סיכום לבגרות: חיזו בטטה \ סמי ברדוגו – אמצעים ספרותיים, מבנה ומוטיבים
מתוך: סיכומים לבגרות בספרות – סיפור קצר
ראה גם: חיזו בטטה – תקציר – רעיונות מרכזיים
מבנה הסיפור "חיזו בטטה"
האקספוזיציה – יש הרואים במרבית הסיפור, עד שהאם מאבדת את עבודתה, אקספוזיציה ארוכה המציגה את חייהם של השלושה לפני האירוע המחולל (הבריחה לפרדס). מטרת האקספוזיציה המרכיבה את רוב הסיפור הנה להבהיר את עומק השבר בחיי המשפחה ובחייו של אדוארד עם עזיבתה של האם. עולמו של אדוארד קורס עליו, אך עם זאת הוא מעדיף לשמור על הבית כמו שהוא, אפילו אם רק הוא ושמעון נמצאים בו. מהצד השני ניתן לראות דווקא את חלקו הארוך של הסיפור לפני שהאם מאבדת את עבודתה כחלקו המרכזי של הסיפור. אדוארד מבקש לשמר את המשפחה והבית, וכיוון שהסיפור מסופר דרך עיניו אנחנו יכולים להבין שהנוסטלגיה לעבר שאיננו עוד היא מרכזו של הסיפור, והמקרה בסופו שאינו אלא סיומו של עולם שנחרב.
נקודת המבט – הסיפור מסופר אמנם ברטרוספקטיבה של זמן, אבל המספר שם את נקודת המבט בזמן ההתרחשות עצמה, בהווה. התוצאה היא שאנו מקבלים את הסיפור דרך עיניו של אדוארד אשר אינו מודע למצבה הנפשי של האם. למרות שהרמזים לשיגעונה הם רבים, אנו מבינים את התנהגותה רק בסוף הסיפור. אדוארד אינו מבין את שמבינים הקוראים. הוא ממשיך לראות את התנהגותו של האם כהתנהגות שהיא אולי לא נורמטיבית, אבל בהחלט ראויה ועדיפה.
מוטיבים בסיפור "חיזו בטטה"
הדיבור והשתיקה – אחת התכונות המאפיינות את האם היא השתיקה שלה. חוסר התגובה שלה כלפי אנשים שאינם בניה. "אמא לא מגיבה", "בעבודה שלה היא לא מדברת עם אף אחד", "… כמעט שלא שמענו אותה מדברת מחוץ לבית". היא מנסה ללמד את בניה להמעיט בדיבור כמוה. גם בסיום כשהחובשים שואלים אותה שאלות היא אינה מסוגלת לענות. אם היא דברה , למילותיה היה כוח חזק ביותר, אך הכוח התבטא רק כלפי המשפחה. אלו המשמיעים את קולם הם הסביבה החיצונית – השכנים הלועגים על כינוי האם, המפקחת שמודיעה על מועד ביקורת הניקיון במרפאה, החובשים. הסביבה החיצונית הזו נתפסת כרעה ומאיימת- על השכנה, פרטן, הוא אומר "שאנתי את הקול שלה"…. ועל האנשים שהחליטו להוציא את האם מהבית: " בקול שלהם שמעתי רע".
למוטיב השתיקה שני תפקידים:
א. אמצעי לאפיון דמותה של האם, היא חשה פחד עצום מכל מגע עם אחרים, השתיקה מעידה על נחיתות.היא חזקה רק בתוך ביתה.
ב.הדגשת המסר של היצירה, השתיקה באה משום שהאם אינה יכולה לעמוד מול הכוח של הסמכויות שמדברות , קובעות ומודיעות מה יהיה גורלה. הסמכות החיצונית מפקיעה את העצמאות המחשבתית והפיזית מהמשפחה. השתיקה מול הדיבור מעצימה את הביקורת החברתית כלפי המעמדות החזקים ויחסם המתנשא כלפי החלשים בחברה. שתיקה היא נחלתם של החלשים. דיבור הוא נחלת החזקים וכוחם הרסני.
האוכל והניקיון – האוכל והניקיון הם שני דברים שבהם האם יכולה לתפקד. היא נתפסת כאם מזינה, הולכת לירקן וקונה גזרים לחיזו בטטות לשמעון. האובססיה הזו מביאה לכך שהסביבה מכנה אותה בשמות של אוכל שמזוהה עם הילדים חיזו בטטה . מה שנמצא מתחת למיטה מתפקד כמעין מרתף נפשי, חושך, משהו נסתר שאין לדבר עליו ואין לחשוף אותו. האוכל נותן תחושה של תפקוד ויציבות בבית. ניפוץ המלונים הוא ביטוי לערעור של בטטה על היציבות המדומה הזו שמתבטאת רק באוכל.
הסדר והניקיון הם מצד אחד ניסיון לנקות את הלכלוך, את הסוד, את המחלה, אך בנוסף הם גם אמצעי מסייע ליצור מסגרת של שגרה ושפיות. בית נקי ומסודר עוזר כשהחיים מתהפכים.
העין והראייה – בשמות האחים יש אירוניה. חיזו שנולד עם עיניים פקוחות עיוור למשמעות האמיתית של ההתרחשויות סביבו, הוא עוצם עיניים ליפי העולם, ועוצם עיניים כלפי הרוע בעולם. כאילו לא רואה את הכיעור שבחיי המשפחה. בנסיעה לחתונה הוא לא מתענג על יפי המראות כמו בטטה אלא חווה את המראות דרך עיני אחיו שבו הוא מרכז את מבטו. חיזו מודע לכך שהוא מדחיק את מה שאינו אוהב בחיי המשפחה , הוא אומר שראייתו אומנם שש-שש , אבל "אני לא חושב שזו ראייה חדה ובהירה שאף פעם לא מטושטשת". כלומר, הראייה הזו לוקה בכך שלעיתים היא מטושטשת. הוא באמת מטשטש את המציאות המרה במקום לנסות לשנות אותה. בטטה – שכוחו בשריריו ובגופו החסון, בעצם רואה טוב יותר את משמעות החיים שהוא חי. הוא מיטיב להבחין בהבדל שבין אורח חיי משפחתו לבין אורח חיי אנשי הסביבה. מוטיב העיניים משמש לעיצוב דמותו של חיזו. אך המוטיב מסייע להבין את המסר והביקורת החברתית. מבטי הסביבה על המשפחה נתנו לחיזו לשמעון ולאימם תחושה של נחיתות, חריגות , שונות ומוזרות. הם מאוד היו רוצים שאיש לא יתבונן עליהם, והיו מודעים לכך שאנשים דווקא כן מתבוננים "שלושה שלא מסתכלים לצדדים ולא חושבים אם מסתכלים עליהם" אומר חיזו ביציאתם מהמרפאה כשהם שמחים ומלוכדים.בנסיעתם במונית בדרכם לחתונה הם מתבוננים דרך החלונות, הם מוקסמים מהאורות של העיר הגדולה. הנסיעה מבליטה את חייהם בפריפריה, בשולי החברה. היציאה החוצה נתפסת כיציאה ממבצר ("ביתי הוא מבצרי").
הבית – הבית הנו מצד אחד מקום של צעקות ושל התנהגויות מוזרות כמו לשמור ביצים ועגבניות מתחת למיטה, או נקניק מאחורי חלוק. מהצד השני הבית הזה המקום הבטוח היחיד עבור השלושה, ובעיקר חיזו: "אין דבר שאני רוצה לשמר יותר מהרוגע ומהבית שלנו. זה משכיח ממני את כל מה שמתרחש בתוכו בדרך כלל". אחרי שהם עוזבת את עבודתה, מסיבות בלתי ברורות, אומר המספר: "ככה נכנסנו למסלול חיים חדש, שבו אמא שלנו נשארת בבית". לאורך כל הסיפור האם מעדיפה להישאר בבית, והמספר כותב שהיא עושה את דרכה למכולת במהירות ומתעלמת מסביבתה. כאשר האם בורחת לפרדס נפרץ הבית ובפעם הראשונה מופיעות דמויות נוספות בתוך הבית. תחילה השכנה גרטן, ואחר מכן שכנים נוספים ולבסוף שני האחים בחלוקים הלבנים שמטפלים באם במקום חיזו ובטטה.
תקבולות בסיפור
שני האחים בחלוקים הלבנים מחליפים את שני האחים בסיפור. "הרגשתי שהיא מתמסרת לשני החובשים, המטפלים החדשים שלה, ואולי מוכנה להחליף אותם בנו. היה להם יתרון עלי ועל שמעון, הם ידעו עליה עכשיו יותר ממה שאנחנו ידענו עליה כל חיינו. הם היו נעימים ומבינים וכמו שלטו באמא שלי, למרות שהיא לא ענתה להם ראיתי בעיניה אהבה והתמסרות." קיימת גם תקבולת בין התמונה בה שמעון ואדוארד הולכים מחובקים עם האם משני צדדיה לאחר הניקיון במרפאה, לבין התמונה בה הם מחזיקים בה משני צדדיה ומסייעים לה ללכת הביתה לאחר המקרה בפרדס. אלו תמונות הפוכות. המספר מתאר את התמונה הראשונה כמצב של אושר גדול, ואת התמונה השניה כמצב של אימה ושל עצב.
האירוניה
קיימת בסיפור אירוניה רבה כלפי האופן בו מוצג חיזו וכלפי המשפחה כולה. האירוניה מתחדדת בשני אמצעים עיקריים:
- באמצעות ציטוטים ישירים של דברי האם אותם מצטט חיזו המספר בשעת סיפורו. ציטוטים אלו לפעמים מובאים בשם האם "אימא אומרת תמיד" ופעמים הם מוטמעים בדברי חיזו. שילוב דברי האם בדברי חיזו בדרכים אלו על ידי המחבר המובלע, מאפיין את חיזו כמספר מעורב, בלתי מהימן ויוצר אירוניה כלפי עמדתו. חיזו כמספר בגוף ראשון בלתי מהימן- הוא רואה את המציאות ומבין אותה, אך התמודדותו עם המצב היא על ידי הכחשה ולכן הוא מספר בלתי מהימן שלעיתים מצטייר כתמים וכבעל יכולת חלקית לפרש את המציאות. לכל אורך הסיפור המחבר המובלע רומז למה שמעבר לנראה בעניו של חיזו.
- באמצעות מוטיב הסדר והניקיון. הניקיון והסדר הם מוטיב בסיפור הקשור לסוד של המשפחה ולניסיון להסתירו. המשפחה מקנה חשיבות עליונה לאופן בו דברים נראים כלפי חוץ- הכול צריך להראות נקי ומסודר. המשפחה מנקה את ה"לכלוך", אך האירוניה היא שהניקיון מכסה רק מלמעלה את הסוד הנורא של מחלת האם. הבית הנקי והמסודר נותן תחושה שלמראית עין הכול כשורה. הנקי והמסודר עוזר אמנם כשהחיים מתהפכים, אך אין הוא פותר את המצוקה.