עמדת הסופיסטים ב"פוליטיאה" של אפלטון

בפתח של ספרו הפוליטיאה מביא אפלטון (כמובן מפיו של סוקרטס בצורה דיאלוגית) את העמדה הסופיסטית לגבי שאלותיו מפיו של תראסימאכוס הטוען כי בני אדם הם מטבעם יצורים אנוכיים השואפים תמיד לנצל אחד את השני. כלומר, הקיום האנושי על פי תראסימאכוס הוא כזה של ניגודים מתמידים ותחרות ללא אינטרס כללי משותף. גישתו זו של תראסימאכוס מוצאת הד מאוחר יותר אצל תומס הובס הטוען כי במצב טבעי אף אדם אינו מממש את האינטרסים שלו שכן הוא תמיד חסום על ידי כוחות אחרים מה שמוביל ל"פרדוקס החירות" שאומר כי אם אנשים היו יכולים לעשות רוחם הם עדיין לא היו יכולים לעשות ככל העולה על רוחם. תראסימאכוס ממשיך וטוען כי בני אדם הקימו מדינה עם חוקים בכדי לרסן את טבע האדם ולכן המדינה היא יישות מלאכותית ולא טבעית וה"אמת" והצדק שלה אינם אובייקטיבים אלא האינטרס של החזקים.

כלומר, בעבור הסופיסטים הצדק תמיד נמצא בעיני המתבונן והוא תמיד יחסי, עמדה שכנגדה יוצא אפלטון נחרצות כפי שנראה להלן.

רעיונות אלו כמובן מהדהדים היטב בהגות הפוסט-מודרנית של ימינו הכופרת בערכים מוחלטים ורואה בזירת "הצדק" וה"אמת" כזירה של מאבקים בין אינטרסים שונים. החשיבה הפוסט-מודרנית כמובן התרחקה מאוד מהמסורת של אפלטון בחלקים גדולים מאוד שלה.

הפוליטיאה של אפלטון

סיכום מבוא לפילוסופיה פוליטית

עוד דברים מעניינים:

יהדות ותרבות המחלוקת

האם האמונה של היהדות באמת אחת היא האמונה שכדי להגיע אליה צריך לעמת בין אמיתות מנוגדות? על תרבות של מחלוקת מאברהם אבינו עד חכמי ימינו