תמונת העולם של אלפארבי ואבן סינא

אלפארבי, מאה 10, אבן סינא, מאה 11. שני הפילסופים הערבים לא יצרו תורות מהתבוננות אלא פירשו וליטשו תורות מסונתזות מן המאה הרביעית, אשר שילבו את תורת אריסטו עם תורת פלוטינוס, לקבלת תורותיהם. המוטיווציה שלהם היא לא התבוננות אלא יישוב תורת פטולומאיוס עם תפיסת העולם שלהם, עם ייחוד האל, ומילוי לאקונות בתורה כגון בעיית ההרמוניזציה בתנועת הגלגלים.

מאפייני תמונת העולם שלהם ביחס לזו של הפילוסופים היוונים –

א.      העולם שופע מן האל כמו בניאו פלטוניזם, ובניגוד לאריסטו שאצלו אין בריאה ואין חידוש העולם.

ב.      הגלגלים מונעים על ידי שכלים נבדלים – כמו אצל אריסטו.

ג.       לא שמונה גלגלים נושאי כוכבים אלא תשעה, כאשר החיצוני הוא חסר כוכבים ואחראי על תנועת היום והלילה.

ד.      האל הוא יש רוחני, בפועל גמור (כמו אצל אריסטו) והוא סיבה ראשונה למציאות העולם ולא לתנועת הגלגלים כמו אצל פלוטינוס.

מחויב המציאות; אפשר המציאות

מושגים של אלפארבי שמטרתם ליצור הבדל ישותי בין האל לבין העולם. בכך שהאל הוא מחויב המציאות הוא שונה מן השכלים הנבדלים, נקודה שאריסטו לא פתר.

את בעיית ההרמוניזציה שאריסטו השאיר פתוחה הם פותרים באמצעות 'תורת האימנציה' –

(1)   מן האחד נובע רק אחד.

(2)   השגה שכלית יוצרת יש, גורמת לכך שיווצר משהו שאותו שכל משיג.

השכל הראשון שנובע באופן הכרחי מהאל כשהוא חושב את עצמו יכול לחשוב שתי מחשבות –

  1. את האל שהוא הסיבה שלו – ממחשבה זו נוצר שכל שני.
  2. את עצמו – ממחשבה זו נוצר גלגל ראשון.

ככה נוצרים עשרה גלגלים כאשר העשירי הוא "השכל הפועל". כל שכל הוא סיבת המציאות של הגלגל שלו. האל הוא סיבת המציאות רק של השכל הראשון, וככזה הוא מרוחק מהמציאות הקוסמולוגית.

אלפארבי מכניס גוון תאלוגי למודל הקוסמולוגי ומזהה את השכלים הנבדלים עם המלאכים, ואחריו הפילוסופים של ימי הבינים. חוץ מהשכלים הנבדלים יש עוד מלאכים.

"השכל הפועל" הוא מושג של פרשני אריסטו שמסביר מהו הבפועל הגמור שמוציא לפועל את הפעילות ההכרתית של האדם, שחלים עליה חוקי התנועה, ולכן נחוץ לה "מוציא לפועל". לשכל הפועל לפיכך יש שני תפקידים –

א.      בהיבט הכרתי – הוא שמאפשר את השגת המושכלות של האדם.

ב.      בהיבט אונתולוגי – הוא זה שמאפשר לאדם להשיג את התכלית שלו.

ג.       בהיבט אונתולוגי – אצל פרשני אריסטו ואח"כ בימי הביניים – רק שכל בפועל נשאר אחרי המוות ולכן השכל הפועל הוא זה שמאפשר דה פקטו את הישארות הנפש.

השכל הפועל לא יוצר גלגל ולא מניע גלגל (היבט אונטולוגי). השכל הפועל הוא גם בעל תפקיד בתורת הנבואה ובתורת ההשגחה אשר מוגדרות תחת הקטגוריה של ההכרה. אצל אבן סינא השכל הפועל גם יוצר צורות לעצמים בעולם השפל ועל ידי כך מקנה לעצמים את מציאותם, בשעה שהגלגלים הם אלה שגורמים למזג החומרים. לפיכך אצל אלפארבי התהוות וכיליון בעולם השפל הם תוצר פעילות של גלגלים ושכל פועל, בניגוד לאריסטו שדיבר על נפש נאצלת מן הגלגלים שממלאת את הפונקציה הזאת. פעולת השכל הפועל היא הכרחית – הוא שופע צורות, והם מתחברות לעצמים לפי המזג שלהם התואם את הצורה הפרטיקולרית. שכל פועל מתווך את האל עם העולם השפל.

האל של הערבים הרבה יותר קרוב לאל הדתי – הוא מקור העולם, טרנסנדנטי, מיוחד מן השכלים הנבדלים, ההכרה האנושית תלויה בו. בשונה מן האל הדתי הפעילות שלו אינה רצונית.

פילוסופיה יהודית של ימי הביניים

עוד דברים מעניינים: