מגמות עכשוויות באירן

אירן הינה ארץ של פלא והשתאות והיא נכנסת בשערי המאה והמילניום הבאים עם אותם הסופרלטיבים. במהלך ההיסטוריה הסוערת שלה ונתיב הציביליזציה ההפכפך שלה של שלושת-אלפים שנה, הייתה אירן תמיד למרכז של מהומה ובאותה העת, מרכז של חידוש ושינוי. וכמובן, אותו חידוש ושינוי היה גורם ההישרדות של הציביליזציה והתרבות האיראנית כנגד פולשים חיצוניים שביקשו להרסה. אם היה עלינו לתאר את אירן בסגולה אחת בלבד, תהיה זו כושר התאמה – אותו הדבר הנחשב למנגנון ההישרדות וההתפתחות בסביבות הסוערות, מועדות-למשברים, סבוכות, תחרותיות ומשתנות של היום ומאפשר ליחיד, הארגון או החברה לעמוד לאיתן בפני לחצים עוקרים. ההתפתחות של ההיסטוריה האיראנית העכשווית מתחילה במהפכה החוקתית שהינה תנועה לאומית לעיצוב המערכת הסוציו-פוליטית של אירן ומבקשת לשחרר את החברה מלפיתתם של הטוטליטריזם, הרודנות והעריצות של הממשל השולט. מהפכה זו התחרשה ב1906. אז, יחד עם התנועה לאזרוח תעשיית הנפט, אירן הראתה כי היא אינה מקבלת את השליטה הזרה במשאביה. שני אירועים היסטוריים אלו הינם תחילתו של תהליך קשה וכואב של דמוקרטיזציה ושותפות של תושבי אירן בחיים הפוליטיים, החברתיים והכלכליים שלהם עצמם. וכמובן, המהפכה האסלאמית של 1979 הייתה במובן מסוים גם היא התפרצות של שותפות ציבורית בכדי לשנות את המערכת הפוליטית. ועתה, בחלוף שני עשורים למן המהפכה, נכנסה החברה האיראנית לשלב חדש בהתפתחותה. הקבוצה הראשונה הינה כוחות הנובעים מתהליך ההתפתחות של החברה ומקורם מתוכה. הקבוצה השנייה הינה כוחות שמקורם בהתפתחות הציביליזציה העולמית ושינויים גלובליים מהעת האחרונה. זהו השילוב של שני כוחות אלו אשר מעצב את ההתפתחות של החברה האיראנית כיום. העדפתו של אחד מהם על פני השני תפגום בצורה ניכרת בהסברן של התפתחויות אלו. על בסיס טיעונים אלו אנו נערוך סקירה קצרה של המגמות החשובות ביותר של התפתחות גלובלית. אם נתייחס למערכת הגלובלית כמורכבת מקהילות המתגוררות על פני כדור-הארץ, בבחינה של האבולוציה של מערכת זו על פני אלפיים השנה האחרונות נראה כי בסופו של האלף השני ותחילתו של השלישי, המערכת הגלובלית נכנסה לנקודת מפנה תרבותית סבוכה שבה אומנם נמצאות המדינות המפותחות בתפקיד מוביל, אך אף על פי כן השפעתה ותוצאותיה חצו את הגבולות ההולכים ונעשים חדירים של אפילו החברות הסגורות ביותר, והיא משפיעה על חייהם החברתיים של כל העמים. הכוח הנע של מעבר זה הוא קצב ההתפתחויות המדעיות-טכנולוגיות, השפעותיו של זה חצו בהרבה את היסודות הפיזיים והתחום הטכני, והוא חובק את כל התחומים של חיי האדם וקורא לדקונסטרוקציה תפיסתית כוללת. כמובן ניתן להודות כי תופעות מודרניות הינן כה מורכבות ושזורות עד כדי כך שאין זה אפשרי לבודד גורם מתוך השילוב ההדדי של גורמים רבים מספור ולהציגו כגורם להתפתחות אשר הוליך להשפעות נרחבות ועמוקות רבות. אולם בבחינה של ההתקדמות המדעית-טכנולוגית המהירה למן המחצית השנייה של המאה ה20, נראה כי ההישגים שנרשמו בתחומי הגנטיקה, מדעי הביולוגיה, מדעי החלל, מדעי המידע וטלקומוניקציה, הניע כל אחד מאלו את שרשרת ההתפתחויות שבשילוב של כולם יחד יצרה כוח עצום. אם נתייחס רק להתקדמות שהושגה במידע ותקשורת, נראה כי שתי התפתחויות אלו הציעו תבניות חדשות של עבודה, פנאי, צבירת עושר, יציאה למלחמה, חשיבה, יצירתיות מדעית-טכנולוגית, יחסים חברתיים, מסחר, בידור וכן הלאה. באופן כללי, הן שינו את המצב האונתולוגי של האנושות ויחסה עם הקיום. המהפכה הדיגיטלית שהינה תוצר טבעי של התפתחויות אלו הוליכה לפיזור וההאצה של שתי מגמות חשובות כאשר לכל אחת מהן השפעות חיוביות ושליליות מעמיקות משלה על החיים הן הפרטיים והן החברתיים. שתי מגמות אלו, כלומר וירטואליזציה וגלובליזציה, חצו גבולות לאומיים והשפיעו על כל החברות ובכלל זה אירן – כמובן באי-רצון. פעילויות רבות שנערכו קודם לכן בתוך הריבונות הלאומית תחת חוקי משחק ידועים הועברו עתה לרשתות הגלובליות הפועלות לפי חוקי המשחק הייחודים שלהן ובכדי להיות מסוגלות להוות חלק פעיל בתחומים אלו לשם האינטרס הלאומי שלהן, חברות מסורתיות נאלצו לקבל על עצמן חוקים אלו וללמוד אותם וזה מחייב את תבניות ההתנהגות והחשיבה שלהן להשתנות. כיום, יצירת עושר והתפתחות תרבותית, חברתית ופוליטית אינן אפשריות מבלי לעשות שימוש בידע וטכנולוגיה מתקדמים. למעשה, התנאים הם כאלו ששום מדינה לא תוכל לעמוד בצרכים של חברתה שלה עצמה ולנהל את ענייניה ללא שימוש בהישגים המדעיים והטכניים האחרונים. כפייה זו גררה את התרבויות לזירות גלובליות ווירטואליות. אכן, וירטואליזציה וגלובליזציה הינם גזרה של הישרדות והתפתחות בעולם של היום, עם הזדמנויות ואיומים רבים כמובן. אלמלא נתקלה אירן בלחצים כאלו מהסביבה הגלובלית – בייחוד בעשור האחרון, ייתכן ותהליך התפתחות המעמיק והאמיתי שלה לא היה מתחיל בצורה זו.

סקירה כללית של התפתחויות על פני שלושת העשורים האחרונים תוליך למסקנה כי לאירן היו שלוש תגובות שונות להתפתחות הגלובלית. בשנות ה70, בייחוד לאחר זעזועי הנפט של עשור זה והגישה לרווחים גדולים בשל ייצוא נפט, אירן החל במודרניזציה מהירה עם דגש על מודרניזם כלכלי וטכנולוגי. בשנות ה70 המאוחרות  ועם המהפכה האסלאמית, החל תהליך הדה-מודרניזציה כריאקציה חזקה כנגד מודרניזם אשר ניסה, על ידי שלילת המודל המערבי של התפתחות והסרת הביטויים ההתנהגותיים שלו, לבסס עמדה שנטתה יותר "אסלאמיזציה", ולמעשה, הכלכלה נזנחה לטובת התרבות. בשנות ה80 המאוחרות, תחת השפעתם של לחצים מקומיים וחיצוניים שונים ובכללם גידול אוכלוסיה גובר, צניחת מחירי נפט וקשר עם העולם המפותח, חודשה רה-מודרניזציה. בתקופה זו שוב מנסה אירן לספוג במהירות את ביטויי החיים המודרניים בתחומים כלכליים וטכנולוגים, תוך השמת דגש על "רקונסטרוקציה". אולם, מודרניזם זה שונה מאוד מהמודרניזם של שנות ה70 והמחויבויות הלאומית והגלובליות שלו הינן דבר אחר. בשל הלחצים של מחויבויות אלו, כפי שנראה בעבודה זו, ישנן כיום ראיות המעידות כי אירן ניצבת במסלול של ההתפתחות המעמיקה וברת הקיימא שלה, מסלול שייתכן ובניגוד לתקופה הראשונה של מודרניזציה, לא יהיה הפיך.

BBBהכלכלה האיראנית: מומחים מציינים כי במהלך התקופה של 1961-1977 הפכה אירן ממדינה מתפתחת עם הכנסה לנפש של 180,000 ריאל (במחירי 1989) ו45 אחוז אוכלוסיה כפרית למדינה מתועשת-למחצה עם 62 אחוז אוכלוסיה אורבנית והכנסה לנפש של כ270,000 ריאל (במחירי 1982). לתוצר המקומי הגולמי (תל"ג) של אירן במהלך שלושת העשורים האחרונים (1976-1997) היה שיעור צמיחה של 4.2 אחוז, שכאשר משווים אותו מול שיעור גידול האוכלוסייה השנתי שהיה 2.8 אחוז מקבלים כי התוצר המקומי הגולמי קיים שיעור צמיחה של 1.4 אחוז בלבד, מצב בלתי רצוי. חלקו של הנפט בתמ"ג צנח במהלך התקופה הנידונה, כמובן בשל צניחה בהכנסות מייצוא נפט ולא בשל צמיחה גדולה יותר במגזרים אחרים. אך בכל מקרה, אנו למדים מכך כי התלות של הכלכלה האיראנית בנפט פוחתת, מה שיחד עם חלקם העולה של גז, מים וחשמל וכן חלק גדל של מגזרי השירותים, התעשייה והכרייה בתמ"ג, הינם אינדיקציות ברורות לשינויים מבניים בכלכלה האיראנית.  ניתוח כלכלי מראה כי במהלך שלושת העשורים האחרונים סובלת כלכלתה של אירן מהתחלואות הבאות: העדר יציבות של מדדי כלכלת מאקרו בשל תלות בהכנסות נפט: בתקופה שבין 1970 ל1996, שיעור הצמיחה של הכלכלה האיראנית התנדנד בין מינימום של 16- עד למקסימום של 16+ אחוז, בעוד שבאינדונזיה נתון זה היה בין 0.3- ל-9 אחוז, במלזיה 4.4 עד 13.3 אחוז ובכלל מדינות העולם היה שיעור הצמיחה בין 0.3 ל6.1 אחוז. נטייה גבוהה לצריכה פרטית: תלות יתר ברווחי נפט הגבילה את הנטייה להשקעות וצבירת הון. העדר ערובות כלכליות בעבור חסכונות והשקעות, העדר פיתוח מלא של שווקי הון ושיעור אינפלציה העולים על שיעורי הריבית של הבנקים היו בין הגורמים שהוליכו למצב זה. אחוז נמוך של השקעות ביחס לתמ"ג: במהלך השנים 1959 עד 1996, חלק זה עמד על פחות מ-20 אחוז – כמובן, למעט התקופות 1975-1977 ו-1986-1987. אינפלציה, זעזועים במחירי הנפט, הבדלים בין שערי הסחר החופשיים לבין הרשמיים והעדר ביטחון של הסקטור הפרטי הנובע ממדיניות כלכלית בלתי-יציבה ומעורפלת לגבי זכויות קניין וכן תחרות בלתי-הוגנת מצד חברות ומוסדות בבעלות ממשלתית וקרנות היו בין הגורמים המשפיעים האחראים לשיעורי ההשקעה הנמוכים באירן. בבחינה של המצב הנוכחי של הכלכלה האיראנית ב1997, ניתן למנות את המאפיינים הבאים: אינפלציה כרונית (18 אחוז ב1997), אבטלה גואה, ירידה בשיעור הצמיחה של התוצר המקומי הגולמי (5 אחוז ב1996 בהשוואה ל3.5 כפי שהוערך בעבור 1997), העמקה של המיתון הכלכלי שהחל מאז 1996, חלוקה בלתי מתאימה של רווחים, הכנסות נפט צונחות, חלק בלתי-משמעותי בסחר העולמי (0.35 עד 0.4 אחוז מתוך סחר טובין בסך כולל של עשרת-אלפים מיליארד דולר בעולם כולל ייצוא וייבוא; אם משמיטים מחלקה של אירן את ייצוא הנפט יסתכם חלקה ב0.06 אחוז).

אנליסטים של כלכלת מקרו תולים את האחריות למצב המבולבל של הכלכלה האיראנית בגורמים הבאים: מלחמה, חוסר יעילות של המערכת המנהלית, מערכת בנקאות וביטוח בלתי-יעילה, חולשה של מערכת המיסוי במימון הוצאות ממשלתיות ויצירת שווי-משקל נחוץ בפיזור הכנסות, העדר גמישות נחוצה בשווקי התעסוקה וההון, מערכת סחר חוץ בלתי-מתאימה ועלייתם של שווקים מקבילים עם שערי סחר רבים, התפתחות לא שווה של חברות כלכליות מהסקטורים הפרטי והציבורי. ובכדי להיחלץ ממצב זה ולהשיג צמיחה מתמשכת והתפתחות וכן סיבולת כלכלית, מציעים האנליסטים את הפתרונות הבאים: יצירת ביטחון בעבור משקיעים, חיפוש מקורות חדשים לגיבוש הון, הרחבה מהירה ומתמשכת של ייצוא שאינו נפט, ניצול של יכולות הייצור הזמינות, גיבוש הון קבוע בידי הסקטורים הציבורי, הקאופרטיבי והפרטי וכן משקיעים זרים, הסרת המכשולים העומדים בפני הליברליזציה של סחר החוץ, יצירת מערכת בנקאות וביטוח יעילה, מתן חופש ליצרן לקבוע מחירים בהתאם לחוק השוק, יצירת גמישות בשווקי הסחורות והתעסוקה, שימוש בניהול מדעי, שיפור יכולות מדעיות וטכנולוגיות.

BBBBבמבט מדוקדק יותר ברשימת הסיבות והפתרונות, ניתן אולי לטעון כי השורשים האמיתיים של הקשיים בכלכלתה של אירן אינם כלכליים. אכן, בכדי להיות מסוגלת לספק שגשוג ותעסוקה להם נזקקת החברה האיראנית, צריכה הכלכלה של אירן ערוץ הולם שיוכל להכין את הקרקע למדיניות יציבה – יצירת ביטחון להשקעות, מודרניזציה ופיתוח של מערכות שנזנחו בידי דורות קודמים ונוכחות פעילה בזירות העולמיות. הצורך בהכשרת קרקע הכרחית זו מורגש בצורה ניכרת יותר כאשר אנו ממקדים את תשומת ליבנו על מגמות משמעותיות של התפתחות בכלכלה האיראנית. המגמות החשובות ביותר מבין אלו מובאות להלן: הפרטת פעילויות ייצור, ליברליזציה של הסחר (קבלת הכורח והחשיבות של הצטרפות לארגון הסחר העולמי), ביטול רנטות, גלובליזציה (עם מתן דגש על אסטרטגית ייצוא והשקעת מאמצים בהסרת המחסומים העומדים בפניה), הטמעת ניהול מדעי בחברות, הפיכת ייצור הסחורות והשירותים לתחרותי בין החברות. חלק ממגמות אלו, כולל הפרטה, הינן בעלות עבר ארוך יותר ואחרות, ובכללן שלושת האחרונות, החלו לאחרונה. אך נראה כי המכשולים העומדים בדרכן יוסרו בהדרגה ובמובן מסוים הגורל הבלתי-נמנע של הכלכלה האיראנית הוא להתקדם לקראת התפתחויות אלו. כמובן, מגמות אלו מתעצבות בעיקר תחת ההשפעה של כוחות עולמיים וגבולות הנעשים יותר ויותר חדירים. נוסף על כך, בשנים האחרונות הבינה הממשלה כי כל עוד לא יפתרו בעיותיה של הכלכלה האיראנית לא יוגשמו גם מטרות ותוכניות אחרות. בדרך כלשהי הוסבה תשומת הלב של ההנהגה ומוסדות המדינה לכיוון פתרון הבעיות המבניות של כלכלת אירן והסרת המכשולים הפוליטיים והתרבותיים שלה. הגשמת מטרות אלו היא כמובן קשה ואיטית. נראה כי המחסומים הלא-כלכליים החשובים ביותר של התפתחות הכלכלה האיראנית הם אלו: מכשולים משפטיים הנובעים ברובם מפעולה בלתי נכונה של מערכת המשפט. התנהגותה של זו הייתה כזו שלא יצרה את הביטחון הנחוץ בעבור השקעות; מכשולים חברתיים הכוללים שיעור צמיחת אוכלוסין גבוה, בערות ואוכלוסייה צעירה; מחסומים תרבותיים, בייחוד השליטה של חשיבה דתית מסורתית (תורת משפט סטרוקטורלית) בעיצוב מדיניות, קבלת החלטות וניהול ענייני הכלכלה; מכשולים פוליטיים הכוללים העדר חזון משותף בין מנהיגי הממשלה ביחס לעתיד אירן וכן חולשה של המוסדות הדמוקרטים, חוסר יכולת של מוסדות קיימים לספק סביבה תומכת לפעילות כלכלית בסטנדרטים עולמיים ולקדם שגשוג של יכולות ויצירתיות.

בבחינה של מגמות ההתפתחות של אירן בתחומים החברתי, התרבותי והפוליטי, אנו נראה כי בשל מגמות אלו ניתן לטעון כי תנועה חיובית לקראת הגשמת התפתחות מעמקיה וברת-קיימא באירן – למרות שהיא איטית ובלתי-יציבה – אכן הוחלה בתחומים אלו וניתן לקוות כי עם האצתן של מגמות אלו תיווצר קרקע חיוביות יותר בכדי לפתור את הבעיות של הכלכלה האיראנית וכן שהחברה האיראנית תהיה מסוגלת להשיג רמת התפתחות נאותה גם בתחומים אחרים. נוכח המשאבים השופעים העומדים לרשותה של הכלכלה האיראנית לשם התפתחותה, הסיכויים לעתיד הינם מזהירים. המשאבים המשמעותיים ביותר מבין אלו הם הבאים:  מיקומה הגאו-אסטרטגי של אירן הנמצאת באזור החשוב של המזרח-התיכון ובקרבת שוק עם שלוש-מאות מיליון איש; גישה לשני נתיבים ימיים חשובים שדרך אחד מהם מועבר החלק הארי של הדלק העולמי והשני קשור בחלק נרחב מרזרבות הנפט והגז הגלובליות; קיומם של משאבי מינרלים שופעים ומגוונים כולל פחמימנים ומינרלים אחרים; כוח אדם צעיר, אינטליגנטי, מיומן, משכיל, מוכשר ומודרניסטי; קיומה של תרבות עשירה, דינמית, מודרניסטית ומוכוונת-התפתחות; מורשת עשירה של ציביליזציה ותרבות והיות אירן יורשת לחלק משמעותי מהישגי הציביליזציה העולמית; תנאי אקלים מגוונים וחיוביים.

ההתפתחויות החברתיות של אירן:

בבואנו לדון בהתפתחויות החברתיות, השינויים החשובים ביותר קשורים לאוכלוסייה, אורבניזציה.

שינויים דמוגרפים: אירן עוררה השתאות בעולם בתחום השליטה בגידול האוכלוסייה והפחת שיעורי ההתרבות. טבלה 1 מראה שינויים בשיעורי גידול האוכלוסייה במהלך התקופה של 1976-1996.

טבלה 1- שינויים בשיעורי גידול האוכלוסייה השנתיים במהלך התקופה של 1976-1996 (%).

מקור: השנתון הסטטיסטי של אירן

הפחתת שיעורי גידול האוכלוסייה על פני כל המדינה ובאזורים אורבניים וכפריים הינה הישג חשוב שלא נצפה מראש. השיפור במדדים דמוגרפים אחרים הינו סימן לכך ששינויים דמוגרפים באירן נמצאים במגמה חיובית. המשמעותי ביותר מבין מדדים אלו הוא ההפחתה במקדם הצעירים, ולמעשה, ההפחתה חלקה של אוכלוסיית נוער מתחת לגיל 15 והגדלת הגיל הממוצע של האוכלוסייה המוצגת בבירור בטבלה 2.

טבלה 2 – שינויים בגיל האוכלוסייה בתקופה של 1976-1996.

מקור: השנתון הסטטיסטי של אירן

הגידול באוכלוסיה היצרנית מעיד כי תפוקות העבודה השתפרו וזה כמובן מציב את הכלכלה האיראנית תחת לחץ לשפר את התנאים הכלכליים וליצור מקומות תעסוקה. במילים אחרות, קודם לכן שמו תוכניות פיתוח דגש על אספקה של צרכים בסיסיים של ילדי המדינה וצעיריה, אך מעתה והלאה המגמה של תוכניות אלו צריכה להשתנות בכדי לעמוד בצורך למשוך את ההשתתפות של הצעירים וליצור תעסוקה בעבור כוח העבודה הנכנס לשוק. ביחס לקשישים, ב1996 היו 27 אחוז מבין הקשישים מועסקים באחת מן הפעילויות הכלכליות. מומחים מאמינים כי הזדקנות אוכלוסייה לא תתרחש באירן בשני העשורים הקרובים. ביחס לאוכלוסייה המצב המדאיג הוא תופעת ההגירה. במהלך שני העשורים האחרונים עזבו את המדינה מאות אלפי איראנים כשירים עם רמות גבוהות של יכולות, מיומנויות וכישרונות וכמובן כסף, בעוד שמהגרים אנאלפביתים, משכילים בקושי ובלתי-מיומנים נכנסו לאירן.

אורבניזציה: האורבניזציה באירן נמצאת בתהליך של האצה. ההתפתחויות המשמעותיות ביותר בעשרים השנים האחרונות (1976-1996) ביחס לאורבניזציה באירן הם כלהלן: עלייה במספר הערים מ373 ב1976 ל614 ב1996; עלייה במספר המטרופולינים (ערים עם אוכלוסייה של למעלה ממיליון) משתיים לחמישה; גידול של עשרים מליון איש באוכלוסייה האורבנית; 79 אחוז מכלל גידול האוכלוסייה השתייך למרכזי אוכלוסין אורבניים; שיעור גידול האוכלוסין האורבני (4.3 אחוז) בתקופה זו עלה על שיעור גידול האוכלוסין הכפרי (1.33 אחוז).

BBBהנקודה החשובה היא שאין להתייחס לגידול באורבניזציה באירן כמדד להתפתחות מכיוון שגידול זה לא היה תוצאה של התפתחות ודינמיות כלכליים, שכן העדר הגישה של אוכלוסייה אגררית להכנסות מספיקות והזדמנויות תעסוקה מתאימות הוא ששילח אותם אל הערים.

התפתחות פוליטית:

ההתפתחות הפוליטית החשובה ביותר הניכרת באירן היא החתירה בכיוון דמוקרטיזציה של המערכת הפוליטית. אם למאפיין החשוב ביותר של הדמוקרטיה תיחשב מעורבותם של אנשים בקביעת גורלם שלהם, בחינה של התפתחויות אחרונות באירן תראה כי תהליך זה כבר החל.  במהלך הבחירות השביעיות לנשיאות (בהן נבחר מר חאתמי כנשיא) הגיעה ההשתתפות הציבורית לנקודת שיא. בחירות אלו והבחירות למועצות המקומיות הינן התגלמות של ההתנהגות הפוליטית המרוממת של העם האיראני ומוכיחות כי למרות שלא ניתנה להם ההזדמנות לקיים דמוקרטיה, אזרחי אירן מוכנים ביותר להתנהגות דמוקרטית ובהינתן סביבה תומכת מסוגלים בהחלט לפעול בתוך המסגרת של החוקים הדמוקרטים. הדגש ששם מר חתאמי על התפתחות דמוקרטית ועל מימושה של חברה אזרחית, עליית דיון חלוק בעד ונגד חירות ויחסה לדת, הגישה של האסלאם כלפי חירות וזכויות הפרט, פלורליזם דתי ודיונים מסוג זה גם שינו את האקלים הפוליטי באירן והם גם בעצמם סממנים של שינוי פוליטי. בכך כמובן נסללה הדרך למשיכה להשתתפות נוספת של קבוצות שונות. ניתן למנות את השינויים הפוליטיים המשמעותיים ביותר בשנים האחרונות כלהלן:

התכנסות עמדותיהם של מנהיגי הממשלה – כמובן, לא לגמרי – בנוגע לנושאים כגון הגדרה של כיוונים עתידיים רצויים בעבור אירן נוכח המחויבויות הכלכליות, סדרי-עדיפויות אסטרטגיים, יחסים עם העולם החיצוני (הרשאת השקעות זרות), החשיבות של התפתחות פוליטית (הכרה במפלגות פוליטיות), הצורך בשינוי במערכת המשפט ונושאים מסוג זה. כמובן חשוב לציין כי מאז בחירתו של מר חתאמי מילאה המדינה את תפקיד האופוזיציה למערכת השלטון(?????!). ולעת עתה כלי התקשורת החשובים ביותר – רדיו וטלביזיה – אינם בשליטת המדינה.

יצירת מפלגות וגופים פוליטיים והפיכתם לפעילים במובן הפוליטי. נכון להיום פועלים למעלה מעשר מפלגות וגופים פוליטיים באופן רשמי, להלן שמות כמה מהם: אגודת אנשי-הדת המיליטנטיים ((Association of Militant Clerics  וליגת אנשי-הדת המיליטנטיים (League of  Militant Clergies), קואליציה של אגודת קבוצות אסלאמיות (Coalition of Islamic Groups Society), ארגון מוג'הדין המהפכה האסלאמית (Islamic  Revolution Mojahedin  Organization), מנהלי מפלגת הבנייה (Executives of Construction Party) וחזית השותפות הלאומית (National Partnership Front). כמובן, הקבוצות שאינן מקורבות לצלחת עדיין אינן מורשות ליצור מפלגות.

צמיחה של ארגונים לא-ממשלתיים (NGO) ונוכחותם הפעילה יותר בזירות החברתיות והפוליטיות של המדינה. הסטטיסטיקה האחרונה של ארגונים אלו מראה כי בסתיו 1999 היו 13 ארגונים לא-ממשלתיים פעילים בתחום איכות-הסביבה, 31 ארגונים בתחום הנשים ועשרות ארגוני נוער קיימו נוכחות פעילה ורשמית בהתרחשות (נספח מס.1). מספר האיגודים המקצועיים והמתמחים גם הוא נמצא במגמת עלייה, רק רשת היועצים האיראנים כוללת את שמונת האיגודים המקצועיים החשובים הבאים: איגוד יועצי הניהול של אירן (Association of Management Consultants of Iran);איגוד למען ההתפתחות ושיפור האיכות של תעשיות אירן ( Association for Development and Quality Improvement of Iranian Industies); מרכז איכות פיתוח ברת-קיימא ( Sustainable Development Quality Center); האיגוד האיראני לייעוץ מהנדסים (( Iranian Association of Consulting Engineers; האיגוד האיראני לייעוץ חברות אינפורמציה (( Iranian  Association of Informatic Companies.

מספר רב של איגודים מקצועיים ומתמחים נוצרו גם הם ולהם נוכחות פעילה בתחומים שונים.

התהוות מועצות ערים וכפרים אשר החלו את פעילותן על פני כל אירן מאז 1998 לאחר בחירות דמוקרטיות.

דמוקרטיזציה נוספת של תהליך הבחירות שהוא תגובה לצמיחה הפוליטית הגוברת של הציבור ודרישתו לקיים בחירות חופשיות. מגמה זו התבטאה בבחירות של ה23 במאי 1997 שלא רק גררו את ההשתתפות הציבורית הגבוהה ביותר מבין שישה סבבים של בחירות לנשיאות, אלא גם נהנו מהשיעורים הגבוהים ביותר של השתתפות ציבורית בבחירות על פני עשרים השנה האחרונות. כפי שצוין קודם לכן, ההתנהגות הפוליטית של הציבור בבחירות השביעיות לנשיאות וכן בבחירות למועצות ממחישה עד כמה מוכן העם האיראני לדמוקרטיה. ביטויי הצמיחה של הדמוקרטיה, בקני-מידה קטנים וגדולים גם יחד, הינם ברורים למדי, אך לרוע המזל, לא ניתן לבטאם בשפת הסטטיסטיקה. לדוגמא, היו מספר שינויים קטנים למדי בהתנהגותם של מוסדות פוליטיים לא-דמוקרטיים כגון מועצת הנחיצות (Expediency Council) ומועצת המגנים (Guardians Council). מוסדות אלו הפכו במידה מסוימת יותר רגישים כלפי אנשים ותגובותיהם לביצועיהן ולדעת הקהל באופן כללי. מערכת הממשל והממשלה הגדילו את רגישותם לדעת הקהל הלאומית והעולמית. הרפובליקה האסלאמית של אירן מנסה לשנות את תדמיתה השלילית הפותחת, בייחוד בעיני דעת הקהל העולמית. לשם מטרה זו היא מנסה לצייר את עצמה דרך שיפור העשייה אליה רגישה יותר דעת הקהל העולמית. הנוכחות הפוליטית והתרבותית של מר חתאמי הייתה יעילה ביותר במובן זה. תשומת-לב גוברת לעובדה כי התפתחות כלכלית תלויה בהתפתחות פוליטית וכי יציבות וכן ביטחון פוליטי ומהימנות בעיניי הקהילה הבינלאומית הינם הכרח לשם משיכת השקעות מקומיות וזרות.

לחץ לקיום ארגונים וקבוצות לחץ בלתי-רשמיים המחויבים בידי החוק בהתנהגותם והשליטה בנוכחותם בזירות החברתית והפוליטית. למעשה, המגמה נעה קדימה לכיוון מיתון העמדות של קבוצות אלו והסכמתם שבשתיקה לפעול בתוך מסגרת החוק והסדר. הדגש של מר חתאמי על החוק תרם להתפתחות זו. לקבוצות אלו עדיין אין כמובן את הסובלנות והסבלנות הנחוצים כלפי נטיות רפורמיות ואינטלקטואליות מתנגדות ורעיונות וערכים דמוקרטיים.  המפגש של שני הזרמים האינטלקטואלים, האחד רפורמי הדוגל ברפורמת יסודיות והאצת תהליך הדמוקרטיזציה של החברה, והשני, רדיקלי ושמרני הרואה ברפורמות אלו כחתרניות ומגן במלוא העוז על האידיאל של שימור הערכים והמסורות. מפגש זה היה קיים תמיד במהלך עשרים השנים האחרונות, אך בשנתיים או שלוש האחרונות הוא לקח תפנית חדשה. בחינה של ההתפתחויות האחרונות מראה כי הפלג הרדיקלי והשמרן שהוא השומר של המסורת הכיר בצורה נדירה בחשיבותם של ערכים דמוקרטיים כגון חירות, שקיפות מידע, כיבוד זכויותיהם של אנשים והצורך בשותפות ציבורית בהתרחשויות סוציו-פוליטיות[1].

[1] Shahindokht Kharazmi, ההתפתחויות הכלכליות, פוליטיות וחברתיות הנוכחיות באירן, 1999