חברה ומגדר: מגדר וצבא
מתוך: חברה ומגדר – סיכומים
מגדר וצבא – הצבא תופס מקום מרכזי בחברה הישראלית ובהגדרת הישראליות והאזרחות. הצבא הוא ארגון ממוגדר הפועל ברמה הכי בסיסיות שלו על בסיס מגדר. ניתן לראות זאת בדוגמאות רבות. מיון ושיבוץ – מין הוא הבסיס לקביעת תפקידו של החייל והחיילת בצבא. אפשרויות השירות של האישה נקבעות קודם כל על פי מינה ואח"כ לפי נתונים אחרים. ישנם תפקידים שכלל לא נפתחים בפני בנות. ישנם תפקידים המרחיבים את התפקיד הנשי – פ"פ, משקי"ת ת"ש. התלונה הפמיניסטית המרכזית היא שנשים לא עושות תפקידים קרביים. תפקידי היוקרה בצבא הם תפקידים קרביים והדרתן של נשים מתפקידים אלה משפיעה הן על שירותן ועל האזרחות אחרי הצבא. השירות בצבא מאפשר יצירת רשתות חברתיות שנשים בד"כ לא פתוחות כיוון שלא הגיעו ליחידות אלה. כמו כן בכל מקום עבודה בארץ בודקים האם ומה עשית בצבא. גם נשים שהצליחו להתקדם לדרגות בכירות יותר יתקשו להמיר את היוקרה הצבאית ביוקרה אזרחית. האישה אינה יכולה לשרת בתפקידים קרביים כיוון שהיא עדיין נתפסת כרחם לאומי. תפקידה כאם חשוב יותר מתפקידה כלוחמת. בישראל קיים קשר חזק בין שירות בצבא ואזרחות טובה. גברים נתפסים כאזרחים טובים יותר מכיוון שהם היו מוכנים להקריב את חייהם. עבור נשים, האמהות היא שנותנת את הכוח הסימבולי, את האזרחות בארץ. הקישור בין קרביות לגבריות כל כך חשוב שגברים דואגים להדיר נשים מיחידות קרביות. נשאלת השאלה האם נשים צריכות לשאוף להיות לוחמות בצבא? הגישה המהותנית המייחסת לגברים ונשים תכונות ומאפיינים שונים מלידה הייתה אומרת שנשים הן רודפות שלום, חלשות ועדינות בניגוד לגבר הלוחם, החזק והמלחמתי ולכן הן ישאפו לפתור סכסוכים בדרכי שלום. בהקשר של הגישה הזו אפשר לשוחח על תנועות שלום של נשים ( ארבע אמהות, מחסום ווטש, יש דין, נשים בשחור ) הגישה של הפמיניזם המהותני הייתה אומרת שזה מטבעה של האישה לרדוף שלום ולכן ניתן למצוא ל כך הרבה ארגוני שלום נשיים. אך נראה שמדובר בסוציאליזציה. החברה מבנה כך את הנשים ולמעשה הן אינן כאלה. נשים יכולות להיות אלימות ומיליטריסטיות כמו גברים. ניתן למצוא את כל מגוון הדעות וההתנהגויות גם אצל נשים. מכיוון שהצבא הוא ארגון נשי ומתקיימת הדרה של נשים ממנו נוכל למצוא קשר בין פמיניזם ותנועות שלום. נשים שהצליחו להגיע לתובנה שנדרש שוויון בין המינים מבינות שלצבא חלק משמעותי ביצירת הפערים ולכן הן פונות לתנועות שלום. אצל נשים בעלות מודעות פמיניסטית יש מודעות גם לשיח הגברי הצבאי ולכן הן פעילות. בארגונים של שני המינים ניתן למצוא שעתוק של ההירארכיה החברתית – הגברים בראש והנשים אחריהן. הפמיניזם הליברלי היה טוען שאם הצבא והשירות הם כל כך מרכזיים בחברה הרי שעל הנשים לעשות מאמץ ולשרת בצבא ולשאוף להיות כמו הגברים – לוחמות טובות. ביקורת על גישה זו תטען שיש פה התעלמות של הצבא מצורכי האישה. היא צריכה להתאים את עצמה לצבא, היא צריכה להשתנות. הפמיניזם הפוסט מודרני – על פי גישה זו אין דבר כזה מגדר של נשים מול מגדר של גברים. הצבא מבנה גבר כגבר ואישה כאישה אך מדובר בהבניה חברתית בלבד. כל מה שאינו פונקציונאלי לצבא מוגדר כנשי. הצבא, אם כן, מנציח, מגדיל, מחזק ומקצין את ההבדלים המגדריים בחברה.
ראה פוסט בבלוג שלנו: אישה יולדת, גבר הורג – על מגדר וצבא
[…] הצבא, כך טוענות הוגות פמיניסטיות רבות (למשל דפנה יזרעאלי במאמר “מגדור בשירות הצבאי בצה”ל“), הוא אחד המוסדות המרכזיים שמשמרים את הערך של עדיפותם הפיזית של גברים. קל מאוד לראות בחברה הישראלית כיצד הצבא המושתת על כוח ואלימות מאפשר לגברים עמדה עדיפה על זו של נשים גם מבחינה חברתית (שכן שירות צבאי יוקרתי ואו בכיר הוא עדין כרטיס כניסה אל מועדונים רבים בחברה לרבות פסגת ההנהגה והפוליטיקה). העובדה שאנו עדיין מייחסים חשיבות רבה להרג עדיין משמשת בכדי להציב גברים בעמדה עדיפה מבחינות רבות על נשים שמתקשרות לתפקיד ה”פחות” של להעניק חיים ולא לקחת אותם. […]