הרבה אנשים אינם מודעים לכך שעולם הספר החרדי אינו מתמצה אך ורק בספרי יהדות וקודש וכי קיימת ספרות חרדית, מצומצמת אמנם, אך בהחלט קיימת.
ישנן מספר יוצרים ויצירות של ספרות חרדית שכבר הפכו לקלאסיקות. "הכל לאדון הכל" מאת רוחמה שיין המגולל את התמודדותו של נער יהודי המהגר לארצות הברית. "לך לך בני" של חיים שפירא אף הוא טוען למעמד של קלאיסקה של ספרות חרדית שמצטיין בעלילה פתלתלה ומרוכבת המגוללת את קורותיו ותלאותיו של צעיר יהודי במהלך מלחמת העולם השנייה. "שריקות" של חוה רוזנברג מתאר מלחמות ירושה ודרמה משפחתית לאחר מותו של האב. עוד ניתן להזכיר דוגמאות בולטות של ספרות חרדית כמו "הנערים מביתן שלוש" של חיה הרצברג, "אבא חוזר/אפשר לקרוא לך אמא?" של לאה פריד וכן "סעדיה ויסמן" של הרב בן ציון פירר.
מעניין לראות כי ישנה ספרות חרדית ניכרת שנכתבת בידי נשים חרדיות, והן למעשה היוצרות המרכזיות של ספרות חרדית. ספרות חרדית של פרוזה ובדיון מהווה בעיה בעבור העולם החרדי שכן העיסוק בנושאי חול, והסוגה המודרנית של הרומן, נתפסים שם כשוליים וכהשחתת זמן שיכול להיות מוקדש ללימוד תורה ועל כן על גבול החטא. אולי הסיבה כי ספרות חרדית רבה נכתבת בידי נשים היא כי קהל הקוראים של ספרות חרדית הוא למעשה בעיקר נשים שאינן מחוייבות ללימוד תורה כמו הגברים של העולם החרדי. רק ימים יגידו עד כמה יוכל התחום של ספרות חרדית להתפתח ולהפוך לדומיננטי ואולי גם לנחלתם של הגברים.
