סיכום בתנ"ך: בראשית פרק ד'

תולדות משפחת האדם וראשית האנושות

פרק ד' של ספר בראשית נפתח בסיפור הולדת קין והבל ומשמעויות שמם. קין- מדרש השם "קין" הוא במשמעות של עשייה או יצירה וחווה מתגאה כי "קניתי את איש ה'"- כמו ה' או בעזרת ה'. להבל לא ניתן מדרש שם ומשמעות שמו היא "אד" דבר חסר משמעות, כנראה בגלל גורלו הקצר. קין היה עובד אדמה והבל רועה צאן. בפס' 4-3 מביאים שני האחים מנחה לה', היוזמה היא של קין אך ה' מעדיף את מנחתו של הבל, מדוע?

על מנחת הבל נאמר שהביא "מבכורות צאנו ומחלבהן" –הבכורות והחלקים המובחרים. בנוגע לקין אין ציון כזה ויש פרשנים המנסים להוכיח כי הביא דווקא את החלקים הפחותים של יבולו והם נשענים על הציון "מקץ ימים"- כלומר בסוף השנה –את הפרי שנותר.
הבל הביא מצאנו ואילו קין מפרי האדמה- דבר שייתכן ולא טרח על גידולו.
לדעת בובר – לא היה פסול במנחתו של קין ואי קבלתה היה ניסיון של ה' אותו. מאוחר יותר מוכיח האל את קין לא על מנחתו אלא רק על כך שנפלו פניו והוא כועס.

תגובתו של קין היא כפולה: פנימית וחיצונית: "ויחר לקין מאד (פנימית) ויפלו פניו (חיצונית)", ה' מבחין בכך וגם שאלתו נשאלת בצורה זו: "למה חרה לך? ולמה נפלו פניך?".

פסוק 7- "הלוא אם תיטיב, שאת, ואם לא תיטיב, לפתח חטאת רבץ, ואליך תשוקתו, ואתה תמשל-בו".

המלבי"ם- שאת=מנחה – המנחה אינה העיקר, עליך להיזהר מחטא שרובץ ורוצה להכשילך.

רש"י- שאת=ייסלח לך – אם תיטיב את מעשיך –יסלח לך, ואם לא תיטיב, החטא ישליכך תמיד.

ראב"ע- שאת=שאת פנים=זקיפות ראש- אם תיטיב מעשיך תוכל ללכת בראש זקוף בניגוד לפניך שנפלו.

בפסוק 7 טמון רעיון הבחירה החופשית – החטא מצוי באדם אך לזה האפשרות למשול בו.

פסוק 8 – "ויאמר קין אל הבל אחיו ויהי בהיותם בשדה ויקם קין אל הבל אחיו והרגו"

פסוק זה מעורר קושי, שכן לא צוין מה אמר קין להבל. פתרונות אפשריים

קין אמר להבל "בוא נצא אל השדה" ושורה זו נשמטה.
אפשר לקרוא ימר במקום יאמר במשמעות של מרירות קין.
הם באו בדברים שהפכו למריבה (רש"י).

לאחר הרצח פונה ה' אל קין בדברים "אי הבל אחיך?" בכדי לפתוח בשיחה ולתת לו הזדמנות להתוודות אל קין מיתמם ועונה "השומר אחי אנכי?".

עונשו של קין: על פי עקרון מידה כנגד מידה – קין עובד האדמה רצח את הבל, דמו של הבל זועק מן האדמה ולכן קין יהיה ארור מן האדמה שלא תוסיף לתת לו פריה.

תגובת קין: "גדול עוני מנשוא"-

עוון=חטא, נשוא=לסלוח. קין מכה על חטא ואומר שחטאו בלתי נסלח.
עוון=עונש, נשוא=לשאת. קין טוען כי העונש גדול מכפי שהוא מסוגל לשאת. פירוש זה עדיף כי בפסוק 14 קין משיח בנושא העונש ומתלונן עליו.

על אף שה' גוזר על קין גירוש, הוא עדיין מגן עליו. בתגובה לחששו של קין שיפגעו בו הוא שם לו אות ("קין") שמגן עליו ומתרה כי מי שיפגע בו יפגע שבעתיים (טיפולוגי).

סיפור רצח קין את הבל מדגיש שלושה עקרונות:

קדושת חיי אדם. לרוצח אין מחילה או כפרה, ונגזר עליו לאבד את חיוו הקודמים אם רצח בשגגה או את למות אם רצח במזיד.
אין מעשה הנסתר מאלוהים.
דחיית מנהג נקמת הדם. בחוקי התורה ישנה נטייה לצמצם נוהג זה למינימום ומוצע תחליף בצורת ערי מקלט. הסיפור תומך ברעיון זה בכך שקין גולה לארץ נוד המזכירה את המילה נידו\מנודים. (גם: יסוד אטיולוגי – קין נחשב לאבי הקינים והסיפור נועד להסביר מדוע עם זה הם נוודים).

קושי:אך מסתבר שעונשו של קין כלל אינו מבוצע, הוא בונה עיר (מקום קבע), מקים משפחה ועוד, הכיצד, הרי ה' העניש אותו בנדודים?

פתרון: א. קין לא קיים את העונש, בנה עיר וקרא לה על שם בנו חנוך.

ב. קין לא בנה את העיר אלא חנוך. אך פתרון זה אינו מתיישב טוב עם הכתוב.

קווי דימיון בין סיפור רצח קין את הבל לסיפור אדם וחווה:

בשני הסיפורים ישנה אזהרה
בשניהם יש חטא למרות האזהרה
בשניהם ישנה חקירה בצורת שאלה רטורית
בשני הסיפורים החוטא אינו נוטל אחריות למעשיו.
בשני הסיפורים העונש הוא לפי עקרון מידה כנגד מידה ובשניהם העונש הוא הרחקה מקרבת ה'.
בשני הסיפורים לאחר ההכרזה על העונש נעשית פעולה בכדי להגן על הנענשים.
בשני הסיפורים מצוין שלאחר הגירוש יודע המגורש את אשתו ונולד להם בן.

התפתחות התרבות האנושית (בראשית פרק ד' 17-22):

קין היה בונה הערים הראשון, ללמך צאצאו בדור חמישי היו ארבע ילדים בניהם:

יבל – אבי הרועים

יובל – המוזיקאי הראשון

תובל קין – חרש המתכת הראשון.

אך במקביל להתפתחות הטכנולוגית חלה גם התדרדרות מוסרית כפי שעולה משירת למך.

שירת למך (בראשית ד' 22-24):

למך מתפאר כיצד הרג כל אדם וילד שפגעו בו ולו פגיעה קטנה, והוא מוסיף ומצהיר כיצד כל מי שינסה לנקום בו יפגע פי 77. (3 תקבולות נרדפות, שנייה חסרה, שלישית חסרה כיאסטית מספרית עולה –עמ' 128 אדום).

ניתן לקרוא את שירת למך כשירת התפארות או כשירת חרטה על מעשיו. כך או כך מציגה שירה זו את ההתדרדרות המוסרית שחלה בעולם. קין רצח אדם אחד והתבייש, למך כבר רוצח המונים ומתפאר בכך.

פסוקים 25-26: הסיפור חוזר לאדם וחווה ולבנם השלישי שת (מדרש השם: שת=נתן, אלוהים נתן בן אחר תחת הבל). בימי בנו של שת, אנוש "הוחל לקרוא בשם ה'" – כלומר דור חדש מאמין ולא חוטא או שאז החלו בני אדם לכנות את ה' בשם המקובל.