פרסומות ותרבות הצריכה: פנומנולוגיה של הצריכה

פרסומות ותרבות הצריכה: פנומנולוגיה של הצריכה

תיאור הפרסומת- צריך להיות בהתחלה תיאור כללי של הפרסומת. תיאור פרסומת סופרפארם – מונולוג של גבר שמתחיל באיזושהי בעיה\ צורך רפואי (כאב ראש, לילד יש חום…), המונולוג מתאר את מהלך האירועים שהולכים לקרות לדמות שתביא לפתרון הבעיה. התיאור מלווה בתמונות ללא קול. בדרך לפתרון הבעיה מוצעות לדמות עוד מספר פתרונות ואפשרויות (לא קשורים לבעיה הישירה) וכתוצאה מהתהליך חוזרת הבעיה על עצמה.

בעצם בית המרקחת מפרסם את עצמו דרך כך שהוא מציג שהוא נותן מענה על מעבר לצורך הראשוני שבגללו באת. הפרסומת עוברת בשפה של הקניון – יש בו משהו שלא קשור לצרכים וסיפוקים אל לביזבוז ולשוטטות.

יש לשים בצד את המחשבה על כך שהפרסומת משכנעת אותנו. יכול להיות שהיא לא נועדה לשכנע אותנו. דרך הפרסומת אני מבין מהו קניון ומהי תרבות צריכה. זוהי שפה זרה למחשבה על צרכים. כאשר סופרפארם רוצה להיכנס לשפה של הקניון הוא בא להראות שקונים שם דברים שלא בהאמת צריכים. לפי בורדריאר, תרבות הצריכה לא קשורה לצרכים וסיפוק אלא היא פונקציה של הייצור. הפרסומת מדירה את המושג של צריכה לשם צורך.

ישנה פנומנולוגיה של הצריכה- הרעיון של שוטטות מופיע בפרסומת כמוטיב חוזר.  לפי בורדריאר – תרבות הצריכה היא פונקציה של הייצור אך זה אינו נכון שהייצור נוטע בנו צרכים כוזבים אלא הוא יוצר את המערכת השלמה של הצרכים. לפיו, לא ניתן ליצור לנו צורך מזוייף מסויים אלא הוא יוצר לנו מערכת של צרכים שלמה – איך מרחב הקניון הוא מערכת של צרכים שלא כל אחד עומד בפני עצמו. אותה מערכת באופן הכללי מגבירה את הצריכה. על כן, הסופרפארם לא מוכר לך משהו אחד מסויים אלא מספר מוצרים כאשר קנייה של מוצר אחד מביאה לקנייה של אחר ואז עוד אחד שמביא לאחר…

לפי בודריאר, מערכת הצריכה כבר לא קשורה לסיפוק צרכים. בקניון ל"ערמה" יש כוח עלינו. כמויות המוצרים שקיימות בקניון בעלות כוח מסויים עלינו כצרכנים. כשאנו קונים לפיו, אנו לא סתם קונים אלא אנו קונים "פיסה מן השפע" (הארץ המובטחת). הפרדוקס כאן הוא- ברגע שלוקחים את הפיסה שמן השפע היא כבר לא חלק מהשפע ולכן היא מאבדת מהקסם שלה.

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: