם הוא ישאיר בהיסטוריה ולא
טובת נתיניו.
ההוגים במדעי המדינה שהגיעו לאחר ניקולו מקיאוולי ניסו למצוא קשר סיבתי בין תופעות וליצור תיאוריות לתחום מדע המדינה.
*מדע המדינה הינו מדע שמנפיק ידע מוסדר לגבי המדינה.
תומס קון העלה סוגיה משמעותית בנוגע למבנה מהפכות מדעיות. הוא היה מאד סקפטי בנוגע להגדרת תחומים מסוימים כמדע וטען שמדע לאורך ההיסטוריה הוא מכלול של נתונים שמתווספים עד שנוצר מאגר של נתונים ותיאוריות שניתן ללמוד מהם. קיימות מהפכות מדעיות כאשר תיאוריה אחת סותרת ומחליפה את האחרת וזהו תהליך סובייקטיבי ולכן קשה לדעת מה נכון ומה לאו.
- בסוף העשור הראשון של המאה העשרים מדע המדינה הפך למקצוע של ממש. בתחילה חוקרי מדע המדינה פעלו בשביל לבחון חוקים, חוקות, מבנים פוליטיים, מוסדות ומצבים סטטיים לפי גישה שכונתה "הגישה המוסדית" שהייתה מאד ממוקדת ונקודתית. רק בשלב מאוחר יותר החלו החוקרים להעלות שאלות כמו- כיצד הגיעה מדינה X למצב Y על ידי השוואה בין תיאוריות, משטרים ותהליכים. את הירושה האינטלקטואלית קיבלו חוקרי מדע המדינה מסוציולוגים ואנתרופולוגים ויצרו תיאוריות משמעותיות.
הגדרות בסיסיות במדע המדינה:
מדינה– אותו ציבור של בני אדם בתוך תחום ארץ מסוים התובע לעצמו בהצלחה את זכות המונופולין לשימוש באלימות על-פי דין (מקס וובר).
ממשל– על-פי מקס וובר, ממשל הינו הגוף החברתי המפקח על העוצמה ויש לו מונופול על ארגוני כוח אלים כמו צבא ומשטרה והרשאה ציבורית (לגיטימציה) להפעלתם. בעת החדשה, ממשל זה פועל בדרך-כלל בתצורה של מדינה ריבונית.
ריבונות– שלטון על אוכלוסיה מסוימת בגבולות טריטוריה נתונה.
עוצמה – לפי וובר, העוצמה היא ההסתברות שאדם הפועל במסגרת יחסים חברתיים יימצא בעמדה שממנה יוכל להגשים את רצונו, חרף התנגדותם של אחרים. רוברט דהאל הגדיר עוצמה: "לגורם א' יש עוצמה על גורם ב', אם הוא יכול לכפות על ב' לעשות משהו, שלא היה עושה מרצונו הוא".
לגיטימציה – היא ההכרה הפרטית והציבורית, כי למפעיל העוצמה יש את הסמכות לעשות כן.
תחומי מחקר במדע המדינה:
- פוליטיקה השוואתית– מחקר השוואתי שמקיף בדר"כ יותר ממדינה אחת. יש שוני בין המדינות אך למרות ההבדלים ניתן למצוא תחומי השוואה (כמו למשל- זכויות בדמוקרטיה, עושר מדיני…)
- פסיכולוגיה פוליטית- מחקר של דפוסי התנהגות הציבור שלרוב נבדקים בצורה סטטיסטית. ניסיון ליצור הסברים סיבתיים למה שמניע אדם להצביע כך או אחרת. הכלי המהותי ביותר הוא הבחירות אך ישנם גם סקרים לבדיקת מצב מועמדים.
- כלכלה פוליטית- זווית מחקרית שרואה את הקהילות והקולקטיבים כשחקנים פוליטיים הפועלים להשגת יעדים ואינטרסים בעלי משמעויות ציבוריות. כלומר, הפוליטיקאי כשחקן פוליטי הפועל למיקסום התועלת שלו ומודד את האפשרויות שלו בצורה אופציונלית על מנת לבחור את האופציה הטובה ביותר. תחום זה מתעסק במה הבוחר יבחר, בנסיון לכמת את התועלות ולראות מה ישרת את המטרה בצורה הטובה ביותר.
- הגות פילוסופית פוליטית– מחשבה מדינית טוענת שיש להגדיר מה ראוי, מה צודק ומה מוסרי. גישה זו מתעסקת בהיבט הפילוסופי של הפוליטיקה.
- יחסים בינלאומיים– מדע המדינה מתייחס גם ליחסים שבין מדינות.
סוגי מחקרים במדעי המדינה:
- מחקרים אינדוקטיביים- גישה זו טוענת שאנשי המדע צריכים להתבסס אך ורק על עובדות. הם יכולים להיות אובייקטיבים בתיאור העובדות והדרך המתאימה לחקור מדע זה היא אינדוקציה. כלומר, מתחילים בתצפית על מציאות נתונה , מזהים סדירות מסוימת בתהליכים ומנסחים השערות שמטרתן למצוא קשר סיבתי בין התופעות שזוהו. את ההשערות יש לבחון במדינות שונות על מנת לאשש אותן או להפריכן.
- מחקרים דדוקטיביים- החוקרים מניחים הנחה כללית שלא מבוססת על תצפית או ניתוח נתונים ובונים קשרים לוגיים בין תופעות. גישה זו חוקרת מן הכלל אל הפרט- יוצאת מנקודת הנחה של תחושות ולא מדדים אמפיריים.