סיכום מאמר: יהושע אריאלי – המהפכה האמריקנית והמהפכה הצרפתית בראייה הדדית
מתוך: חברה, פוליטיקה ותרבות בעידן החדש
המהפכה הצרפתית והמהפכה האמריקאית היו אירועים בעלי חשיבות גדולה בתולדות העת החדשה ובאנושות כולה. הן היו קשורות זו בזו ביחסי-גומלין מבחינת הזמן, השתלשלות האירועים והעקרונות. שתי המהפכות נתפסו כניסיונות דומים או חלופיים למימוש חזונה של ההשכלה. כלומר, בניית חברה אנושית חדשה ומתוקנת.
נקודת המוצא של שתי המהפכות, האמריקאית והצרפתית, היא רצף זמני והיסטורי בין שתיהן, כאשר אחת הסתיימה השנייה התחילה. המהפכה האמריקנית הסתיימה בהצלחה עם כינון ממשל פדראלי ואישור החוקה. באותה תקופה החלה התקופה הנפוליאונית במסע מהפכני בצרפת. הקרבה בין שתי המהפכות הייתה לכאורה בזמן, בתוכן ובהשפעת האידיאליזם, אולם נראה כי בולטת כאן אסימטריה, שוני במהלכים וביעדים של כל מהפכה. ארה"ב התבססה, בשעה שצרפת נסחפה למהפכה. בזמן שנפוליאון ביסס בצרפת את הדיקטטורה, נתגבשה ברפובליקה של ארה"ב הדמוקרטיה. המהפכה הצרפתית התדרדרה לדיקטטורה צבאית בעוד שארה"ב הפכה לרפובליקה והוכיחה כי ניתן לבנות חברה חדשה ומשטר חדש בהתאם לאידיאלים של תקופת ההשכלה.
אין ספק שהמהפכה הצרפתית השפיעה יותר מהמהפכה האמריקנית. המהפכה הצרפתית נתפסה כנקודת מפנה בתולדות העולם ותחילתה של תקופה חדשה. המהפכה האמריקנית נראתה כאקט של שחרור לאומי ותחילתה של אומה ומדינה חדשה. במהפכה הצרפתית היה ניסיון לקבוע סדרים חדשים לקיום האנושי, תוך שלילת ההיסטוריה. המהפכה הציבה אתגר טוטאלי למשטר במדיני והחברתי הקיים ולעצם קיומן והישרדותן של מדינות אירופה.
המהפכה האמריקנית:
ארה"ב ראתה עצמה כדוגמא ומופת לצרפת המהפכנית. משכילים בצרפת ובאירופה טענו כי המהפכה האמריקנית הביאה לתחילתו של עידן חדש בתולדות האנושות. לראשונה התגשמו ועמדו למבחן אמונות ההשכלה, רעיונותיה והאידיאלים שלה. הרכב האוכלוסייה בארה"ב העניק למהפכה האמריקנית אופי בינלאומי, אשר בלט בעיקר במלחמת העצמאות. המלחמה היתה המלחמה האידיאולוגית הראשונה בעלת המשמעות הכלל אנושית. הצבא היה מורכב ממתנדבים רבים, בעיקר ממדינות אירופה. המהפכה ומלחמת העצמאות התסיסו את הרדיקאלים באירופה.
גורלן של צרפת וארה"ב נקשר עוד לפני מלחמת העצמאות. צרפת הגישה עזרה למושבות הבריטיות שבצפון אמריקה כאשר הן התקוממו נגד בריטניה. בנוסף היא הכירה בעצמאותן וכרתה עימן ברית. לבסוף במלחמת העצמאות סייעה צרפת מבחינה צבאית ובזכות כך ניצחו המושבות הבריטיות במלחמה. עם התערבותה הצבאית של צרפת עברה המונרכיה הצרפתית שרשרת של מאורעות עד למהפכה ב-1789. דעת הקהל הצרפתית הושפעה רבות מהמהפכה האמריקנית ועל כן הלכה בדרכה של המהפכה.
דימויה של אמריקה היה בעל חשיבות מרכזית בהתגבשותה של אידיאולוגיה מהפכנית והכשרת הקרקע למהפכה בצרפת. שלבי הדימוי האמריקני:
- האמריקנים הוצגו כמי שמאוששים ומממשים את דוקטורינות ההשכלה של צרפת.
- המהפכה האמריקנית הפכה למורת-דרך לעשייה המהפכנית הצרפתית.
השפעתה של המהפכה האמריקנית על פי הוגים שונים:
- רוסו טען כי אמריקה משלבת בתוכה תכונות של עם צעיר – פשטות, טובת הציבור רפובליקנית, שוויוניות ואהבת חרות – עם תבונה, השכלה ובגרות.
- קונדורסה טען כי אמריקה הוכיחה לעולם כולו כי ניתן לממש את האמת הכלל-אנושית. ניתן לספק אושר לאדם, ליחיד באמצעות שמירה על זכויות טבעיות ובסיפוק צרכיו.
- טענתו של מישל גיום דה-קרבקר הייתה שילוב של שינוי דמותו של האדם עם קידמה. הסתכלות אל העתיד, שוויון הזדמנויות, פתיחות כללית, יוזמה חופשית וסילוק המחיצות בין אדם ואדם.
שאלה חשובה: האם ארה"ב יכולה לשמש מודל לרפורמה ולשינוי המשטר המדיני בצרפת?
תשובה: נראה כי כבר בתחילת הדרך בלטה הנכונות להשתית שינוי מדיני על יסודות החוקה של ארה"ב. אולם בתקופה הראשונה הושפעה צרפת מהדגם האנגלי ולא מדגם החוקה האמריקני. יחד עם זאת הדגם האמריקני עיצב לא רק את הצהרת זכויות האדם והאזרח, אלא את קביעת הדרך בקבלת החוקה הצרפתית ואת משמעותה.
המהפכה הצרפתית
המהפכה הצרפתית נסתיימה בברית האחים עם ארה"ב למען שחרור האנושות מכבליה.
במהלך 10 שנים עברה המהפכה את כל צורות השלטון:
- מרפורמה פרלמנטרית לרפובליקה דמוקרטית.
- ממדינה מעמדית למדינה לאומית המושתת על הצהרת זכויות האדם והאזרח.
- מרפובליקה פדראלית לשלטון הקונונט והדיקטטורה של היעקובינים.
- משלטון טרור בשם "הרצון הכללי" לשלטון הטרור של רובספייר
- מהטרור הגדול (grande terreur) לתשיעי בתרמידור, והטרור של התרמידורים נגד היעקובינים והסאנקילוטים.
במהלך הזמן השתנה רעיון המהפכה והתמקד בעצמאות לאומית. עלה הרעיון להגן על המולדת והתגבר הפטריוטיזם. עם התגברות הפטריוטיזם החלו הכיבושים, כיבושי נפוליאון. לבסוף נסגרה המהפכה בשלטון דיקטטורה של נפוליאון.
הטענה המקובלת הייתה שהאידיאולוגיה השמרנית המודרנית נוצרה כתוצאה מהאידיאולוגיה המהפכנית הרציונאלית והאוניברסאלית של תקופת המהפכות. השמרנות החדשה קידשה את דפוסי המשטר הקיים בשם התבונה הקולקטיביסטית הטבועה בקיומו של עם או חברה. תבונה שבאה לידי ביטוי במוסדות המדינה, מנהגים, אמונות וסדרי חברה. היא החדירה לעולם האנושי את המשמעויות בחיי הפרט והכלל במסגרות ההיסטוריות הגדולות שצמחו במהלך הדורות.
המהפכה הצרפתית נשענה על "לקח היסטורי" וטענה כי משטרים רפובליקנים המבוססים על שוויון זכויות פוליטיות, לא יכולים להבטיח יציבות חברתית ומדינית ובשלב מסוים התמוטטו ויהפכו לשלטון רחוב, לאנרכיה, למלחמת מעמדות ולבסוף לדיקטטורה. על כן נשללה הדמוקרטיה.
העימות בין תפיסת העולם הרפובליקנית השמרנית לבין תפיסת העולם הרציונאלית רדיקאלית
העימות התנהל בין כמה הוגים, הם דנו ביתרונות ובחסרונות של דפוסי הממשל של המדינות החדשות בארה"ב. טענותיהם של טירגו וקונדורסה הרדיקאליות השפיעו על החוקה של צרפת ועל כינון הקונונט. ג'ון אדמס תמך בתפיסה המדינית האמריקנית.
גו'ן אדמס היה קלוויניסטי, לא האמין בטבע האדם וביכולתו לכונן ממשל מתוקן וחדש על בסיס רציונאלי. הוא טען כי מניעיו של האדם הם אהבת עצמו, השאיפה לעוצמה ולקידום ענייניו. הוא הסתמך על ההיסטוריה. האדם, על פי אדמס, הינו שאפתן, קנאי ורודף כבוד. עוד טען כי יש לשלול את הדמוקרטיה. ממשל צריך לרתום אליו את העשירים ובעלי הכישרון ולתת להם חלק דומיננטי של שליטה. בנוסף היה אדמס פדראליסט ואידיאליסט, הוא האמין במדע המתקדם ובכוחו של האדם ללמוד מן הניסיון הקולקטיב של האנושות. חירות היא ערך עליון והמטרה העיקרית היא לשמור על ערך זה.
השוני בין המהפכה הצרפתית והאמריקאית
בין שתי המהפכות נתגלו יותר ויותר הבדלים. אולם קיים שוני בסיסי בין התפיסות של שתי המהפכות, באשר למהות ולתכלית של המדינה ובאשר ליחס בין סמכויותיה לבין מעמדם וזכויותיהם של האנשים בחברה, כאזרחים ופרטים. /
הפער בנוגע למהות ותכלית המדינה:
הגותו של פיין מראה את הפער העצום בין התפיסה האמריקאית של חברה חופשית וממשל חופשי, לבין תפיסת הרפובליקה והדמוקרטיה שהתפתחה בצרפת בעקבות האמנה החברתית של רוסו .פיין (ארה"ב) האמין שהמדינה תיבלע בפעילות הספונטנית של החברה החופשית, אך רוסו (צרפת) האמין שהחברה היא זו שנטמעת במדינה. פיין טען כי הפרט מצטרף כחבר בקהילה תוך שמירה על זכויותיו, שקיימות גם ללא חברה. בעוד רוסו טען כי המדינה היא זו שמעניקה את זכויותיו של הפרט ושומרת עליהם לכן הוא תלוי בה. ע"פ רוסו, הפרט לא נשאר ריבון לגורלו, אלא הוא העביר את זכויותיו וריבונותו לרצונה הכללי של החברה. קיומם של זכויות הפרט הן בגלל שהוא חלק מהמדינה הריבונית שמעניקה לו אותן. כלומר, ע"פ רוסו, החברה והמדינה גלומות בתוך – "אומת האזרחים הריבונית" וזו נטלה את הסמכות על הפרט. מנגד, ע"פ הגישה האמריקאית, הפרט נעשה חבר בקהילייה כשהוא שומר על זכויותיו. החברה, ע"פ פיין, היא מחזור של אינטרסים שמחייה ומחזק את כלל בני הציוויליזציה. ה'מדינה' של פיין היא התאגדות לאומית הפועלת ע"פ עקרונות של חברה. החברה, ע"פ רוסו, היא מכלול של מסגרות שמכוונות את הפרט בכל תחומי חייו. התנועה הרפובליקנית שקמה בעקבות רוסו, חתרה להשגת אחדות ושוויון של הפרטים בשותפות האזרחים במדינה הלאומית. יש זהות בין לאויות וריבונות דמוקרטית.
אריאלי מביא דוגמאות ומשווה בין 'הצהרת זכויות האדם והאזרח' מ1789 ו'כתב הזכויות של וירג'יניה' מ1776. בהצהרה הצרפתית המושא הוא האומה, בעוד באמריקאית המושא הוא בני האדם. הצרפתים מדגישים את המסירה הטוטאלית של זכויות הפרט למדינה ולאומה לשם קבלת זכויות פוליטיות. לעומתם, האמריקאים מדגישים את אי-אפשרות הפקעת זכויות אדם מסויימות ויהי מה. ע"פ הצרפתים, המדינה מתבססת על האומה ועל רצון הכלל – הוא המשקף את הרצון הכללי של בניה. המדינה דורשת מאזרחיה נאמנות טוטאלית.
הפער ביחס לפוליטיקה:
עיקר ההבדל בין המורשת הצרפתית יעקובינית למורשת האמריקאית ליברלית, נמצא ביחסן אל הפוליטיקה. הליברליזם מודה בקיומם של מספר תחומי עניין חשובים שבהם מוצא האדם את תיקונו. בעוד האסכולה הדמוקרטית-טוטליטרית מבוססת על האמונה שקיימת אמת אחת ויחידה בפוליטיקה. יש רק תחום אחד בו יכול האדם למצוא את תיקונו – הפוליטיקה.
לאור הפערים, הזדהותם הנלהבת של ג'פרסון, נשיא ארה"ב וסיעתו עם המהפכה הצרפתית היא מפתיעה ומעלה שאלות. אריאלי מציע מספר פתרונות אפשריים ליישוב הבעיה:
- ארה"ב רוצה לקחת חלק במאבק על גורל האנושות.
- תופעה זו מצביעה על מצבה הקריטי של ארה"ב ואמונתה כי גורלה תלוי באירופה.
- תופעה זו מלמדת על גודל שנאת המשטר הישן בצרפת. ג'פרסון מצוטט כמי שמתאר את אירופה כאומללה ומקוללת: "עליבותה של אירופה נוצרה ע"י משטר גרוע". זו הסכנה הכרוכה בריכוז כוח פוליטי ומשטר חזק המחלק את העם בין אריסטוקרטים מושחתים להמונים ברברים.
תחושות קיצוניות אלו הם שכנראה גרמו לג'פרסון להניח את הפערים בין המהפכות בצד. הזדהותו של ג'פרסון הרחיקה לכת עד כדי הצדקת הטרור. לדעתו, כישלון המהפכה בצרפת היה מסכן את ארה"ב בכישלון גם, ולכן תמך בהריגתם של בני המשטר הקודם שהיו ידידיו: " הייתי מעדיף לראות את חורבנו של חצי כדוה"א מאשר את כשלון המטרה".
השוואה בין המהפכות ע"פ קונדורסה:
משנתו הליברלית של המהפכן המרקיז קונדורסה (אציל צרפתי והוגה דעות) תאמה את רוח המהפכה בתחילתה. אך עם עלייתו של רובספייר ועם הרדיקליזציה של המהפכה, הוכרזו דעותיו של קונדורסה כלא חוקיות, והוא נאלץ להסתתר בדירת מסתור בפריז. למרות שהיה מבוקש ע"י היעקובינים, הוא לא ויתר על חזונו. ממקום מחבואו כתב את חיבור מפורסם בו הוא משווה את שתי המהפכות ומוכיח את נכונות תפיסתו ההיסטורית – הקדמה האנושית היא הכוח המניע את ההיסטוריה.
סיבות הצלחתה של האמריקאית, לעומת עיוותי הצרפתית ע"פ קונדורסה: (בכלליות – קשר היסטורי שונה. מכורך נסיבות ההיסטוריה)
- המשכיות ועקיבות – המהפכה האמריקאית הצליחה בגלל חוסר העקיבות שלה ושמרנותה היחסית. הצרפתית הייתה עקבית יותר ולכן הייתה מלווה בזעזועים גדולים יותר. האמריקאים הסתפקו בחוקי המשפט האזרחי והפלילי שירשו מאנגליה והפסיקו את התגלגלות המהפכה. הם לא נאלצו להמשיך הלאה ולתקן שיטה מושחתת של כספים ועריצות פיאודלית.
- היקף המהפכה – הבעיה שקדמה למהפכה בארה"ב דרשה התנערות מהבריטים בלבד. במטרה זו לא היה דבר שישנה את חייו של הפרט. בצרפת לעומת זאת, היו הבדלי מעמד קיצונים והיה צורך לפרק משטר של אי סובלנות דתית. על הצרפתית היה להקיף את כל כלכלת צרפת, לשנות את מכלול היחסים החברתיים ולחדור עד לחוליה האחרונה במערכת הפוליטית. המהפכה הצרפתית הגיעה לכל התחומים.
- גורמי חוץ – הסביבה הבינ"ל תמכה באמריקאים בעוד הסתייגה מהמהפכה הצרפתית. האמריקאים יצאו נגד מדינת האם – אנגליה. מתוך קנאה לעושרה ויהירותה של אנגליה, יצאו המעצמות כנגדה ותמכו בעצמאות אמריקנית. הגישה כלפי המהפכה הצרפתית הייתה שונה. הצרפתים תקפו את מוסד המלוכה, את חוסר השוויון הפוליטי הטמון בחוקה, את האצולה, את חוסר סבלנותה ועושרה של הכמורה ואת הניצול שהיה כרוך בפיאודליזם. לפיכך, התייצבו מעצמות אירופה לצידה של הטיראניה.
לקונדורסה, המזוהה עם עידן הנאורות המאמין באדם ובתבונתו, היה אינטרס לפאר את המהפכה הצרפתית ולהקטין את הישגי האמריקאית – בניגוד למציאות כמובן. על מנת לבסס את התיאוריה שלו ולהראות את צידקתו באמונה בקדמה האנושית, קונדורסה יצא נגד השיטה האמריקאית. מתוך אמונתו המשלבת בין התפיסה המדינית של רוסו לאמונתו הליברלית בקדמה האנושית, קונדורסה מצביע על הליקויים באופיה של הרפובליקה וחוקותיה. רצונם של האבות המייסדים בארה"ב לשמור על מאזן כוחות בתוך המדינה פגע בה. האמריקאים העמידו את עיקרון זהות האינטרסים מעל לעיקרון שוויון הזכויות. קונדורסה טען שהאמונה האמריקאית בעליונות זהות האינטרסים על שוויון האינטרסים יצרה אי שוויון למעשה. בנוסף, קונדורסה תמך בהגבלת סמכויות בניגוד להבדלי כוחות הקיימים בארה"ב.
השוואה בין המהפכות ע"פ ג'פרסון:
– המבנה של מוסדות חברתיים, גישות עממיות, ובגרותה של חברה קבעו את יכולתה לבצע שינויים מבלי להרוס את אושיות החברה החופשית.
– המהפכה האמריקאית החלה על קרקע נוחה יותר. היא העמידה לוח חלק שעליו ניתן היה לחקוק כרצונם.
– שגיאת הצרפתים הייתה התעלמותם מהמכשולים העצומים שהצטברו ע"י מורשת העבר וחוסר ההכנה של החברה לשינוי רדיקאלי. ההמון הצרפתי היו בורים שלא יכלו להתמודד עם רכוש פרטי או זכויות פרט. לכן צרפת עברה מעריצות הרבים, לעריצות מעטים ומשם לעריצות אחד.
מסקנות ולקחי האמריקאים מכישלון המהפכה הצרפתית:
– הסכנה לחירות הטמונה בכל משטר ריכוזי. החוקה האמריקאית מהווה מכשול עצום לכל מי שמנסה לתפוס את השלטון.
– חופש וממשל עצמי לא יכלו להתקיים בין בני אדם שתנאי חייהם גובלים בהשפלה כזאת שאינם מסוגלים לחשוב בצורה רציונלית. האספסוף הצרפתי הוא זה שהרס את המהפכה.
ניצחון הצלחת המהפכה האמריקאית על עיוותי המהפכה הצרפתית:
באותה תקופה בה הוחרף המאבק בין הרפובליקנים לפדרליסטים בארה"ב וג'פרסון פרש מן השלטון, הוא היה מוכן לקבל את ביקורתו של קונדורסה על ארה"ב. ג'פרסון היה נאמן לרפובליקניות, גם כשעלה נפוליאון כשליט יחיד וביטל את מוסדות הרפובליקה, עדיין נמנע ג'פרסון מלהודות בכישלון הרפובליקניזם בצרפת. ג'פרסון נשאר אוהד נאמן למהפכה הצרפתית. ג'פרסון טען כי כשלון הניסיון הראשון של המהפכה בצרפת טמון בחוסר יכולתם של ההמונים לחשוב בצורה רציונלית. זאת כמובן הודות למשטר הדיכוי ששרר קודם לכן. חברה לא יכולה לממש את עקרונות החירות אם לא הוכנה ע" מנהיגיה כדי לקבל את שלטון התבונה. בהמשך למחשבה זו הסיק ג'פרסון שרק ריחוק מיבשת אירופה hבטיח את שמירתה של הרפובליקה האמריקאית – בדלנות. האלימות, החורבן והמלחמות באירופה חיזקו את המגמה לבודד את יבשת אמריקה כדי לעשותה חזקה, בלתי תלויה ואוטרקית. בסופו של המאבק הפנים אמריקאי בין הפדרליסטים לרפובליקנים, מפלגתו הרפובליקנית של ג'פרסון עלתה להגמוניה פוליטית והפדרליזם כמפלגה לאומית שקע. חזונו הרפובליקני של ג'פרסון הפך לבסיס האידיאולוגיה האמריקאית. שלושת רעיונות אידאולוגים אלו (לקחי המהפכה הצרפתית ועלייתו של נפוליאון, המורשת של המהפכה האמריקאית והפרשנות השמרנית של יסודות הרפובליקה האמריקאית) הובילו את ג'פרסון ומונרו להגדיר את מדיניות החוץ האמריקנית ששיקפו את התודעה האמריקנית כלפי אירופה והעולם במשך 140 שנה.
מאז המהפכה הצרפתית ועלייתו של נפוליאון, שימשה ארה"ב כדגם לעשייה מדינית. התגבשותם של רעיונות אידאולוגים חדשים בצרפת עמדו מול הרצון לחזור למשטר הישן ומול העקרונות שהדריכו את המהפכה מאז הדיקטטורה היעקובינית.
הליברליזם הצליח לעמוד בשתי החזיתות באופיו האינדיוודואליסטי. ע"פ הליברליזם המהפכה סטתה מדרכה ואבדה כשאימצה את עקרונותיו של רוסו על הסמכות הבלתי מוגבלת של הריבון כמבטא את הרצון הכללי לשעבד את הפרט לרצון הכלל. מכאן והלאה התפצלו הליברלים הצרפתים לאלו המכוונים לדגם האמריקאי ולאלו ששמו את הדגם האנגלי כחזונם.
הקבוצה הבולטת ביותר, בראשה האידיאליסט דסטוט דה-טרייסי וכתב העת שלהם. קבוצה זו ראתה ברפובליקה האמריקאית הוכחה לכך שממשל ייצוגי ורפובליקאני מתיישב עם שלטון יציב, המסוגל להבטיח לאזרחיו חירות, שוויון רווחה ותנאי קדמה. אומנם דה-טרייסי הטיל ספק בהצלחת השיטה האמריקאית בצרפת, אך בכל זאת הייתה אמריקה בעיניו תקוות האנושות וההבטחה למימושה.
השפעתה של אמריקה בלטה מאוד בתקופתו של נפוליאון בעיצובן של התנועות הלאומיות באירופה ובדרום אמריקה. בכל תנועות אלו ניתן למצוא מפגש בין התפיסה המהפכנית הצרפתית של מושג הNATION לבין הרעיון האמריקני של זכות ההגדרה הלאומית העצמית הנובעת מעקרונות הממשל העצמי והשוויון האזרחי.
הדיון ההשוואתי בין המהפכות הגיע לסיומו הטבעי בשנות ה30 של המאה ה19. עם ביקורו של לאפייט בארה"ב. 50 שנה לאחר כינון עצמאותה של ארה"ב, נעלם הדור שהיה עד לשתי המהפכות. ב1830, אלקסיס דה-טוקוויל, פתח שוב את מדוע מהפכה אחת הולידה חברה חדשה, יציבה ומשגשגת ואילו השנייה, למרות שהרסה עד היסוד משטר קיים, לא הצליחה לצאת ממעגל של הרס עצמי המאיים על כל ניסיון לבנות עולם חדש תוך התעלמות מן העבר.
