על לבבכם ששמם – חיים נחמן ביאליק
חריזה סרוגה: ראשון-שלישי, שני-רביעי. באופן מוצלח למדי יחסית ולא צורם יתר על המידה.
תוכחה כנגד הנוטשים את הדת. אך לא בהכרח מרצונם לבד עוזבים הם את הדת, בשיר עצמו הם מושלכים ממנה משלא מלאו חובות לבבם. "המזוזה נפסלה"- בפועל פסיבי אך ודאי מצריך יסוד מהם, התנהגותי או רגשי, בכדי שיוביל לכדי כך. שיר נבואה המזהיר את החוטאים מגורלם הקרב: ריקנות. טוען הדובר בבית הראשון כי התהליך כבר החל ומפרש הוא בעבור הנמענים את מה שמדמה הוא שאך מצריך ציון שכן ברור הוא, כל שעליו להנהיר הינה הסיבה למסובב זה של חולי מבשר. שני הבתים הבאים הם נבואה הנדמית כמלומדת, האם מנסיון? או שמא זו תקווה נקמנית, או ניתוח בהיר?
