סיכום בתנ"ך: ישעיהו א
מתוך: סיכומים בתנ”ך לבגרות – המאבק לחברה מוסרית – מוסר ופולחן
ישעיהו, א' 10 – 17 – סלידת האל מן הקורבנות
בשמונה פסוקים אלה בישעיהו א ניתן למצוא את תמצית הרעיון הנבואי, אותו נמצא כמעט אצל כל נביא המכבד את עצמו: ישנן שתי דרכים לעבוד את ה': האחת – מוחצנת, עם הרבה בשר משובח, טקסים מפוארים, קריאה בחוקי התורה מהשפה ולחוץ, כלומר מבלי ליישמם, והשנייה – התנהגות מוסרית נאותה, עזרה לחלשים, עשיית משפט צדק והפיכת החברה לצודקת ומוסרית יותר. נהוג לכנות מוטיב זה בכותרת: עדיפות המוסר על הפולחן. במילים אחרות הקרבת הקורבנות היא עניין משני בחשיבותו, לעומת ההתנהגות המוסרית, שהיא העיקר בחוקי התורה.
בפס' 10 – 15 הולך הנביא ומפרט את התנהגותו של העם. הקטע עמוס במילים המביעות את סלידתו של האל מהתנהגות זו: "שבעתי… לא חפצתי… תועבה… שנאה נפשי.. היו עלי לטורח" ולכן, כתוצאה מכך: "אעלים עיני מכם… אינני שומע", זאת מכיוון שברור שהקורבנות הם רק כיסוי להתנהגות מושחתת, ויש בהם הרבה מן הצביעות: זוהי "מנחת שוא" מכיוון שהעם איננו מגיע בידיים נקיות , אלא מלאות דם: באופן מעשי, דם הקורבנות, וכמטאפורה – דם ההרוגים החפים מפשע, הדם הנקי אשר נשפך.
בפס' 16 – 17 מבהיר ישעיהו כי לא הבשר הוא העיקר אלא המצוות שבין אדם לחברו, אותן הוא מפרט.
"אשרו חמוץ" – ביטוי קשה. "אשרו" אולי ישרו. "חמוץ" = חמס? כלומר, תקנו את הדרך שבה הלכתם קודם לכן, הפסיקו את מעשי החמס.
אמצעים אומנותיים/רטוריים בקטע: שאלות רטוריות, תקבולת, האנשה, חזרות, מטאפורות ועוד.
הערה: כאשר נשאלים על אמצעים אומנותיים/רטוריים בנבואה יש להביא דוגמא לכל אחד מהם.