קרל מרקס – המניפסט הקומוניסטי

המניפסט הקומוניסטי (1848)

הקדמה

1848 – מכונה "אביב העמים". שנה של זעזועים באירופה, תהפוכות גדולות. עולות התארגנויות מלמטה, מפלגות, דרישות אזרחיות לכינון משטרים דמוקרטיים. המניפסט הקומוניסטי לא מייצג את האיום הקומוניסטי על אירופה המערבית באותן שנים, אבל כן מייצג איום מחשבתי, שתוך זמן כן תופס לעצמו אחיזה. 20 שנה מאוחר יותר יש מספר מפלגות קומוניסטיות חזקות במיוחד שהביאו לשינוי, למשל גרמניה.

 

דיאלקטיקה: התפתחות מתוך ניגודים, מתוך סתירות פנימיות. בכל מצב (חומרי, חברתי) טמונות סתירות העשויות להתפתח לכדי עימות/התנגשות אשר מתוכה יווצר מצב חדש.

 

(עמ' 37) "דברי ימיה של כל חברה עד כה הם דברי-הימים של מלחמת-מעמדות. בן-חורין ועבד, פאטריצי ופלבאי, בארון וצמית, אומן ושולי, בקיצור מדכאים ומדוכאים ניצבו זה מול זה בניגוד מתמיד, ניהלו מאבק בלתי פוסק, עתים נסתר, עתים גלוי, מאבק שנסתיים כל פעם בשינוי המהפכני של כל החברה כולה או בשקיעתם המשותפת של כל המעמדות הנאבקים".

משפט שפותח את המניפסט הקומוניסטי ומכנס בתוכו השקפת עולם שלמה. ההתפתחות ההיסטורית מונעת ע" מלחמת מעמדות. יש פה הנחה מובלעת מרכזית ביותר – שהחברות האנושיות ההיסטוריות עד כה הן חברות לא הומוגניות אלא מפולגות ומאופיינות ע"י חלוקה מעמדית. לא מדברים על שלם אורגאני והרמוני. הניגודים בין המעמדות וכוחות חברתיים שונים – הם מה שגורמים לשינוי החברתי, להתפתחות ההיסטורית.

הקונפליקט המעמדי בייצור: הייצור מתאפיין במתח וניגוד פנימי. זהו החיבור שבין כתבי שחרות (ייצור והיסטוריה) לבין המניפסט הקומוניסטי (חברה עתידית שוויונית). מרקס ואנגלס רוצים להגיע לחברה קפיטליסטית שוויונית.

 

(עמ' 38) "גילוי אמריקה והקפת אפריקה בדרכי-ים יצרו כר פעולה חדש לבורגנות העולה… סחר החליפין עם השוק של הודו המזרחית ושל סין, אמצעי החליפין והסחורות בכלל, נתנו למסחר, לספנות, לתעשייה תנופה שלא נודעה כמותה, ומתוך כך חוללו התפתחות מהירה של היסוד המהפכני אשר בקרב החברה הפיאודלית המתפוררת. השיטה הפיאודלית או שיטת הגילדות בייצור התעשייתי, לא היה בה כדי לספק את הביקוש המתרבה עם התהוות השווקים החדשים…"

בורגנות צומחת מתוך השיטה הפיאודלית: שיטת הייצור הפיאודלית התאפיינה בעיקר בייצור חקלאי (גילדה = חברה טרום תעשייתית). שיטה זו אינה מתאימה לייצור בהיקף גדול, אלא לסיפוק צרכים מוגבלים של חברה בגודל מסוים. היא אינה מתאימה לשינוי, ההיפך הוא הנכון, היא מבוססת על חוסר השינוי.

כשהביקוש לסחורות עלה, שיטת הגילדות של הפיאודליזם לא עומדת בקצב הייצור ובכך מאפשרת למעמד הבורגנים לעלות. הבורגנות מעמידה כוחות ייצור אדירים שמסוגלים לספק את צרכי האנושות הרבה מעבר למה שהיה בתקופה הקודמת של הפיאודליזם.

 

מאפייני הבורגנות

  1. בעלי הון ואמצעי ייצור (בתי חרושת). זהו המעמד שעומד מאחוריי התעשייה המודרנית, בעלי האינטרס, היזמים התעשייתיים.
  2. מעסיק ומעביד מעמדות אחרים.
  3. זהו המעמד בעל הכוח, ולא הפרולטריון.
  4. הכל סובב סביב הכסף, ולא סביב הדת.
  5. הבורגנות הוציאה המון אדם מהחיים הכפריים לחיי הצפיפות שבעיר כדי שישמשו  עוד ידיים עובדות.
  6. בשלטון יושבים בעלי אמצעי הייצור ולא כפי שהיה בעבר (שלטון שעובר בירושה). הבורגנות אינו מעמד מולד ואינו מעמד קבוע. בעל המאה הוא בעל הדעה.
  7. תלויה בשינוי מתמיד ומהיר של אמצעי הייצור כדי לייצר יותר סחורה בפחות זמן וכסף. קיימת תחרות פנימית בינם ובין עצמם.
  8. תלויה בשוק חופשי כדי לשלח ידה בכל רחבי העולם ולייצר ללא הגבלה, ולכן מפלסת דרכה גם לשלטון הפוליטי.
  9. תלויה בהתפשטות עולמית, מחפשת עוד ועוד שווקים לחדור אליהם.

 

 

(עמ' 39) "הבורגנות מילאה בהיסטוריה תפקיד מהפכני ביותר…"

מדוע תפקיד מהפכני?

  1. האינטרס העירום (יפורט בהמשך): לראשונה לא הדת היא השולטת ביחסי הייצור, אלא הכסף.
  2. עד כה השלטון עבר בירושה לפי מעמד, נחלות, בעלות, תואר… כעת מדובר לראשונה על שליטת בעל אמצעי הייצור.
  3. מבחינה עולמית: תקופה של התפתחות דרכי המסחר, מתעורר צורך לחומרי גלם שהמדינה לא יכולה לספק ולכן הבורגנות פונה לראשונה לארצות המזרח.
  4. מבחינה ארצית: התפשטות העיר על חשבון שטח האדמות, פחות ידיים עובדות, פחות מיומנות ויותר "מפעילי מכונות".
  5. והחשוב מכולם – מרקס ואנגלס רואים בבורגנות מעמד שצמח על מנת לפתוח את עיני הפרולטריון, מעמד שעלייתו יביא למהפכה, ולכן הוא מהפכני גם בכך שיצר את מעמד הפרולטריון, מעמד העובדים, ומקל עליהם לראות את הבדלי המעמדות וכך מזרז את בוא המהפכה.

 

(עמ' 39) "במקום ניצול המעוטף באשליות דתיות ופוליטיות, כוננה הבורגנות את הניצול הגלוי, החצוף, הישיר, הנוקשה".

האינטרס העירום: המשטר הפיאודלי והיחסים החברתיים בו הם מסובכים כי מעורבים בהם מכלול של רגשות (נאמנות, הערצה, סגידה.. בעל האחוזה הוא המגן וגם המעביד) מדובר על יחסי נאמנות-תלות. הסיבה ליחסי החברה הפיאודליים האלה היא האל, מעמד האדם נקבע לפי רצון האל ולכן הנאמנות קיצונית. במשטר הקפיטליסטי היחסים החברתיים הם ישירים, אפשר לקנות הכל – והכל נמדד בכסף: זמן שווה כסף, עבודה שווה כסף, מצרכים שווים כסף. ההיכרות האישית אינה רלוונטית יותר.

מדוע מרקס ואנגלס רואים בכך הישג? בגלל השקיפות: מרקס ואנגלס רואים בכך הישג כי הבורגנות "קרעה" את מעטה הקדושה שהיה קודם לכן על החברה. הצמית מבחינתם, נגזר עליו להיות בור, כי בשבילו להבין את מארג היחסים החברתיים שבו הוא נמצא זה מסובך ולכן לא יקרה. כעת עם בוא תקופת הקפיטליזם, קל יותר לראות את הבדלי המעמדות, ההבדלים הם הרבה יותר מחודדים ולפועל יש סיכוי הרבה יותר טוב, ולכן מדובר בהישג.

 

(עמ' 39) "…הבורגנות הפכה את הרופא, את המשפטן, את הכומר, את הפיטן, את איש המדע – לפועלים שכירים המקבלים שכרם מידיה".

ההתפתחות הקפיטליסטית רק בתחילתה, והם מנבאים שתהליכים אלו יגיעו לשיאם בתחילת המאה ה-20. הם מדברים על מצב שבעצם כלל עוד לא קיים! הטכנולוגיה שמגיעה רק אחרי זמנם עושה את השינוי (קיטור, חשמל…)

 

(עמ' 39) "אין קיום לבורגנות בלא שתהיה מהפכת בלי-הרף את מכשירי-הייצור, כלומר את יחסי-הייצור, כלומר את מכלול היחסים החברתיים. בניגוד לכך, שמירה קפדנית על אופן-הייצור הישן הייתה תנאי-הקיום הראשון לכל המעמדות התעשייתיים הקודמים".

(עמ' 40) "הצורך בשוק מתרחב-והולך למוצריה מריץ את הבורגנות על פני כל כדור-הארץ. היא מוכרחה לבנות לה קן בכל מקום, לקשור קשרים בכל מקום".

יש משהו באופי של הבורגנות ששונה במהותו מכל המעמדות החברתיים השולטים שאנחנו מכירים מקודם. השוני הוא התנאי לקיום שלה על-מנת להמשיך להתקיים כלפי מעלה, להתחזק. היא צריכה כל הזמן לשנות.

מה צריכה לשנות הבורגנות? לשנות את אמצעי הייצור – שכלול אמצעי הייצור מביא גם לשינויים חברתיים. למשל: החלפת האדם במכונה מביאה לאבטלה, מכונה שדרשה מיומנות השתכללה ועכשיו לא מחייבת מיומנות… בעלי ההון ואמצעי הייצור תלויים ברווח. ללא רווח – מפסידים ונופלים. בגלל שמדובר בשוק פתוח ותחרותי, שיכלול המכונות מביא להורדה בעלות הייצור. הבורגנות תלויה בחידושים.

הם טוענים בעצם, שהבורגנים משנים לעצמם את כללי המשחק. להיות בורגני זה לא גורם קבוע, ועליהם לשמור על מעמדם ע"י השינויים. יש תחרות פנימית ועל מנת להביס את המתחרים כל אחד מהבורגנים רוצה לייצר כמה שיותר בכמה שפחות זמן, כך לייצר יותר רווחים.

 

הפיאודליזם, לעומת זאת, התאפיין על-ידי קביעות. חוסר שינוי. הבטחת ההמשכיות נעשתה על-ידי זכויות יתר שניתנו לבעלי המשטר והכוח (האצולה, הכמורה).

ההתפשטות טבועה בבורגנות. זהו תנאי לקיומה. זהו אינו מעמד לאומי, אלא עולמי, קוסמופוליטי. הבורגנות מחפשת עוד ועוד שווקים לייצור שלה. לכן מרקס ואנגלס רואים את הצורך בהתפשטות כצורך חשוב מאד.

 

(עמ' 40-41) "הבורגנות הכניעה את הכפר לשלטונה של העיר. היא הקימה ערים גדולות ועצומות, הגדילה במידה רבה את שיעור האוכלוסייה העירונית לעומת כפרית ונמצאה עוקרת חלק ניכר של האוכלוסייה מן הטמטום של חיי-הכפר… הבורגנות כופה אותן להנהיג בביתן הן מה שמכונה בשם ציביליזציה, כלומר – להיות בורגנים. כללו של דבר: היא יוצרת לעצמה עולם בדמותה ובצלמה".

חדירה קולוניאלית – חיובי ושלילי: בכל מקום אליו מגיעה הבורגנות היא מחריבה את צורת הייצור הקודמת. המסע של הבורגנות יוצר הרס וחורבן, אבל מבחינת מרקס ואנגלס זהו תהליך של התקדמות, מסתכלים עליו בשני אופנים:

  1. פנים חיוביות: מסע שמצעיד את האנושות קדימה, מפני שנותן מכשירי ייצור וכוחות אדירים. נותן עזרה להתמודדות המין האנושי אל מול איתני הטבע. התקדמות זו נובעת מדחיפתו של מעמד הבורגנות.
  2. רמז לפנים שליליות: בתור משטר, הקפיטליזם לוקח את האנושות אחורה.

 

(עמ' 41) "הבורגנות בשלטונה המעמדי, שימיו כמאה שנים בלבד, העלתה כוחות-ייצור המוניים יותר ועצומים יותר משהעלו כל הדורות הקודמים גם יחד. שיעבוד כוחות הטבע, מכונות, יישום הכימיה לתעשייה ולחקלאות, ספינות-קיטור, מסילות-הברזל, טלגראף חשמלי, הכשרת חלקי-תבל שלמים לעיבוד, הכשרת הנהרות לשיט-ספינות, אוכלוסיות שלמות, אשר צצו ועלו כאילו מן האדמה – איזו מאה מן המאות הקודמות העלתה בדעתה שכוחות-ייצור כאלה רדומים בחיק העבודה החברתית?"

מרקס ואנגלס רואים בהתפתחות הטכנולוגית כנקודת יתרון, ומציינים את הקידמה התעשייתית לזכותה של הבורגנות.

 

קפיטליזם גלובלי – שיכפול

זה לא רק אינהרנטי לבורגנות לשנות את היסודות כל הזמן, אלא גם הרנטי (תכונה מהותית לתפוקה מסוימת, משהו מבני, חלק ממשהו). גם בהתפשטות (מאפיין נוסף של הקפיטליזם) ומאפיין זה הוא בינלאומי, הוא גלובלי. הקפיטליזם גלובלי מעצם טבעו הוא חוצה מדינות, חוצה את גבולות המדינה הלאומית.

הקפיטליזם זקוק לשווקים מתרחבים, ומכיוון שהם מתחרים זה בזה, כל אחד מהם זקוק להגדיל את השוק שלו ולכן הם לא מתעסקים רק בשוק המקומי, אלא מתפשטים אל מחוץ למדינה. לפי מרקס ואנגלס, הבורגנות לא רק מחריבה את צורות הייצור בכל מקום שאליו היא מגיעה, אלא גם משכפלת את הקפיטליזם לכל מקום שאליו היא מגיעה. על-פי דבריהם הייתה אמורה להיות אחידות בצורת הכלכלה ברחבי העולם שאליו הגיעה הבורגנות, אבל לא כך היה, הקפיטליזם בשום מקום לא שוכפל בצורה זהה למשטר הקפיטליזם המקורי שבמערב-אירופה. השיכפול נעשה תוך קיטוב ובידול: מדינות עולם שלישי מול מדינות מתפתחות.

 

בעזרת המניפסט הקומוניסטי אנחנו מסתכלים על סוגיות חשובות על פי מרקס ואנגלס. הטקסט הזה אמור לתת כלי לאדם הפועל והחושב והם מתרכזים בסוגיות שלפי דעתם חשובות לאותו אדם משכיל מהמניפסט. הם מדברים במה צריך לצייד אותו, מה חשוב שיידע, למה הבורגנות היא מהפכנית בהשוואה לכל מה שקדם לה.

מרקס ואנגלס הסבירו בעבר במה הקפיטליזם שונה ומהם הישגי הבורגנות ביצירה. במקביל מתפתחות סתירות פנימיות המערערות את שיטות ייצור של הקפיטליזם ויביאו להתמוטטותו.

(עמ' 41-42) "תנועה דומה מתחוללת לנגד עיננו… עם המשברים פורצת מגיפה חברתית, שהייתה נראית לכל התקופות הקודמות כדבר נטול היגיון – מגיפת עודפי-הייצור. החברה מוצאת עצמה מוחזרת למצב של ברבריות ארעית; רעב, מלחמת השמד כללית…"

מתוך המשטר הפיאודלי צמחה הבורגנות וכעת מתוך הקפיטליזם צומח מעמד חדש. בקפיטליזם מתרחש תהליך הדרגתי, כאשר יבשיל ניתן יהיה לראות את התוצאות בתור ישות נאבקת ומורדת. תהליך זה יוביל לקריסת הבורגנות.

משפט זה מחזיר אותנו שוב לפסקה הפותחת את המניפסט הקומוניסטי: קיים קונפליקט מעמדי, ועליית הבורגנות גורמת לקונפליקט חדש שיביא לעליית מעמד נוסף ואז יתקיימו שני מאבקים:    – מאבק הבורגנים בפיאודלים.

                                                                                                – מאבק המעמד הצומח בבורגנים.

 

(עמ' 42) "כלי הנשק, שבהם הכריעה הבורגנות את הפיאודליזם, מכוונים מעתה נגד הבורגנות עצמה. אולם הבורגנות לא זו בלבד שחישלה את כלי-הנשק המביאים עליה כלייה; היא גם העמידה את האנשים העתידים לאחוז בכלי-נשק האלה – את הפועלים המודרניים. את הפרולטארים".

מדוע שיטת הייצור הקפיטליסטית נתונה בפני אובדן שליטה?

קרה משהו מעבר לשליטה של מי שהניע אותו, הוא יוצא מכלל שליטה. מרקס ואנגלס מביאים שתי סיבות מבניות להסביר לנו מדוע שיטת הייצור הקפיטליסטית נתונה באובדן שליטה צפוי:

 

1. שליטה פרטית ואינטרסים רווחיים

מדובר בסתירה, בניגוד שבין אמצעי הייצור ההמוניים מצד אחד לבין צורת הבעלות הפרטית על אמצעי הייצור: אמצעי הייצור מסוגלים לייצר כמויות עצומות, מספיק כדי לספק את האנושות כולה במזון, לבוש, צרכי יומיום שבני האדם זקוקים להם. אבל, אמצעי הייצור נמצאים בשליטה פרטית, כך שהייצור עצמו אינו מכוון למענה על צרכי האנושות, אלא להפקת רווח. מה שמעניין את הקפיטליסטים זה להתחרות אחד בשני, קיים ניגוד אינהרנטי (=פנימי) בין צורת הבעלות/היחסים המעמדיים לבין היכולת המוכחת לייצר לטובת כולם. לכן יש מחלות, סימפטומים של מחלה – במקרה זה המשברים המסחריים. במקום שהדברים יהיו מנוהלים כך שהייצור יהיה בהתאם לצורך ולא בהתאם לאינטרס רווחי, הסחורות המיותרות אף מושמדות והניהול הוא עפ"י רווח פרטי. כוחות הייצור התפתחו לדרגה שלא מתאימה יותר ליחסי הקניין שמתאימים. מרקס ואנגלס טוענים שנדרש ניהול משותף – סוציאליזם – בעלות משותפת על אמצעי הייצור. כך אפשר יהיה לתכנן את הייצור כדי שיתאים לסיפוק צרכי האוכלוסייה כולה.

(דוגמא עכשווית לאינטרס הרווחי: לאנושות יש כלים לייצר תרופה לאיידס, אבל בגלל שהשליטה במחקר נמצאת בבעלות פרטית, זה לא קורה עקב האינטרסים הכלכליים. ברזיל יכולה לספק תרופה בזול אבל בארה"ב התאגידים התנגדו כי היו מפסידים רווח. חוסר האיזון בין אלפי המתים לבין היכולת לטפל במחלה – שלא יוצאת לפועל – זוהי הסתירה)

 

2."הגורם האנושי"

(עמ' 42) "…ככל שמתפתחת הבורגנות, כלומר ההון, כן מתפתח הפרולטריון, מעמד הפועלים המודרניים, שאין להם קיום אלא כל זמן שהם מוצאים עבודה, ואין הם מוצאים עבודה אלא כל-זמן שעבודתם מרבה את ההון. פועלים אלה, האנוסים למכור עצמם אחד-אחד הם סחורה ככל חפץ סחיר אחר, וכמוהו מופקרים הם לכל חליפות התחרות, לכל תנודות השוק".

בבטן הקפיטליזם צומח אותו מעמד חברתי שעתיד לשאת את נס המרד נגדו. כמו שהבורגנות צמחה בתוך הזרם הפיאודלי, הפרולטריון צומח בתוך השיטה הקפיטליסטית. לא מדובר פה בתהליך אוטומטי, אלא תהליך מכני. מעמד זה לא "מוכשר" למרוד, אלא יש תהליך הדרגתי, "תהליך של התארגנות" – ממעמד כשלעצמו – למעמד עבור עצמו. הפרולטריון הופך למעמד מאורגן שמודע לעצמו, בעל תודעה מעמדית. שיוך ותודעה מעמדית לפי מרקס ואנגלס זה לא דבר שנולדים איתו, זה דבר שמגיעים אליו, ע"י התארגנות, זהו תהליך שבסופו של דבר מביא למודעות עצמית, משהו שלא היה קיים שם קודם.

 

מיהו הפרולטריון? מעמד שמקיים בעבודתו את הקפיטליזם, מעמד הפועלים, הנכס היחיד שברשותם הוא עבודתם. העבודה של בני המעמד הזה היא זו שמקיימת את השיטה, ונותנת את השליטה והכוח לבורגנות, המעמד השליט.

מה מיקום הפרולטריון ביחס לאמצעי הייצור המודרניים? אין לו הון, מכונות או קרקע שיכולה להפיק רווח. על מנת לשרוד הפועלים אנוסים להמשיך למכור את כוח העבודה שלהם, הדבר היחיד שבבעלותם.

(עמ' 42) "עם התרחבות מערכת-המכונות ועם חלוקת-העבודה, קיפחה עבודת הפרולטארים כל אופי עצמאי, ומתוך כך כל טעם בעיני הפועל. הוא נעשה ספח בלבד למכונה, שאין נתבעת ממנו אלא תנועת-היד הפשוטה ביותר, החדגונית ביותר, הנלמדת בקלות יתירה".

מרקס ואנגלס מתארים את תהליך ההשתנות של העבודה עצמה: הפועל מתואר כ"ספח למכונה", אין בעבודה שום טיפוח עבורו.

 

(עמ' 43) "תחילה נאבקים הפועלים כבודדים, אחר-כך פועלי בית-חרושת אחד, אחר-כך פועלי ענף-עבודה אחד במקום מסוים, בבורגני היחיד במנצלם במישרין. הם מכוונים את המאבקים כלפי אמצעי הייצור עצמם; הם משמידים את סחורות-החוץ המתחרות, הם מנתצים את המכונות…"

אין תקופה שבה אין תגובה. בשבילם מהות הקיום האנושי הוא סוג של מאבק. בהתחלה המאבקים הם מקומיים, נקודתיים מול אדם אחד, למשל המעסיק. לאחר מכן הפועל רואה גם במכונה את האשמה למצבו ונאבק בה. זו עדיין אינה התארגנות שמודעת לעצמה.

 

(עמ' 43-44) "בשלב זה הפועלים הם המון מפוזר על פני כל הארץ ומפורד מחמת התחרות. התלכדות המונית של הפועלים עדיין אינה תוצאה של התאחדותם העצמית, אלא פרי התאחדותה של הבורגנות, ועדיין מסוגלת לפי שעה, להניע את הפרולטריון כולו לשם השגת המטרות הפוליטיות שלה עצמה".

מאוחר יותר גם שאר העובדים הם אויבים, כי כל אחד יכול להחליף אותם במקום העבודה. הם עדיין לא רואים אחד בשני בני ברית. הפועלים מובאים ביחד רק בגלל שהבורגנים מקימים מפעלים גדולים יותר, ולא בגלל התארגנות שלהם.

 

(עמ' 43) "אך עם התפתחותה של התעשייה, לא זו בלבד שמתרבה הפרולטוריון… ההתחרות המתגברת בין הבורגנים לבין עצמם ומשברי-המסחר הנובעים מכך מטלטלים יותר ויותר את שכרם של הפועלים…"

תיאור של גורם מרכזי: השוואת תנאי הקיום של יותר ויותר אנשים, הומוגניזציה. גדל והולך מספרם של הפועלים, הם מצופפים במרכזי תעשייה ותנאי הקיום של יותר אנשים הופכים להיות דומים.

 

(עמ' 43) "…התוצאה הממשית של מאבקיהם איננה ההצלחה הבלתי-אמצעית, אלא התאחדות-הפועלים המתרחבת והולכת".

יש לפועלים בדרך ניצחונות חלקיים ולעתים נסיגות, לא מדברים על הצלחת הפועלים להשיג לעצמם זכויות לשיפור מעמדם. הניצחון הראשון שלהם הוא עצם ההתארגנות. כוחות ייצור ההמוניים שהקפיטליזם העלה, משרתים את הפרולטריון: אותה רכבת יכולה לשמש גם אותם.

 

סיכום המניפסט הקומוניסטי:

–   עד כה היו מלחמות בין מעמדות (מדכא ומדוכא) שהביאו לשינוי מהפכני או נפילת שני המעמדות. הבורגנות לא ביטלה מעמד אחר, אלא פיתחה תנאי דיכוי חדשים שפיתחו מעמד חדש – הפרולטריון.

–   גילוי אמריקה והקפת אפריקה בדרכי הים הגבירו את המסחר, שיטת הייצור הפיאודלית לא עמדה בקצב הביקוש וכך התבססה הבורגנות כמעמד.

–   מרקס ואנגלס מפרטים במה תלויה הבורגנות: שוק חופשי, שינוי מתמיד (בניגוד לפיאודליזם), חידושים, הכל סביב הכסף, גלובליזציה…

–   מרקס ואנגלס מפרטים יתרונות וחסרונות: מצד אחד הבורגנות מספקת הגנה אל מול איתני הטבע, קידמה טכנולוגית, כוחות ייצור המוניים ועצומים… מצד שני עודף ייצור מחזיר את החברה שלב אחורנית (לברבריות), יותר מדי אמצעי מחיה, תעשיה, מסחר, וגם רומס תרבויות אחרות במקומות שאליהן מגיע.

–   הפרולטריון צומח מתוך הבורגנות, כוחו היחיד הוא כוח העבודה. אין הבדלי מין וגיל או חשיבות חברתית בעבודת הפרולטריון. מספר הפועלים גדל ככל שהתעשייה הולכת וגדלה.

–   הפועלים נאבקים כבודדים ואח"כ מתחילה התארגנות שהניצחון בה הוא עצם ההתארגנות. עדיין נתונים בידי הבורגנות בשלב זה, אבל מתבססים כמעמד יציב אל מול הבורגנות.

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: