אנטיגונה \ סופוקלס – תקציר: הסיום
מתוך: סיכומים בספרות – אנטיגונה – תקציר המחזה
שירת המקהלה השישית- הפין:
בסיום המחזה אנטיגונה המקהלה מלאה אופטימיות בשירתה, פונה אל דיוניסוס– אל הפריון, היין והתאטרון, אל רחום וחנון, אל הנחמות, ומבקשת ממנו לבוא לטהר ולהודיע את העם לאחר הפגע הנורה והמגפה.
v שירת המקהלה מתגלה בסופו של דבר כאירונית משום שהיא שמחה בטרם עת. בסוף ישנה קטסטרופה, אסון טוטאלי.
האכסודוס- הקטע המסיים:
המלאך או העבד הם בתפקיד של שליח שאומר כי חיי קריאון הפכו משמחה לאבל. נימת הסיום קודרת מאוד ומנוגדת לאווירה שהייתה בפין. השליח מספר על מותו של היימון, המאשים את אביו במותו ובמותה של אהובתו. השליח מוסיף כי בחיי האדם אין יציבות והוא עלול לעבור ממצב של אושר לשפל והרס גמור. הוא מספר כי חייו של קריאון התהפכו מאושר והצלחה לטרגדיה נוראה.
בהמשך מופיעה על הבמה אשת קריאון והשליח מספר לה על קבורת הפגר ועל מערת הקבר שבה נמצאו האוהבים המתים. את אנטיגונה מצאו תלויה על הינומת הכלה שלה ואת היימון מצאו מתייפח על אובדנו ועל פשעי אביו. היימון בכעס שלף את החרב, החטיא את אביו ונעץ בחזהו את החרב. הוא מת כשאנטיגונה חבוקה בזרועותיו.
אורידיקה יוצאת ושתיקתה הקיצונית מהווה אות מדאיג. אחר כך מתגלה שהאם התאבדה.
קריאון מביע חרטה, מאשים את עצמו במות בנו ומרגיש שרצח אותו בגלל עקשנותו. כעת למד לקח מתוך אסונו אלא שהצדק הגיע מאוחר מדי. קריאון מאשים את האלים שדחפוהו קודם לקשיחות ואחר כך רמסו אותו בשמחתו. לטענתו, האסונות הם נקמת האלים. גם אורידיקה מאשימה את קריאון כי רצח את בנה ואחראי למותה. קריאון לא יכול לפטור את עצמו מאחריות- העונש שלו הוא להמשיך לחיות עם הסבל והזוועה. הוא משתוקק למות על שהרג בשוגג ובלי דעת את יקיריו.
ראש המקהלה מסיים בדברים: "אדם אינו נמלט מלעמוד בגורלו" ,כי "התבונה היא התנאי לכל ברכה, אך יש להיזהר גם בכבוד האלים".
v חשיבות האכסודוס רבה, יש בו את הידיעה של קיראון את הסבל והשלמת עיצובו כגיבור טרגי. הוא מבין, מאוחר אמנם, את הסיבה והתוצאה למעשיו מבלי שיוכל לשנות. הטרגדיה, שהיא דידאקטית, חינוכית בעיקרה, מסיימת עם קריאה לאדם לשקול דברים בתבונה, לבחון את המציאות על הבטיה השונים ולא לחטוא בגאוותנות ויהירות. הסיום משמש לקהל בסיס לאישור המחודש של הערכים, שהוא אחד מיסודות הטרגדיה. הקהל מבין את חשיבות ערך חיי האדם, מקבל את המוות של אנטיגונה, כדבר שיש בו חשיבות, מותה לא היה לחינם, היא מהווה מודל, היא הביאה במותה את הצדק ואת המוסר, ואת עונשו של קריאון כדבר נכון למי שלא הצליח למתן את תכונותיו הקיצוניות.
