שאלות ותשובות באזרחות: זכויות האדם והאזרח – חלק ב'
מתוך: סיכומים לבגרות באזרחות – שאלות ותשובות באזרחות
שאלות ותשובות באזרחות בנושא זכויות האדם והאזרח – חלק ב' (ראה חלק א')
א. הסבר את ההבדלים בין הבחנה לבין אפליה פסולה לבין העדפה מתקנת והבא דוגמאות לדבריך.
הבחנה – למרות שבנ"א שווים בפני החוק, מובן שמטבעם הם אינם זהים זה לזה. לפיכך קיימת הבחנה בין בנ"א ע"פ מאפייניהם והצרכים הייחודיים המיוחדים להם. הרי בשל ההבדלים בבני האדם, מן הראוי שיהיו הבדלים גם ביחס החוק אליהם.
דוג': ילדים בעלי צרכים שונים מקבלים הקלות במבחן הבגרות, כמו: תוספת זמן, מבחנים מיוחדים וכד'. נעשית מבחינה מוצדקת – לאפשר להם תנאים שווים לעמידה בבחינה.
אפליה פסולה – אין להתייחס לאנשים בעלי תכונות דומות ודרכים דומים באופן שונה ללא סיבה מוצדקת. התייחסות לא שווה לבני אדם מסיבות אלה היא אפליה פסולה. (האפליה פסולה גם כאשר האנשים שונים זה מזה אך השוני אינו רלוונטי, הכל יחסית לנושא הנדון).
דוג': אי קבלת אדם המתאים לעבודה מסוימת כיוון שעורו שחור. צבע העור אינו רלוונטי להתאמתו לעבודה.
העדפה מתקנת – מדיניות שנוקטת מדיניות ע"מ לשפר את מצבן של קבוצות מקופחות במדינה, כדי לצמצם את הפער הקיים בין קבוצות מקופחות לבין שאר האוכלוסייה ע"מ להבטיח שבעתיד ישתוו לשאר האוכלוסייה. העדפה מתקנת פועלת ע"מ לתקן דעות קדומות, עיוותים היסטוריים, חברתיים, כלכליים, וביטול השונות של אותה קבוצה לבין שאר האוכלוסייה ושוויונם אליה.
דוג': שריון מקומות לנשים ברשימות מפלגתיות לכנסת מתוך הנחה שבעבר הן הופלו לרעה במסגרת זו בשל היותן נשים.
ב. הסבר את הביקורת על מדיניות ההעדפה המתקנת.
לא כולם מסכימים שמדיניות העדפה מתקנת היא רצויה כדי להבטיח שוויון.
המתנגדים למדיניות טוענים שקיימת אפשרות אחרת להגיע ליתר שוויון בחברה: לאפשר תחרות חופשית בין האזרחים, ללא התערבות המדינה, במסגרת הזדמנויות שקיימות במדינה. לטענתם, אפליה מתקנת לא תיצור שוויון כיוון שבני הקבוצה הנחותה לא ירצו להתאמץ ע"מ להגיע להישגים; הם טוענים כי הקבוצה הנחותה תיצור תלות במדינה שעשויה להביא לתביעות נוספות של אלה שלא מקבלים העדפה מתקנת.
עוד טענה היא, שהעדפה מתקנת תיצור אפליה פסולה. למשל: מספר המקומות בעבודה מסוימת יהיו תפוסים ע"י אנשים שמקבלים העדפה מתקנת, ואנשים בעלי כישורים שהגיעו לאותו מקום בזכות הישגיהם יודחו וכך תיווצר תחושב של אפליה.
ג. הסבר את הדמיון ואת ההבדלים בין הזכות לפרטיות לזכות לשם טוב.
דמיון:
לשתיהן יש קשר לתחושת הכבוד העצמי ולדימוי העצמי של האדם.
על שתיהן האיום המרכזי הוא פרסום, העלול להיות מביך ופוגע.
שתיהן הן בעצם פרטיות, יש תחומים מסוימים בחיי האדם שאינם צריכים להיות נחלת הכלל.
שוני:
הבדל אחד הוא הפגיעה בפרטיות. יש פרסומים המהווים באופן בולט פגיעה בשמו הטוב של אדם, בעוד הם אינם פוגעים בפרטיות. (למשל ביקורת על תפקוד של אדם בתפקיד בכיר כלשהו).
יש פרסומים שפוגעים בפרטיות אך אינם פוגעים בשם הטוב (כמו האזנת סתר שלא מתפרסמת).
כשמדובר על פגיעה בשם בטוב, יסוד האמת הוא מכריע ומשמש הגנה למפרסם.
ד. תאר את ההתפתחות ההיסטורית של ההכרה בזכויות האדם והאזרח.
הכרה בזכויות האדם והאזרח הינן תוצאה של תהליך ארוך ומתמשך.
הכרה בהן לֻוותה, ועדיין מלֻווה, במאבקים מדיניים וחברתיים, כיוון ששלטון במדינות שאינן דמוקרטיות ולעיתים אף דמוקרטיות אינו שש תמיד לממש זכויות אדם, כיוון שזו הגבלת כוחו.
שתי הזכויות הראשונות שהוכרו היו הזכות לחירות והזכות לכבוד, ואילו הזכות לשוויון הוכרה מאוחר יותר. אחד הביטויים המשמעותיים של הזכות לשוויון הוא זכות ההצבעה בבחירות. בעוד אזרחים אפרו-אמריקנים לא הורשו להשתתף בבחירות בארה"ב לפני 1870 ולאחר מכן התיר להם השלטון. אולם זכות זו לא מומשה בפועל, היא נמנעה מהם בדרישות אחרות, כמו השכלה מסוימת, עמידה במבחנים ותשלום מס בחירות. רק ב94-95 הופסקו דרישות אלה.
זכות ההצבעה לנשים הוכרה רק במאה ה-20, בעקבות מאבק של נשים למימוש זכות זו.
ישנן זכויות נוספות של אדם ואזרח שעדיין התקיים סביבם מאבק גם בסוף המאה ה-20: זכות האדם להעדפה מינית, הזכות למות בכבוד, הזכות לאיכות הסביבה. ההכרה בזכויות אלה כזכויות אדם שנויה במחלוקת והתממשותם תלויה במדינה בה הן מתקיימות.
ה. הסבר את הקשר בין זכויות האדם לחובותיו במשטר דמוקרטי.
זכויות האדם הן זכויות ולא פריבילגיות (זכויות יתר), הניתנות מכח רצונו הטוב של הממשל. הן קשורות לעצם היות האדם אדם. לכן, כשאדם אינו מבצע חובה מסוימת ניתן להטיל עליו סנקציה (עונש) אך לא יותר מזה, אין לפגוע בזכויותיו של אותו אזרח עבריין.
לכן אסור לטעון שאדם שאיננו משרת בצבא, למשל, אינו יכול לתבוע שוויון זכויות.
ו. ציין והסבר את דרכי ההגנה על זכויות האדם והאזרח.
ההגנה היעילה ביותר היא באמצעות מערכת החוקים והמשפט של המדינה.
ישנם מתנדבים הנאבקים למען זכויות האדם ומעלים את הנושא על סדר היום הציבורי. פרי מאבקם הוא הגברת מודעות הציבור לחשיבותו של הנושא. קיימים ארגוני מתנדבים בינ"ל שהוקמו ע"מ להגן על זכויות אדם במדינות שונות בעולם, כיוון שישנן מדינות (בייחוד לא דמוקרטיות) שלא מקפידות על כך.
לאחר מלחמת העולם השניה, התפרסמו הכרזות כדי להשיג הכרה בינ"ל לזכויות אדם, הידועה שבם היא ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם – 1948 מטעם האו"ם. המדינות שחתמו על האמנות התחייבו לממש זכויות אדם במדינותיהן.
ז. הסבר מהן זכויות חברתיות ומה ההבדל בינן לבין זכויות טבעיות.
זכויות חברתיות (כלכליות) הן זכויות המוענקות ע"י המדינה ליחיד כאזרח.
זכויות אלה אינן חלק מהזכויות הטבעיות של האדם, ולכן למדינה מותק לשנותן או לבטלן, לפי החלטת השלטונות במדינה, הקובעים את המדיניות הסוציאלית. לגבי אף אחד מהזכויות הכלכליות לא נקבע מינימום או מקסימום שחייבת המדינה לתת והנושא נתון לידי מצבה הכלכלי של המדינה ושיקול דעתה בהקצאת השירותים.
ח. ציין והסבר את הזכויות החברתיות השונות.
- הזכות לטיפול רפואי – כל אדם זכאי לקבל טיפול רפואי, גם כשאין מתקציבו לשלם.
- הזכות לחינוך – זכותו של כל אדם לקבל חינוך שיאפשר לו להגיע להישגים. כל מדינה קובעת את גיל המינימום והמקסימום לקבלת זכות זו.
- הזכות לרמת חיים מינימלית – כל אדם זכאי למינימום הכנסה שתאפשר לו חיים ברמה סבירה ואנושית. יש הטוענים כי זכות זו צריכה להיות חלק מזכויות האדם, כיוון שאדם ללא תנאי מחייה הוגנים כבודו נפגע. אדם שרודף כל חייו אחרי מזון לא יוכל לממש את זכויותיו כאזרח – משמעות רחבה בפגיעה של זכויות האדם.
- הזכות לדיור – הזכות לגור במקום קבוע ונאות. עזרת הממשלה יכולה להיות באמצעות דיור ציבורי, מענקים לדיור, משכנתאות, הלוואות, מימון בניה ועוד.
- הזכות לתנאי עבודה הולמים – זכות לעבודה. כוללת בתוכה: שכר מינימום, הגבלת מספר שעות העבודה, מתן תנאי עבודה סבירים, הגנה מפני אבטלה והבטחת שכר שווה עבור עבודה שווה. הזכות לחופש השביתה.
ט. דון בשאלה האם הזכויות החברתיות הן חלק מהזכויות הטבעיות או לא. תוך דבריך לכאן ולכאן.
יש הרואים בחלק מהזכויות החברתיות זכויות טבעיות שהמדינה חייבת לממש. ויש אחרים הטוענים שיש לעשות אבחנה בין זכויות טבעיות לזכויות חברתיות הנובעות ממדיניות חברתית-כלכלית של כל מדינה ומדינה.
למשל: הזכות לחינוך חינם נגזרת מזכויות היסוד לחירות ולשוויון – משמע, זכות טבעית. או שמא היא נגזרת מזכות חברתית, בה המדינה קובעת מה לתת במסגרת המדיניות החברתית שלה.
י. הראה כיצד הגישות השונות לגבי מחויבות המדינה כלפי הזכויות החברתיות מבטא את הגישות השונות למהי מדינה דמוקרטית.
מדינה סוציאל-דמוקרטית, תפעל ע"מ לספח את הזכויות החברתיות אל הזכויות הטבעיות. כיוון שהיא דוגלת בעיקרון השוויון. היא מעוניינת לצמצם את הפערים החברתיים-כלכליים, לשם כך תרצה שהמדינה תעזור בתחום הכלכלי לאלה שאינם מסוגלים לדאוג לזה בעצמם.
מדינה ליברלית, לעומת זאת, מתערבת כמה שפחות בתחום החברתי-כלכלי. ולכן, תדאג לפרטים במדינה רק ע"מ לספק צרכי קיום בסיסיים למי שאינו מסוגל להשיגם בעצמו – כדי לשמור על כבוד האדם כאדם. מכאן נובע, שהיא לא תספח את הזכויות החברתיות לטבעיות, כי הן עוסקות בעיקר בתחום החברתי-כלכלי.
יא. הסבר כיצד זכויות האדם השונות באות לידי ביטוי בערכי הדתות המונותיאיסטיות.
יהדות:
זכויות האדם: כל אדם נברא בצלם אלוהים ועל-כן הוא חייב לשמור על צלמו שלו ועל צלם זולתו. כל פגיעה בצלם האלוהי אסורה, כלומר, זכויותיו וחובותיו של אדם נגזרות מעצם בריאתו בצלם, כוללות את זכותו לכבוד האדם וחובתו לשמור על כבודו כאדם. ההלכה היהודית קובעת דינים האוסרים על אדם לפגוע באחרים או לחבל בעצמו. כל אחת ממצוות "בין אדם לחברו" שחייב היהודי לקיים הן חובות היוצרות זכויות.
דוג': "לא תרצח" = הזכות לחיים. "לא תגנוב" = הזכות לקניין. "והדרת פני זקן" = הזכות לכבוד. "לא תלך רכיל בעמך" = הזכות לשם טוב.
הזכות לשוויון: במקורות היהדות מודגש ערך השוויון כערך מרכזי. ניתן לראות זאת, למשל, באמצעות השמיטה והיובל המנסים ליצור שוויון הזדמנויות. מטרת הלכות אלה לשמור על שוויון ועל צדק חברתי-כלכלי.
הזכות לחירות: אין מנהיגות טובה וחקיקה נאותה אם אין היא מתירה ומאפשרת את חופש הדעה, המצפון והמחשבה לכל אדם. חירות המחשבה וביקורת בולטת במקרא בעיקר בביקורות שמתחו הנביאים על המלכים.
הזכות להליך הוגן: השופטים חייבים להתייחס בהתייחסות שווה לכל בעלי הדין בפסיקה ובנוהלי בית המשפט. אסור לשופט להעדיף את החזק או לחילופין לרחם על החלש. או למשל, לדברי חז"ל, כשבאים שני בעלי דין אל השופט, אחד לבוש בהידור והשני בלבוש בלוי – יאמר הדיין לעשיר להתלבש בבגדים בלויים כדי שהופעתו לא תשפיע עליו.
אסלאם:
כבוד האדם: ערך עליון. כבוד האדם באסלאם נובע מהאמונה שהאדם הוא נציג האלוהים עלי אדמות. הקשרים בין בני האדם בנויים על זכויות וחובות מוסריות.
האסלאם מחנך את מאמיניו לנהוג בכבוד והערכה כלפי הזולת: קטן כגדול, עני כעשיר, חלש כחזק.
דוג': "אל תדבר הרע איש על רעהו ואל תקראו איש איש את רעהו בכינויים מלעיגים" = הזכות לשם טוב. "אל תיכנסו לבית זר לפני שתקבלו רשות…" = הזכות לפרטיות.
הזכות לשוויון: כולם שווים בפני החוק. כולם בצלם אלוהים, כולם שווים ואין להפלות אדם בשל מינו, שפתו. אין הבדל בין ערבי ללא ערבי, זולת האמונה והתפילה. לפי האסלאם: המותר – מותר לכל, האסור – אסור לכל, והעונשים – מוטלים על הכל.
הזכות להליך הוגן: שוויון בין האנשים הנשפטים, שפיטה בצדק – שעשיר לא ישאף לכך שתפסוק לטובתו והעני לא יתייאש מכך.
המסורת הדרוזית:
כבוד האדם: מתן כבוד לזולת – לבין העדה ולמי שאינו בן העדה. חובה ערכית מוסרית במסורת הדרוזית.
נצרות:
כבוד האדם: נובעת מכך שהאדם נברא בצלם אלוהים. בברית החדשה מודגשת החובה להקפיד על הכבוד האנושי ללא הבדל דת, גזע, מין ומצב חברתי. ישו, בדרישותיו, מבקש להמחיש כי אדם באשר הוא אדם, גם החריג – זכאי לכבוד, לתמיכה ולאהבה.
הזכות לשוויון: כולם שווים, לא משנה אם הם יהודים, יוונים, עבדים או בני חורין, זכר או נקבה.
הזכות להליך הוגן: צריך לשפוט לפי צדק ולא ע"פ מראית עין. באותה צורה בה אתם תשפטו אנשים אחרים – כך אתם תִשָפֵטוּ.
יב. הסבר כיצד ניתן לפתור את בעיית ההתנגשות בין זכויות האדם לבין עצמן או עם יעדים חיוניים של המדינה.
זכויות האדם אינן ניתנות למימוש מלא, כיוון שבמקרים רבים הן מתנגשות בינן לבין עצמן.
כדי לפתור בעיה זו, צריך לשקול מהי הפגיעה בזכות אחרת, או ביעדיה האחרים של המדינה, ולשקול מהו הפתרון המאפשר הגנה מרבית על שתי הזכויות, תוך פגיעה מעטה ככל האפשר בכל אחת מהן. – ולהכריע בדרך של שקלול ואיזון.
