עמדתו הפילוסופית של ג'ורג' ברקלי והביקורת עליו

ברקלי (1685-1753)

ג'ורג' ברקלי נולד באירלנד, והיה שייך למיעוט אנגליקני באירלנד באותה עת.

ב 1709 ברקלי כתב את "מסה לקראת תורה חדשה של הראייה".

ב 1710 הוא כתב את "עקרוני הדעת של האדם".

לאחר מכן ג'ורג' ברקלי נוסע לאמריקה, והקים פרויקט של הקמת מוסד חינוכי בברמודה. אח"כ חזר לאנגליה ומונה לבישוף.

יסודות העמדה של ברקלי

  1. עמדה אימפריציסטית: תפיסות ונפש תופסת.
  2. ביקורת על ג'ון לוק
  3. אידיאליזם – "היות הוא היות נתפס". ברקלי גיבש עמדה רוחנית של העולם – כלומר, עמדה השוללת את הגשמיות ורואה בו תבונה חלקית של העולם הממשי, אשר הוא רוחני באופיו.
  4. המטא-פיזיקה של ברקלי (אל ונשמות). אלמנט זה מקרב אותו לעמדות נוצריות שונות.

ברקלי האמין שתפיסות ומושגים חייבים מישהו שתופס אותם. כלומר, אפשר להבין משהו רק אם הוא אכן קיים – וזוהי גישה אימפריציסטית מובהקת. ברקלי מבקר את תפיסתו של ג'ון לוק בהיבט הבא: ע"פ לוק, המושג הוא קודם כל דבר שנגרר סיבתית ע"י משהו, ולפחות קיימת האפשרות באופן חלקי שהמושג יהיה דומה לדבר שהיה סיבת המושג. אחד הדברים אותו תוקף ברקלי הוא הרעיון שניתן לדבר על דומות של מושג למשהו שאינו מושגי. הדבר השני אותו הוא תוקף הוא הרעיון שאפשר לחשוב שהסיבה של המושגים שיש לי היא בעולם חומרי אשר איננו תלוי בתפיסות. הוא לא דוחה לגמרי את הרעיון של הסיבתיות אך דוחה את הרעיון של עולם חומרי.

הביקורות של ברקלי

– הוא דוחה את הרעיון שמושג יכול להיות דומה למשהו חומרי, שאינו מושגי. אם נראה במושג דימוי כלשהו (גודל, צבע וכו') – סוג של איכות ראשונית, אשר אמורה להיות דומה לדימוי שנוצר אצלנו. אולם, לא ניתן לומר שבהכרח הדימוי שלנו לגודל של כסא, למשל, דומה לגודל הממשי של כסא (לדוגמא: הדימוי שלנו לא יכול להיות תלת-מימדי, למרות שהדברים עצמם הם כן תלת מימדיים). מכאן, שברקלי יאמר שאין שום יסוד לעמדה שהדימוי דומה למושג. לכן, בסופו של דבר הוא דוחה את ההבחנה של לוק בין איכויות ראשוניות ובין איכויות משניות, משום שהיא מבוססת על דומות שכזו.

– הוא דוחה את הרעיון של 'מושג מופשט': ברקלי אומר שאם יש לנו מושג של דבר מסוים (למשל, של משולש), אני לא יכול ליצור את המושג הכללי של משולש מתוך הפשטה ממושגים של משולשים ספציפיים. בדומה לכך, אני לא יכול ליצור את המושג של 'אדם' מתוך הפשטה של בני אדם ספציפיים שאני מכיר. אם נקודת המוצא שלי היא שאני מקבל את המושגים מהחושים, הרי שהמסקנה היא, אם כן, שאני לא יכול ליצור מושגים מופשטים. כלומר, כל מושג שאני מכיר תמיד יהיה קונקרטי. אם יש לי מושג של משולש, הרי שיש לי מושג של משולש ספציפי – והוא טען כי אני לא יכול 'להשליך' מכך על משולש באופן כללי משום שאין לי מספיק מידע.

אם כך, הרי שאין לי למעשה שום מושג על העולם החומרי, או על המושג של חומר – משום ש'חומר' הוא בעצמו מושג מופשט – משום שאני יוצר אותו מהפשטה של דברים ספציפיים (וזה הרי לא אפשרי ע"פ הגישה של ברקלי). אין לי בעצם שום מושג כללי של 'חומר'.

קל לראות שהתפיסה של ברקלי את המושגים המופשטים תוקפת למעשה גם את מושג העצם – משום שמושג העצם של לוק הוא בדיוק סוג כזה של מושג מופשט. אני קושר את סוג המושגים הללו עם המושג של עצם שהוא היסוד או הסיבה של הדימויים הללו, אך המושג הוא מושג מופשט. לרעיון הזה אין, אם כן, לגיטימציה בגישה אימפריציסטית.

סיפור לוקיאני יאמר שאם יש לי דימויים ספציפיים – אני קושר אותם דרך מושג מופשט/מורכב של עצם לדבר שהוא היסוד שלהם, המצע שלהם, הסיבה שלהם. מכאן, שאנחנו לא יכולים לבסס מתוך המושגים שלנו את קיומו של עולם חיצוני אשר אינו תלוי בנו, משום שאנחנו לא יכולים אפילו ליצור מושג של עולם חיצוני כללי שהוא לא דימוי או תפיסה ספציפיים. בסופו של דבר אין לי מושג של עולם חיצוני שהוא מופשט מכל המושגים הספציפיים שיש לי ומכל התפיסות הספצפיות שיש לי. לכן אין לי יסוד לבסס את קיומו של עולם אשר אינו תלוי בתפיסות עצמן.

ברקלי מציג את הסתירה: אם אנחנו רוצים לבסס קיומו של עולם חיצוני שאינו תלוי במושגים שלי – בשביל להוכיח את זה אני צריך מושג של משהו שבאופן עקרוני אני לא יכול להמשיג. אולם, ברגע שיהיה מושג כזה, כבר לא נוכל לומר שהעולם אינו תלוי במושגים.

הטענה אומר שמנק' מוצא אימפריציסטית יש לי בעצם רק את התפיסות שלי, ואז, הניסיון לבסס קיומו של עולם חיצוני שאינו תלוי בתפיסות שלי הוא בלתי אפשרי.

כיוון אחר שברקלי מאמץ לגבי קיומו של עולם חיצוני לקוח מטעון החלום של דקארט.

מבחינתו הטעונים שהעלינו הם טיעונים שבסופו של דבר מטרתם היא להוביל לאידיאליזם 'חיובי' או אידיאליזם מוחלט (כלומר, שאין חומר, שהעולם הוא רוחני באופן מוחלט).

בהמשך, ברקלי אומר שנניח שקיבלנו את האלמנט השלישי (האידיאליזם – כלומר, היעדר החומר) – בכ"ז עלינו להסביר על סמך מה אנחנו מבחינים בין העולם החיצוני ובין העולם הפנימי. אנחנו תופסים את המושגים כנגרמים סיבתית ע"י משהו (זה לא אומר שזהו העולם החומרי בהכרח). בהינתן העולם הריאליסטי – איך אפשר להסביר זאת. הסיבה של כל המושגים, אם כן, הינה האל. כלומר, בהינתן שלילת קיומו של עולם חומרי – עלינו לספק הסבר אלטרנטיבי כלשהו, והוא האל. כלומר, האל הוא זה שיוצר אצלי את הדימויים והתפיסות.

נקודת המוצא היא העמדה האימפריציסטית – הביקורת על לוק ועל כל אותם היבטים בתפיסה שלו מהם נובע ההכרח בקבלת קיומו של עולם חיצוני בלתי תלוי בתפיסות שלנו לאחר מכן הוא הולך קודם כל לעמדה אידיאליסטית חיובית – ממנה הוא בונה את תמונת העולם הברקליאנית (של אל ונשמות). כלומר, העמדה שלו מציגה עולם מאוד רוחני, אשר מורכב מנשמות, מאל ומתפיסות.

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: