מבוא לתיאוריות סוציולוגיות ואנתרופולוגיות: קפיטליזם על פי מרקס
מתוך: מבוא לתאוריות סוציולוגיות ואנתרופולוגיות – סיכומים
סיכומים, עדכונים והרבה דברים טובים בקבוצת הפייסבוק שלנו – לייקקונו!
אחת הדרכים להפיק לקח תיאורטי מעבודתו של מארקס היא התובנה – "החברה המודרנית היא חברה קפיטליסטית". זהו המסר התמציתי העיקרי של מארקס – אנו חיים בתוך דגם חדש של חברה, שלא היה כמותו לפני כן, ומארקס ממשיג עבורנו את הסוג החברה הזו – הכוחות, הדינאמיקה, היחסים וכדומה. לפי מארקס, יש התפתחות היסטורית ארוכה שמובילה לשלב של הקפיטליזם המודרני, כשהשלב שלפניו היה הפיאודלי, ועוד לפני היה השלב העתיק – כאשר כל שלב כזה מאופיין על פי מארקס על פי צורת הייצור שבו, והמבנים החברתיים שבהתאם לה. מארקס מייצר לנו צורה של הבנה של החברה המודרנית. מארקס נותן לנו פירוש אחד ומסוים של מהי החברה המודרנית – היא החברה הקפיטליסטית, בשונה מפרשנויות אחרות לחברה המודרנית, שנותנות מערכת מושגים שונה ודינאמיקה חברתית אחרת.
אצל מארקס ראינו שהייתה הבחנה היסטורית בין תצורות הייצור השונות בחברה המערבית (עתיקה, פיאודלית, קפיטליסטית..). כעת ניכנס בעקבות חוקרים אחרים שהמשיכו את התיאוריה של מארקס, להבנה של הקפיטליזם עצמו. על בסיס התפיסה והתחזיות של מארקס, היו חוקרים אחרים שפיתחו את התיאוריה ונתנו לה פרשנויות שונות. אנו (א) נעמוד על המאפיינים ועל החלוקות הפנימיות-תקופתיות בתוך החברה הקפיטליסטית מאז תקופתו של מארקס ועד היום. (ב) נעסוק גם בתיאורטיקנים עצמם והמשגות השונות שניתנו לתופעת הקפיטליזם על ידי תיאורטיקנים מאוחרים יותר.
נציג שלושה שלבים היסטוריים בהתפתחות הקפיטליזם. הקפיטליזם מצד אחד נמשך מאד שמארקס זיהה אותו, ומתקיים על בסיס עקרונות יסוד משותפים, אך לאורך ההיסטוריה יש בתוכו שינויים, כך שניתן לדבר על 3 תת תקופות שיש להן אפיונים מיוחדים.
קפיטליזם – שלושה שלבים היסטוריים
| קפיטליזם ליברלי | קפיטליזם פורדיסטי/ מונופולי | קפיטליזם פוסט-פורדיסטי/ גלובלי |
תקופה | 1775-1875 | 1875-1975 | 1975-היום |
אפיונים כלכליים | מפעלים תעשייתיים בבעלות פרטית, משפחתית (מאב לבן), מבוזרת (כל מפעל עובד לחוד), שוק תחרותי. הקונספט – לסה-פייר (מושג צרפתי שאומר "תנו לעשות" – הכוונה היא לתת לכלכלה לפעול עצמאית מבלי להתערב פוליטית). האנרגיה שבאמצעותה התעשייה מופעלת – קיטור. | מירכוז ארגוני של הייצור (מפעלי ענק), ניהול בירוקרטי (ע"י צוותי ניהול מקצועיים). חברות מניות (בעלות ציבורית). יצור סדרתי: "פס ייצור". טכנולוגיות המאפשרות פריצה תעשייתית גדולה – של כימיה, חשמל ומנוע בעירה פנימי. | מ"מפעלים" ל"קבוצות בעלות" (קבוצות של בעלי הון): מרכזי יזום, טראנס-לאומיים, גמישים המסתמכים על מיקור חוץ. המוצר שבעלי ההון משווקים מורכב על ידי מספר חברות שונות, כך פס הייצור מוחלף על ידי יצור גמיש שיכול להשתנות ולהתאים עצמו במהירות לביקושים המשתנים. קפיצה טכנו' – תעשיית המחשבים, ענפי המידע והתקשורת. עליית התיאוריה הכלכלית הניאו-ליברלית. |
אפיונים חברתיים | התבססות החברה הבורגנית במרכזי ערים (ושקיעת האריסטוקרטיה), ומולה מאסות של איכרים ופועלים (חיים בשולי העיר, ובמצוקה לעומת הבורגנות). | התפשטות חברת הצריכה ההמונית – זאת כי יש צורך בהתפשטות הצריכה, לכן העבודה הופכת להיות יותר מוסדרת. כך יש התרחבות מעמד הביניים העירוני. מחזור הצריכה מתרחב – מוצרים ביתיים, מכוניות, בתי משפחה. הערים מתרחבות וסביבן נבנים הפרברים. | טשטוש והתפוגגות של הניגודים מעמדיים. היווצרות "נישות" וסקטורים של זהות, המבוססים על סממני צריכה ואורח חיים סימבולי. המערכת החברתית מזוהה יותר ויותר עם קבוצות זהות שמייצרות מוצרים עם סימבולים יחודיים. |
אפיונים תרבותיים | אתוס אינדיבידואליסטי, תחרותי, תועלתני, "דרוויניסטי" (האדרה של מלחמת הקיום האנושית). | תרבות מודרנית, "רציונאליות", מדע, תכנון. אתוס של אחריות חברתית ושל מהוגנות אישית. האתוס הזה לא ביטל את האינדיבידואליזם, אך הקהה את העוקץ של מלחמת הקיום. | תרבות פוסט מודרנית. במקום "ייצוג" – סימולקרה (הסימנים עצמם יוצרים את המציאות). נרטיבים (הסיפורים מארגנים את המציאות). במקום מבני עומק בעלי "משמעות", "פסיפס" משתנה של סימנים (אין מאחוריהם עומק, רצף או עקביות, אלא הם נועדו לשרת צרכים חולפים). |
אפיונים פוליטיים | ממדינה אוליגרכית לליברלית (ממדינה המנוהלת על ידי קבוצה אריסטוקרטית קטנה למדינה המנוהלת על ידי קבוצה גדולה ובורגנית בעיקר). ממשלה העוסקת בעיקר במעטפת החיצונית: ענייני בטחון וחוץ. | התבססות מדינת הרווחה. מיסוי פרוגרסיבי. הסדר בין ארגונים מייצגים של המעמדות ולבין המדינה. משולש קורפורטיסטי-דמוקרטי – הסדר בין 3 ארגונים: ארגון המעסיקים (מייצג את בעלי ההון), איגודי העובדים (מייצג את הפועלים), המדינה (נותנת חסות על ההסדר בין המעסיקים לעובדים). | ניתוק הדרגתי של הזיקה בין טריטוריה, חברה ופוליטיקה. המדינה בשרות ההון והעבודה ללא "כתובת". ייצוג באמצעות "פוליטיקה" של זהויות. משטר ניאו-ליברלי שמפרק את המשולש הקורפורטיסטי, כשהמדינה מעמידה עצמה לשירות בעלי ההון, והעובדים נותרים ללא סיוע – המעמד הנמוך והבינוני מאבדים את הסיוע של המדינה. והמדינה מאבדת את השליטה שלה על הכלכלה – ההון הפך להיות בינלאומי (הון של משקיעים מחו"ל). |
אפיונים בינלאומיים | אימפריאליזם אירופאי. המעצמה השלטת – בריטניה. | מאבק בין מעצמתי ובין גושי. משולש כוחות בין בריטניה-גרמניה-ארה"ב. בעקבות המאבק על השליטה מתחוללות מלחמות העולם ואחריהן יציבות וצמיחה בהנהגה אמריקנית. (ישנה גם המלחמה הקרה בין ארה"ב לברית המועצות – כתחרות על ההגמוניה ועל הדגם הכלכלי והחברתי הנבחר – שכמובן ארה"ב היא המנצחת) | ניצחון של הגוש המערבי בשליטת ארה"ב, ושל המודל הדמוקרטי האמריקני. |
לסיכום, אנו רואים כיצד הגרעין הראשוני של הקפיטליזם, צורת הייצור שמבוססת על בעלות פרטית על יחסי הייצור, ויחסי שוק – מתפתח למערכת כלל עולמית מורכבת ועם היסטוריה ארוכת שנים, שניתן לחלקה לשלושה שלבים. הניתוח הזה מבוסס על המערכת המושגית הראשונית שיצר לנו מארקס.