מחשבת ישראל-סיכום: חיי יחיד מול חיי רבים – סיפור עולא בר קושב

מחשבת ישראל-סיכום: חיי יחיד מול חיי רבים – סיפור עולא בר קושב

מתוך: יהדות ומחשבת ישראל: סיכומים במחשבת ישראל

עולא בר קושב

 בתלמוד הירושלמי מובא סיפורו של עולא בר קושב  ובו דילמה של הסגרת יחיד למען הצלת רבים:

עולא בר קושב  נתבע על ידי המלכות  – הרומאים חיפשו אותו כי מרד . כתוצאה מכך שהיה מבוקש עולא בר קושב ברח ללוד והסתתר אצל רבי יהושע בן לוי . שלחו אחריו הרומאים ואמרו : או שימסור את עצמו או שנחריב את כל העיר. רבי יהושע בן לוי משכנע אותו להסגיר את עצמו וכך העיר ניצלת .

השאלה היא : האם פעל נכון?

 בהמשך מסופר שאליהו שנהג להתגלות לרבי יהושע , הפסיק להתגלות אליו מכיוון שפעל כך (שהסגיר את עולא בר קושב).  ר' יהושע  צם 30 יום ושוב נגלה אליו אליהו . שאל אותו ר' יהושע מדוע הפסיק לבוא אליו ואליהו ענה לו: "וכי חבר אני למסורות" (למלשינים המוסרים אדם למלכות גויים) ?

אמר לו ר' יהושע: : "ולא משנה עשיתי?" (וכי לא פעלתי עפ"י ההלכה המצויה בתוספתא?)

[בתוספתא  (*פרשנויות ותוספות על דברי התלמוד) מסופר על קבוצה של בני אדם שבאו אליהם הגויים ודרשו  "תנו לנו אדם אחד ונהרגהו או שנהרוג את כולם" . התוספתא קובעת : יהרגו כולם ואל ימסרו אחד מהם. אסור למסור סתם מישהו כי אתה צריך לבחור מי ימות. ואם הגויים דרשו אדם מסויים ואמרו את שמו מותר למוסרו. בגמרא ישנה מחלוקת האם רק כשהוא באמת חייב דין מוות בגלל מעשיו מותר למוסרו לגויים, או שגם אם הוא לא חייב דין מוות, מכיוון והגויים הם אלה שבחרו דווקא בו מותר למוסרו לגויים. ]

אמר לו אליהו: "וכי משנת חסידים היא" – כלומר: יתכן שפעלת עפ"י החוק אך האם לא עשית מעבר לנדרש?

מהי מידת החסידות שנדרשה מר' יהושע?

מידת החסידות היא התנהגות עפ"י נורמות מוסר נעלות ואידיאליות , כלומר: מעבר לנדרש  עפ"י דין.

לכאורה נראה כי ר' יהושע נהג כהלכה עפ"י כללי התוספתא בכך שהסגיר את עולא לידי המלכות ואף שכנע אותו להסגיר עצמו ולא עשה זאת בכוח. לפיכך פרשנים רבים הופתעו מהביקורת המחמירה של אליהו אשר ממנה יוצא שמידת החסידות מחייבת שימותו כל אנשי העיר ובלבד שלא ימסרו את עולא בר קושב לרומאים. אך עמדה זו בעייתית כי האם יתכן ש"מידת החסידות" של אדם אחד (ר' יהושע) תבוא על חשבון אחרים? שתושבי עיר שלמה יהרגו?

כיצד היה על ר' יהושע לנהוג ?

ר' מנחם המאירי (שהיה פרשן תלמוד חשוב בפילוסופיה היהודית של ימי הביניים) מציע תשובות אחדות לכך:

א."על שמיהר ר' יהושע את הדבר ולא המתין…" – היה עליו להמתין ולא למהר ,להמתין עד הרגע האחרון כי אולי בסוף לא היו מחריבים את העיר .

ב."שלא היה חייב מיתה בדיני ישראל "  – אסור היה להסגירו כי למעשה לא היה חייב מיתה עפ"י דיני ישראל . הרומאים רדפו אותו אך לא בגלל מעשה שעשה בניגוד להלכה היהודית .

ג."משום שמסר לו (אותו) בידיים" – אסור היה לו למסור אותו בידיים , אסור לך להגישו להם  זו אינה חסידות .

תשובה נוספת מובאת במדרש רבא:  דבר זה היה צריך להיעשות ע"י אחרים ולא ע"י ר' יהושע .

רמב"ם : פסק הלכה

הרמב"ם מכריע בין מחלוקות שונות שנזכרו בתלמוד ומגיע למסקנה משפטית ופוסק הלכה:

מקרה א': "וכן אם אמרו להם גויים תנו להם אחד ונהרגנו , ואם לאו – נהרוג כולכם…" – אם הגויים דרשו אחד מהם (לא מישהו מסוים)  , אסור למסור אותו גם אם התוצאה היא שיהרגו כולם.

מקרה ב': "ואם יחדוהו להם ואמרו : תנו לנו פלוני או נהרוג את כולכם" – אם דרשו מישהו מסוים אז רק אם היה חייב מיתה (מוות) עפ"י היהדות ימסרו אותו להם (כמו שבע בן בכרי שמרד במלכות דוד)."ואין מורין כן מלכתחילה" – גם אם היה חייב מיתה אסור למוסרו מייד בהתחלה אלא רק כשאין ברירה, אם אין כל אפשרות אחרת .ואם לא חייב מיתה אסור למסור אותו אפילו אם יהרגו כולם.

מה ההבדל בין סימפתיה ואמפתיה?

האם זו "אמפתיה" או "סימפתיה" שאתם מביעים? בעוד שרוב האנשים נוטים להחליף ולבלבל במשמעות המילים, ההבדל במנגנון הרגשי שלהן חשוב. אמפתיה, היכולת להרגיש בפועל את

עוד דברים מעניינים:

מה ההבדל בין סימפתיה ואמפתיה?

האם זו "אמפתיה" או "סימפתיה" שאתם מביעים? בעוד שרוב האנשים נוטים להחליף ולבלבל במשמעות המילים, ההבדל במנגנון הרגשי שלהן חשוב. אמפתיה, היכולת להרגיש בפועל את מה שאדם אחר מרגיש, שונה