במונח "תולדות המוסיקה המערבית" אנו מקיפים יותר מאלף שנה של התפתחות מוסיקלית: החל מהידע התיאורטי שיש לנו על המוסיקה ביוון העתיקה, דרך השירה הגרגוריאנית החד קולית (מונופונית) בימי הביניים המוקדמים, השירה הרב-קולית (פוליפונית) ומוסיקה כלית (אינסטרומנטאלית) המתפתחת בהדרגה ממוסיקה המיועדת ללווי שירים או ריקודים בלבד למוסיקה מפותחת מאוד בזכות עצמה. התמורות שעוברות במוסיקה מהוות ראי להתפתחויות וההתרחשויות החברתיות, פוליטיות, כלכליות והפילוסופיות באזור.
ניתן להבחין, אם גם באופן גס, בתנודות מחזוריות בהתפתחות המוסיקה. התנודות נעות בין סגנונות מוסיקליים המאופיינים בצלילות, בהירות צורה ומרקם ואיזון, לסגנונות מוסיקליים המאופיינים בסחף צלילי, צורות חופשיות, מרקמים גדושים (כתיבה פוליפונית או מרובת כלים) ואולי אף בגודש. היו שהגדירו את המוסיקה מהקבוצה הראשונה "קלאסית" ואילו את זו מהקבוצה השנייה "רומנטית".
כמובן שההכללות הן גסות ובכל תקופה נמצא סממנים מתקופה אחרת, זו שקדמה לה וזו שתבוא אחריה. החלוקה לתקופות גם היא אינה מדויקת שכן מעבר מתקופה אחת למשנתה הוא הדרגתי ובמהלך ההתפתחות הישן והחדש פועלים יחד בכפיפה אחת.
את תולדות המוסיקה באירופה ניתן לחלק לשלוש תקופות על:
- העת העתיקה –מימי הביניים ועד לסוף הרנסנס (בסביבות 1600), זוהי התקופה בה השפה המוסיקלית היא מודלית
- העת החדשה – מתקופת הבארוק ועד לסוף המאה ה-19 (1600-1890 לערך) בה השפה המוסיקלית היא טונאלית
- והעידן המודרני, (המאה ה-20), בו התפרקה המוסיקה משפה אחידה והחלה להשתמש בבליל שפות וביטויים מוסיקליים.
סממנים נוספים המייחדים כל עידן הם:
- בעת העתיקה המוסיקה הקולית היא הדומיננטית, הצבע הצלילי כמעט אחיד. מושם דגש על טכניקות קומפוזיטוריות המאפשרות כתיבה קונטרפונקטית.
- בעת החדישה מתפתחת המוסיקה הכלית, הצבע מתחיל לקבל משמעות וחשיבות מרבית, עד שבמאה ה-19 מתפרסמים ספרי תזמור
- במאה ה-20 מוסט הדגש מהצליל להצללה. מתפתחת המוסיקה האלקטרונית והצבע מקבל חשיבות ראשונית.
ועוד:
- בעת העתיקה המוסיקה הדומיננטית היא בעיקר דתית
- בעת החדשה יש חילון משמעותי של המוסיקה
- בעידן המודרני המוסיקה הפופולארית הופכת למדיום המרכזי
אנו מתחילים את הסיכומים של בתולדות המוסיקה המערבית בדיון בתקופת הרנסנס שהיוותה שינוי דרמטי במוסיקה האירופאית. בתקופה זו הופיע המדריגל ועלו יוצרים חשובים כמו קלאודיו מונטורדי ודה-פלסטרינה. אנו נדון בנושא של מוסיקה כלית בסוף המאה ה16 ונעבור אל האסכולה הוניציאנית כמבשרת של הבארוק ותורת האפקטים שלו. נדון בהתפתות של הקאמרטה הפלורנטינית ושל האופרה. אנו נסביר אודות התגבשות הסגנון הבארוקי במוסיקה הווקאלית והכלית. בבארוק התפתחו מספר סגנונות כמו הקונצ'רטו והסוויטה שלה ריקודים מיוחדים משלה.
יוהן סבסטיאן באך הוא אחת הדמויות החשובות ביותר בתולדות המוסיקה המערבית וכאן אנו נעסוק במיסה הגבוהה בסי מינור שלו.
התקופה הקלאסית מתחילה בסוף המאה ה-18 עם סגנונות כמו הרוקוקו ומלחינים כמו פראנץ יוסף היידן, וולפגנג אמדאוס מוצרט ולודוויג ואן בטהובן שיצירתו מתחקלת בין התקופה הראשונה, השנייה והשלישית.
התקופה הרומנטית הייתה תקופתם של מלחיניפ כמו פרנץ שוברט, הקטור ברליוז עם הסימפוניה הפנטסטית, פרדריק שופן, רוברט שומן, מודסט מוסורגסקי עם יצירתו תמונות בתערוכה וריכרד וגנר.
משם אנו מסיימים עם דיון בפוסט-רומנטיקה בצרפת עם מלחינים כמו קלוד דביסי ובלה ברטוק.
לבסוף נציע סקירה של מושגים מרכזיים במוסיקה כמו אינוונציה, פוגה, קנטטה, סונטה, מחזור שירים ובלדה. נסיים בדיון אודות מוסיקה תכניתית ומוסיקה אבסולוטית