רנה דקארט – הגיונות – הפרק השני
בפרק ב' של הגיונות מציג דקארט את הרעיון המפורסם של "אני חושב משמע אני קיים" – דקארט מתאר זאת כמעין מסקנה, כלומר, ניתן לראות זאת כביטוי לוגי (במובן הרחב).
הנחות:
1) כל הדברים החושבים קיימים
2) אני חושב
מסקנה: אני קיים.
אולם, הניסוח שלו לא מוביל למהלך לוגי פורמאלי, ובעצם הוא אומר שבעצם זה שקיימת אפשרות שאני טועה – אני קיים. כלומר, אני לא יכול להיות טועה מבלי להיות קיים. הטיעון הזה הוא לא טיעון כללי, אלא הוא תלוי בכך שאני מבצע משהו, כלומר, הוא נכון רק כל עוד אני מבצע אותו. דקארט לא אומר שה'אני' בהכרח קיים, כלומר הוא קונטינגנטי.
דקארט חושב שאין למחשבה מובן ללא מישהו שחושב את המחשבה הזו.
אחד הדברים עליהם מתקיים דיון כיום הוא שאל דקארט יש מעמד מיוחד לגוף ראשון, וזה בא לידי ביטוי גם בדברים נוספים שהוא יאמר בהמשך. יש פה שקיפות של עצמי לעצמי, כלומר, בתחום זה הספק לא יכול להיכנס – כלומר, לא קיים בספק בתחום של התודעה. בפילוסופיה של 50 השנים האחרונות עולה רבות השאלה האם יש מעמד מיוחד לגוף ראשון ביחס, נאמר, לגוף שלישי. האם ישנן האמנות שונות, האם יש דברים שאני יודע על עצמי שגוף שני או שלישי לא יכול לדעת. כלומר, האם אכן קיים תחום 'פרטי' כזה שרק לי עצמי יש נגישות אליו. הפילוסופיה של וינקלשטיין יוצאת נגד הרעיון הזה, ומנסה לנסח כי מושג ה'פרטיות' העולה מתוך הפילוסופיה של דקארט היא בעייתית וחסרת הצדקה.
דקארט מוציא מהקוגיטו, קודם כל, קריטריון לוודאות – כלומר, מתי משהו הוא וודאי ומתי לא. זהו קריטריון אפיסטמי של אי אפשרות הטלת ספק, וזהו נדבך נוסף של הרעיון של התחלת הפילוסופיה מדבר אפיסטמי. לכן, אנחנו לא צריכים מלכתחילה את המושג של ההתאמה לעולם בכדי לקבל קריטריון לוודאות. הדבר השני שהקוגיטו נותן הינו מעין קו מנחה לאפיון ה'אני', מה שיהיה בהמשך האפיון של הנפש. דקארט אומר בהמשך ש'אני' הינו דבר חושב. המובן של קיום שיש פה הוא תלוי מחשבה, כלומר, אין קיום ל'אני' בעולם שהוא מחוץ למחשבה. הקיום, אם כן, נובע לוגית מהמחשבה. הקיום הוא פונקציה של מחשבה וספק, כלומר, יש פה חשיבות רבה לסדר המושגים: ספק מחשבה קיום.
הדרך בה אני מגיע למסקנה שאני קיים הינה דרך המחשבה, דרך ה'אור הטבעי', ועל כן למחשבה יש פה תפקיד מרכזי. לקראת סוף הפרק דקארט מבצע מהלך נוסף בבואו לאפיין את המושג או המהות של 'גוף'. התשובה שלו הינה ש'גוף' הוא 'התפשטות'. לכן, בסוף הפרק השני נוצרת תמונת עולם, מנקודת המבט של ההכרה, של דברים חושבים ובו יש לנו מושג של גוף.
