בעיות בפילוסופיה של המוסר: מושגים של מטא-אתיקה
הסיכומים עוזרים לכם? אנא שקלו לתת תרומה קטנה בתמורה… אפשר גם לעשות לייק!
רשימת מושגים של מטא-אתיקה:
אונטולוגיה: ענף בפילוסופיה של המוסר העוסק בממשות- בשאלה "אלו סוגים של דברים ישנם בעולם ומה טיבם של הדברים שישנם?". המטא אתיקה עוסקת בשאלת קיום הערכים.
אוניוורסליזביליות: תכונתם של משפטי המוסר, אשר על פיה, אם משפט מוסרי חל במקרה פרטי, הוא חל בכל המקרים הדומים- כלומר, מן המשפט האתי עלינו לחלץ עיקרון מוסרי כללי. (אוניוורסליזביליות היא צורנית, אך קאנט ראה בה דרישה של התבונה).
אינטואיציוניזם: תפיסה אינטואיטיבית של טוב ורע. האינטואיציה בעזרתה אנו מכירים את העיקרון המוסרי שונה מן האינטואיציה בה אנו תופסים גירויים חושיים. האינטואיציוניזם היה מקובל על מור, רוס ופריצ'רד.
קונסטרוקטיביזם: גישה המדגישה את האוטונומיה של המוסר, ואת היותו יצירה אנושית. גישה זו אומרת כי ניתן לבסס עקרונות מוסר בעלי תוכן על יסודות פשוטים שאנו מוצאים במבנה המחשבה והפעולה. גישתם של קאנט הובס ורולס הינה קונסטרוקטיביסטית.
דסקריפטיביזם: ההשקפה על פיה משפטי המוסר מתארים מצבי עניינים, ואינם מביעים רגשות או עמדות, וכן אינם משמשים למתן הנחיות. לפי הדסקריפטיביזם משפטי המוסר הם טענות אמיתיות או שקריות המתארות דרכי פעולה או מצבי עניינים בעולם.
אקספרסיביזם: כינוי לתיאוריות מטא אתיות לפיהן השיפוט המוסרי אינו עובדתי או תיאורי. לפי השקפה זו, תפקיד משפט המוסר הוא להביע רגשות או לעורר אותם, או לתת הנחיות ולהפעיל לחץ על המאזין לקיימן. האקספרסיביזם כולל את האמוטיביזם, הפרסקריפטיביזם ואת הנטורליזם של גיברד.
אמוטיביזם: ההשקפה על פיה משפטי המוסר משקפים אמוציות או עמדות של הדובר, במטרה לעורר אמוציות בשומע ולשכנעו לדעת הדובר. האמוטיביזם אינו מבדיל בין ביטויים מתארים לבין ביטויים שיפוטיים (הכדור שלך טוב= המעשה שלך טוב). האמוטיביזם טוען כי למשפטי המוסר אין ערך של אמת, אלא ערך של השפעה. משום כך הפתרון המוסרי לעולם לא יהיה קיים. האמוטיביזם הוא גירסה של אקספרסיביזם.
פרסקריפטיביזם: התיאוריה המטא פיסית של ריצ'ארד הייר, שעל פיה משפטי המוסר דומים בטיבם להנחיות או לפקודות, ומתפקדים כמוהן. האופי ההנחייתי של השיפוט המוסרי מתבטא במבנה לוגי מיוחד, שבגללו משפטי המוסר דומים באופיים לציווים (במובן הדקדוקי). מבנה לוגי זה של משפטי המוסר מבהיר את טיבם של ההנמקה והטיעון המוסריים. התיאוריה של הייר ההנחיה המובעת במשפט המוסרי היא אוניוורסליזבילית (בת הכללה), כלומר, מהנחייה ספציפית משתמעת הנחייה כללית בצורת עיקרון מוסרי.
אינטרנליזם: השקפה הטוענת כי ברגע שבו אדם מכיר את העיקרון המוסרי, אותו עיקרון הופך מיד למניע פנימי. אין האדם זקוק למניע חיצוני כדי לבצע מעשה מוסרי ברגע שהוא יודע מה עליו לעשות. השקפה זו הייתה מקובלת בעיקר על הפרסקריפטיביזם.
אקסטרנליזם: השקפה על מקום ההנעה שיח המוסרי. על פי השקפה זו, עקרונות מוסריים מצדיקים התנהגות, אבל לא מניעים אותה. התיאוריות הקוגנטיביסטיות הן בד"כ אקסטרנליסטיות.
נטורליזם: ההשקפה הקובעת כי כל תופעה היא בת תיאור והסבר באמצעות מדעי הטבע או באמצעות תיאורים עובדתיים יום יומיים. מור אפיין נטורליזם באתיקה כהשקפה לפיה אפשר להעמיד את משפטי המוסר על טענות ממדעי הטבע הניסיוניים. הנטורליזם נסמך על הרעיון היסודי שבני האדם הם יצורים טבעיים, ולפיכך, הגישה הנטורליסטית למוסר ראויה לטיפוח.
נונטורליזם: השקפה בטוענת שאין להגדיר את מונחי המוסר באמצעות מונחים טבעיים, מתחום מדעי הטבע, למשל, ואין לגזור מסקנות אתיות מסדרת הקדמות הכוללת רק טענות עובדתיות. מור סבר שהוכחת הכשל הנטורליסטי באמצעות טיעון השאלה הפתוחה מוכיחה את אמיתות הנונטורליזם. מור סבר שהמילה "טוב" מציינת תכונה לא טבעית שאינה ניתנת להגדרה. בד"כ הנונטורליזם דבק באקספרסיביזם ובנונקוגנטיביזם.
השאלה הפתוחה: טיעון השאלה הפתוחה שימש את מור כדי להראות שאי אפשר להגדיר מונח ערכי באמצעות מונח לא ערכי השקול לו. שכן, תמיד יהיה אפשר לשאול אם אכן המונח הערכי שקול למונח הלא ערכי. למשל, כאשר ראובן מגדיר את המונח "טוב" באמצעות המונח "מהנה", תמיד נוכל לשאול "האומנם כל מה שמהנה הוא טוב?". טענת השאלה הפתוחה מצביעה על קשיים כלליים בהגדרה, ולאו דווקא על קשיים בהגדרה של המונחים האתיים.
קוגניטיביזם: ההשקפה המטא אתית לפיה השיפוט המוסרי מבוסס על ידיעה. הקוגניטיביזם נוקט בד"כ דסקריפטיביזם, נטורליזם וריאליזם.
נונקוגנטיביזם: משפחה של השקפות מטא אתיות שעל פיהן, משפטי המוסר אינם טענות עובדתיות אין להם ערך אמת ולפיכך אין הם בתחום ההכרה- משפטי המוסר אינם מייצגים מציאות בלתי תלויה, שאותה אנו אמורים להכיר כדי להיות בני אדם מוסריים. הנונקוגנטיביזם כולל תיאוריות אקספרסיביסטיות, נונטורליסטיות ואנטי ריאליסטיות.
אפיסטמולוגיה: תורת ההכרה. ענף בפילוסופיה העוסק בידיעה. השאלות המרכזיות הן- מה היא ידיעה? מה אנו אומרים כשאנו טוענים שאנו מכירים או יודעים דבר מה. מה היא טעות? מה ההבדל בין ידיעה לאמונה או השערה? המטא אתיקה האפיסטמולוגית עוסקת בשאלה- האם אנו מכירים את הערכים כפי שאנו מכירים עובדות? תיאוריות מטא אתיות אפיסטמולוגיות הן: קוגנטיביזם ונונקוגנטיביזם.
ריאליזם: ההשקפה המטא אתית לפיה ישנם ערכים שמציאותם בלתי תלויה בידיעה שיש לנו לגביהם. תפקיד ההכרה המוסרית לפי הריאליזם היא לגלות את הערכים הללו. תורת האידיאות של אפלטון היא ריאליסטית, וכך גם גישת האינטואיציוניזם והנטורליזם. השוואת הערכים לצבעים מקנה אף היא לערכים מעמד ריאליסטי למחצה מפני שעל פי ההשוואה, הערכים, כמו הצבעים, קיימים במציאות, אבל הקיום שלהם הוא יחסי לבני האדם.
אנטי ריאליזם: כל השקפה המכחישה את קיומם של הערכים המוסריים ואת מעמדם הבלתי תלוי. גישות אנטי ריאליסטיות הן: אמוטיביזם, פרסקריפטיביזם, תיאורית טעות.
תיאורית טעות: ביטוי שטבע מקי כדי לציין תיאוריה שעל פיה החשיבה היום יומית במוסר כוללת טעויות פילוסופיות גסות, ובכל זאת הדבר אינו מונע מאיתנו להמשיך להשתמש בחשיבה היומיומית. טעות מתחום אחר שמדגימה את תיאורית הטעות של מקי היא הנוהג לומר שהשמש שוקעת במערב וזורחת במזרח. למעשה כדור הארץ מסתובב סביב עצמו לכיוון מזרח, אך עדיין אנו משתמשים באמירה זו. לדעת מקי הטעות בשיח המוסרי היא שהוא מניח את קיום הערכים. לפי מקי, ערכים אינם עובדות ואין לנו שום ידיעה עובדתית עליהם, אך עדיין, אין זה אומר שלא ניתן לדבר עליהם.
