מחשבת ישראל: סקירת התקופות השונות ביצירה היהודית

מחשבת ישראל: סקירת התקופות השונות ביצירה היהודית

מתוך: יהדות ומחשבת ישראל: סיכומים במחשבת ישראל

מחשבת ישראל מתפרסת על פני ארבע תקופות עיקריות מאז ימי התנ"ך:

1. 1.     תקופת המקרא (התנ"ך)

התנ"ך כולל שלושה קבצים מרכזיים – תורה נביאים וכתובים. התורה נפתחת בתיאור בריאת העולם והאדם ובתיאור הדורות הראשונים של בני האדם. בהתמקדותו של ספר בראשית בדמותו של אברהם ובקורות משפחתו, כך מתחיל הסיפור על תולדות עם ישראל. האירועים הבולטים ביותר לאחר תקופת האבות הם יציאת מצרים ומתן התורה בסיני.

1. 2.      תקופת חז"ל

בתקופת בית שני ובעיקר עם חורבנו (שנת 70 לספירה) תמה תקופת המקרא והחלה תקופת חז"ל (חכמינו זיכרונם לברכה) – תקופה של כ600 שנה. במרכזה של תקופת חז"ל עומד החכם שעיקר עיסוקיו לימוד תורה, שינון ופרשנות יצירתית שלה.

ניתן לחלק את יצירתם של חז"ל לשני סוגים: יצירה הלכתית (הלכה – החוק היהודי) ויצירה אגדתית (אגדות חז"ל –  ספרות חז"ל שאינה הלכה). הקבוצה הראשונה של החכמים שדנו בחוק המקראי בבתי המדרש הם התנאים, הם פעלו בארץ ישראל ושפתם היא עברית. בערך בשנת 200 לספירה קיבץ רבי יהודה הנשיא את הדיונים ההלכתיים של התנאים לחיבור אחד הנקרא "המשנה" המשנה כוללת שישה סדרים, כאשר כל סדר מתחלק למסכתות, כל מסכת לפרקים וכל פרק למשניות. המשנה דנה  בנושאים רבים, בהם חוקים חקלאיים, חוקים כמו נישואין וגירושין, חוקים דתיים כמו תפילות וברכות, חוקים הקשורים לבית המקדש כמו קורבנות וכן חוקים אזרחיים כמו דיני נפשות וחוק פלילי.

לאחר שנת 200 לספירה חל מפנה בעם היהודי, המרכז היהודי בבל התחזק ונוספו בה ישיבות. גם בבל וגם בארץ ישראל העיסוק המרכזי היה לימוד המשנה. חכמי תקופה זו נקראים אמוראים. דיוניהם על המשנה כללו הסברים ופירוט של חוקי המשנה, דיונים הלכתיים שאינם מופיעים במשנה, רעיונות אגדתיים ועוד. דיונים אלה כונסו בשני ספרים: הדיונים שנערכו בבל כונסו בתלמוד הבבלי (המוכר גם בשמו גמרא) והדיונים שנערכו בארץ ישראל כונסו בתלמוד הירושלמי, שנערך בטבריה. התלמוד הבבלי, שהיה נפוץ יותר במסורת הלימוד היהודית, כתוב רובו בארמית, והוא נערך בבל בסוף המאה ה-5 לספירה. ספר זה הפך לעמוד התווך של הלימוד היהודי במשך אלפי שנים ונכתבו לו פירושים רבים.

1. 3.     תקופת ימי הביניים

בתקופת חז"ל נמצאו המרכזים היהודיים העיקריים בארץ ישראל ובבל, לאחריה התפזר העם היהודי ברחבי אירופה והמזרח התיכון. בימי הביניים התמקדה במחשבה היהודית בשלושה סוגים ספרותיים עיקריים – הלכה, פילוסופיה וקבלה.

הספרות ההלכתית של הפילוסופיה היהודית של ימי הביניים נחלקת לשלושה סוגים:

–        קובצי הלכה – ריכוז החומר ההלכתי מתקופת חז"ל לקובצי חוקים ברורים.

–        פרשנות לתלמוד – בתקופה זו התווספה לתלמוד פרשנות, שעד היום מופיעה בסמוך לתלמוד עצמו.

–        ספרות השו"ת – שאלות הלכתיות שהפנו יהודים מרחבי העולם לרבנים מפורסמים.

עיקר היצירה הפילוסופית בתקופה זו התרחשה בספרד. הבולטים מבין ההוגים היהודיים בימי הביניים הם הרמב"ם ורבי יהודה הלוי (ריה"ל). במרכז ההגות הפילוסופית עמד העיון בדמיון ובשוני שבין תרבות ישראל לתרבות יוון. פילוסופים כמו הרמב"ם ניסו למזג בין שתי התרבויות, לעומת פילוסופים כמו ריה"ל שניסו להראות את עדיפותה של תורת ישראל.

1. 4.     העת החדשה

 לדעת רבים מבשרה של ההגות היהודית בעת החדשה הוא הפילוסוף ברוך שפינוזה. שפינוזה פקפק באמיתות הדתיות של תקופתו וסלל את הדרך להגות שאינה מחויבת לממסד דתי ולהשקפות דתיות מקובלות.

את העת החדשה מאפיינים תהליכי חילון ותהליכי התנגדות לחילון. בהגות היהודית בעת החדשה אנו פוגשים מצד אחד בהתמודדויות חילוניות עם משמעות הקיום היהודי ומצד שני בתגובות דתיות לשינויים שהביאו עמן הגישות החילוניות.

במחצית ה-2 של המאה ה-19 התגבשה תפיסת הלאומיות היהודית שהביאה להקמתה של התנועה הציונים, שחרתה על דגלה את רעיון הקמת המדינה היהודית בארץ ישראל.