סיכום: התנגשות בתוך האיסלאם-עמנואל סיוון

סיכום: התנגשות בתוך האיסלאם-עמנואל סיוון

מתוך: חברה, פוליטיקה ותרבות בעידן החדש

סיכומי מאמרים במדעי המדינה

משבר בעולם הערבי

המשבר בעולם הערבי שמתאר עמנואל סיוון בספרו "התנגשות בתוך האסלאם" מתחיל עם ירידת מחירי הנפט, שמובילה לקיצוץ בסיוע חיצוני מארצות המפרץ, גירוש פועלים מהגרים התפוררות הגוש הסובייטי ולכן אין כיסוי מטעמו. על הארצות הערביות לעמוד בהוצאות גדולות משום ששיעורי היילודה נשארים גבוהים ויש הגירה מן הכפר אל העיר.

המגזר הציבורי הוא המפלט האחרון לאחר שנפגעו הכנסות ה"רנטה"- הכנסות התלויות במיקום גיאוגרפי, המפעלים שבבעלות המדינה הוכחו כבלתי יעילים,  יש ההעדפה של פעילות מקומית על ייצוא וייבוא.

ירידת מחירי הנפט הובילה לכך ש:

  1. אי אפשר לשחד את המגזרים השונים
  2. יש קיצוצים תקציביים כואבים.

האליטות יכלו להקטין את מימדי הקיצוץ ע"י לקיחת נתח קטן יותר מ"הכנסות הרנטה" כמוכן הם יכלו לעודד את פיתוח המגזר הפרטי, אך חששו שמעמד היזמות שיתפתח, ידרוש תמורות באופי המשטר, שכן מי שמשלם מיסים ידרוש פיקוח על הוצאתם.

המשטר נסוג משליטה כוללת בחברה

תגובת המשטרים למשבר:

1.העברת פעילות כלכלית למגזר הפרטי

2.העברת אחריות לשירותי רווחה וחינוך

שני אלה גורמים לשינוי חלוקת התפקידים בין החברה לבין המדינה. לא עוד מגמת הרחבה של פעילות המדינה ומגמת הגברה של תלות החברה במדינה, המשטר נסוג משליטה כוללת בחברה(מלחמת המפרץ). ניכרת השתתפות של אזרחים בחיים הפוליטיים (מחאות כנגד הירידה בהכנסות המדינה(

*הופעת ארגונים וולונטריים

*מיליטנטיות של אגודת הסטודנטים

*אגודות לזכויות האדם והאזרח (גיבוי אידיאולוגי, כספי ותקשורתי מהמערב(

*איגודי פועלים איגודי פועלים משתחררים מאחיזת המשטר ופועלים באורח אוטונומי .

מול קנאי האסלאם

את מכלול הצעדים הנ"ל ניתן להגדיר כליברליזציה אך לא כדמוקרטיזציה, כלומר, קווי האופי של המשטר נותרו אך יישומם היה במתכונת מתונה יותר. קווי האופי הם:

  1. עליונות הרשות המבצעת והיעדר הפרדת רשויות
  2. צנזורה תקשורתית בנושאי ביטחון לאומי, דת ויחסי חוץ.
  3. זכויות היסוד להתאגדות וחופש הביטוי אינן מעוגנות בחוק
  4. היעדר אופוזיציה- פלורליזם להלכה אך לא למעשה (מגבלות על פעילות של זרמים שונים(
  5. עיקרון שיוויון בפני החוק מיושם באופן חלקי (בדואים ופלשתינאים אינם מקבלים אזרחות) כנסיות, בניגוד למסגדים , קשה להקים, שחורי עור סובלים מאפליה.
  6. הקמת התאגדויות וולונטריות כרוכות בבירוקרטיה רבה, ישנם מגבלות חמורות על ארגוני זכויות אדם.

המדינה אומנם נסוגה בנושאים פוליטיים וכלכליים, אך על נושאים אחרים היא מגינה בנחישות ובלי לבחול באמצעים כמו הפרת זכויות אדם, שימוש בחוקי חירום, הגבלות חמורות ועוד…

השילוב של הליברליזציה  ושל משטור היתר מוביל לכך שהשליטים נשענים יותר ויותר על הצבא ושירותי הביטחון כדי להבטיח את אחיזתם במושכות השררה. הטעם לכך נובע מהאיום הגובר מצד חבורות הנוקטות דרכי טרור וגרילה כדי לערער על היציבות, מתוך הנחה שאי יציבות עשויה לאפשר להם לתפוס את השלטון.

הליברליזציה הכלכלית מטילה עול על השכבות שממילא סובלות מתחושות קיפוח יחסי וכך מחזקת את קנאי האסלאם ומגביר את הרגימנטציה(משטור יתר)וחוזר חלילה.

המשטרים הערביים חשים עצמם כנמצאים במצור, בכלכלה , בפוליטיקה ובבטחון פנים. שירותי הביטחון הינם הערובה העליונה להישרדות המשטר.

לא האסלאם אשם

האסלאם הזין אצל חכמי הדת נכונות לקבל מרותם של שליטים מוסלמים שתפסו את השררה בכח, תוך כדי התעלמות מדיני ההלכה. זכויות היחיד, ללא ספק, אינן נשמעות ,המושג הדומיננטי הוא הקולקטיב.

 אך למרות זאת ניתן לטעון, כי במובנים מסויימים  כשיר האסלאם יותר מן הקונפוציאניות לקלוט נורמות דמוקרטיות: האסלאם מעלה על נס את שלטון החוק, ואילו את המושג "שורא" ניתן לסגל כדי להצדיק את קיומן של בחירות.

הקתוליות כמשל

ראשיתו של המאבק נעוץ במהפיכה הצרפתית (מאבק דמו'- קתוליות), עקרונות מרכוז, שלטון יחיד ובקרה היררכית בענייני מצפון העמידו את הכנסייה בעימות בלתי מתפשר עם הדמוקרטיה והמודרניזם. החשש העיקרי של הכנסייה היה חופש הדת שאותו תבע הליברליזם יביא בהכרח לאדישות לדת, חשש  שיש לו מקבילות בעמדתם של קנאים מוסלמים כיום. אולם בהדרגה נראה כי משטרים נוצרים חוללו תמורות גם בוותיקן עצמו("הדוקטרינה הנוצרית"). הממסד הקתולי הגיע לליברליזם מהפחד מן הטוטליטריות. יתר על כן, החששות מן הסכנה של חופש המצפון נתמעטו, חופש הדת נראה מפחיד פחות. הפרדת דת ממדינה באופן ידידותי.

לפי מאריי, חירותה הדתית של הכנסייה משמשת בלם לכוחה של המדינה, בעוד שבמדינה אין כפייה דתית אלא נוהגים בפלורליזם והפוליטיקה מבוססת על הסכמה, לאדם יש זכות טבעית לחפש משמעות בלי כל כפייה.

אם בקתוליות זה הצליח – מדוע לא באיסלאם? ליברלים מוסלמים מבחינים כי רק דמוקרטיה תאפשר התפתחות פנימית באסלאם כדי לעמוד באתגרי המודרניות. אומנם אין להתפתות לאשליות שווא. המגמות הליברליות המוסלמיות עודן חלשות ורחוקות אפילו מכוחן של מפלגות "הדמוקרטיה הנוצרית" בראשית המאה העשרים.

המדינה המתערבת בכל

נולדה נורמה חדשה שנבנתה על תלותם של הפרטים במדינה, בתעסוקה , בחינוך, בבריאות, בסעד ובתרבות. אוירת הפחד שיצרה מדינת המשטרה מימי נאצר ודומיו, קיצצה בעודה באיבה את צמיחתם של שניים ממרכיבי היסוד של התרבות הדמוקרטית: מעורבות האזרחים בחיים הציבוריים ואמון בין האזרחים עצמם. פתרון סכסוכים בחברה הפך לעניין השלטונות ולא תוך שיתוף פעולה.

החלופה המאיימת

המכשלה החמורה ביותר בדרך לדמוקרטיזציה טמונה בתנועת קנאי האסלאם. הוגים ליברליים בעילית השלטת, משלימים עם המצב הקיים פן תתפוס את מקומו האופוזיציה הבלתי דמוקרטית בעליל. התנועות האסלאמיות מפחידות את האליטות המשניות, הצומחות בחברה, וגורמות להן לחשוש ממעבר מהיר לדמוקרטיה. האליטות החדשות משלימות עם התחזית העגומה- ליברליזציה כלכלית אך ללא דמוקרטיזציה. יש בחירות אך ללא זכויות יסוד.

 בכל ארצות ערב קיים פער כלכלי חמור בין השכבות העניות לעשירות, הפער מעמיק בשל חדירת כלכלת השוק ונסיגת מדינת הרווחה. עקב פער זה, יש חשש כי דמו' תפרוץ את כל הסכרים, סחרחורת של תביעות כלכליות-חברתיות ומאבקים מעמדיים עשויים להוביל לאנרכיה, למלחמת הכל בכל

אמנה של הכללה חלקית

התחזית הסבירה היא, שארצות ערב תימשכנה בנתיב הליברליזציה הכלכלית, אולם ליברליזציה פוליטית איננה נראית באופק.

"הכללה חלקית"- אימוץ כללי המשחק של פוליטיקה תחרותית בתוך גבולות מוגדרים היטב, בחירות חופשיות על יסוד חוק בחירה המוציא מכלל השתתפות, מפלגות קיצוניות ומתן משקל יתר למגזרים הכפריים המסורתיים, במגזרים אלה תשמש השפעתם של הנכבדים המקומיים ערובה כנגד ניצחון הקנאים. הסדר זה ידרוש מן האופוזיציה להסתפק בתיקי שרים בעלי חשיבות משנית, הארגונים הדתיים לא יוכלו לרוץ בבחירות- כך תראה "האמנה הדמוקרטית".

אך בכדי שהסדר כזה יצליח, דרושות המשך צמיחה כלכלית והמשך לכידות פנימית בצבא ובשירות הביטחון- תנאי זה אינו מובטח כלל.

האם עשויות האופוזיציות השונות להסכים לכך? ייתכן שיסכימו כדי ליצור מעין תמרון שמטרתו הצבת סכר בפני הגל האסלאמי הגואה.

היכן עשויה האמנה של הכללה חלקית להצליח? באותן ארצות בהן הליברליזציה הפוליטית הרחיקה לכת כדי לפתח פלורליזם פוליטי בעל כוח חיות משלו.

אם ישנה תקווה היא לא באה מן המתרחש בארצות ערב, אלא מחוצה להן- רשתות הלווין הערביות המשדרות מאירופה, יוצרות פלורליזם טלווייוני, כך נוצר מרחב צנוע ואולי בטוח של חופש דעות.

הסבירות של היפוך המגמה בארצות ערב אל עבר דמוקרטיזציה גוברת, עודנה נמוכה אך קיימת, בעיקר בזכותו של "תחום הרצייה והחירות האנושית" כלשונו של קרל פופר.

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: