החוק המקראי לעומת חוקי המזרח הקדום – סיכום
מתוך: סיכומים בתנ”ך לבגרות –חוק וחברה במקרא
עם ישראל לא נוצר בחלל ריק. בעמים השכנים היו נהוגים חוקים שונים. בחפירות ארכיאולוגיות שנעשו במאתיים השנים האחרונות, בעיקר במסופוטמיה ("בין הנהרות" – עיראק של היום), נתגלו לוחות אבן ובהם חוקים של עמים וממלכות: חוקי אור-נמו, חוקי אשנונה, חוקי חמורבי וחוקים חיתיים ואשוריים שונים. בכל קבצי החוקים הללו נוכל למצוא חוקים הדומים במהותם, או בפרטיהם לחוק המקראי, אבל קיימים מספר ההבדלים יסודיים בין חוקי המקרא וקבצי החוקים הללו. ההבדל העיקרי והחשוב ביותר הוא מקור החוק. על-פי המסורת היהודית חוקי המקרא מקורם אלוהי. עשרת הדיברות נמסרו למשה במעמד הר סיני, ובהמשך נמסרו החוקים האחרים. לעומת זאת, חוקי המזרח הקדום מקורם אנושי, ובדרך כלל הם נחקקו על-ידי המלך, ומכל מקום, על ידי בן אנוש. הבדל אחר הוא שחוקי המזרח הקדום עוסקים כמעט אך ורק בהסדר היחסים בין אדם לחברו, בדיני עונשין ובסדר הדין הפלילי, ואילו חוקים רבים לאין ספור במקרא עוסקים ביחסים בין האדם לאלוהיו ומסדירים את עיקרי האמונה. הבדל נוסף הוא שבעוד שקובצי החוק במזרח הקדום עומדים בפני עצמם, הרי החוק המקראי שזור בתוך סיפור יציאת מצרים, המתואר בתורה החל משמות י"ב ועד סוף ספר דברים. ולבסוף, בחוקי המקרא יש חוקים ישראליים מקוריים שאין להם אח ורע בחוקי העמים השכנים.
עם התפתחות מדע בקורת המקרא, החלו להישמע דעות כנגד התפיסה המסורתית שמקור החוק הוא אלוהי. הסיבות לכך רבות ושונות, ולא נפרט את כולן. נביא רק דוגמא: חלק מהחוקים מופיעים פעמיים, ואף שלוש, בספרי התורה השונים. ישנם הבדלים לשוניים וגם ענייניים בין החוקים העוסקים באותו הנושא. אפילו בעשרת הדיברות, המופיעות בשתי גרסאות דומות, יש הבדלים משמעותיים, הן בהנמקה לשמירת השבת והן בדיבר העשירי :"לא תחמוד". לדעת המחקר המקראי מדובר בקבצי חוק שונים, שעוצבו בתקופות שונות, והותאמו מדי פעם למציאות המשתנה. (וראה על כך גם להלן).
חוקי חמורבי
חמורבי מלך בבבל במאה השמונה-עשרה לפה"ס. יש חוקרים המזהים אותו עם אמרפל, מלך שנער (בראשית, י"ד 1) אבל אין זיהוי זה יוצא מגדר ההשערה בלבד. בחפירות שנערכו בעיר שושן נמצאה מצבה הכוללת את מערכת החוקים הקרויה על שם חמורבי. בראש המצבה מופיע האל שמש, המוסר לחמורבי שרביט מלוכה וטבעת. יש הרואים בכך את הענקת הסמכות לחוקק חוקים.
הטקסט הכתוב במצבה מחולק לשלושה חלקים: מבוא, מערכת החוקים וסיכום. במבוא למערכת החוקים כותב חמורבי:
"…בעת ההיא […….] קראוני להצלחת העם, לי לחמורבי, המושל השגיא וירא האלים, למען השכין צדק בארץ, לכלות רשעים ופועלי אוון, לבל יעשוק החזק את החלש ממנו…"
לאחר מערכת החוקים השלמה מופיע סיכום:
"אלה המשפטים אשר שם חמורבי המלך הנבון, להביא לארצו שלום אמת. אני חמורבי […..] השמדתי את אויבי ממעל ומתחת, שמתי קץ למלחמות, הבאתי ברכה לארץ [………] האלים הגדולים קראוני, על כן אנוכי לבדי הנני הרועה המביא ישועה. צילי הטוב פרוש על עירי, בחיקי החזקתי את יושבי ארץ שנער ואכד [……] סכותי עליהם בחוכמתי למען לא יעשוק תקיף את חלש, לנהל במישרים יתום ואלמנה […….]
(על-פי : אברהם לבנון, קובצי חוקים של העמים במזרח הקדמון, הוצאת אור, תשכ"ז, עמ' 76, 105)
כאמור ההבדל העיקרי בין חוקי המקרא לחוקי חמורבי הוא במקור הסמכות ובדמות המחוקק: האל מכאן והמלך מכאן.