פסיכולוגיה חברתית – סיכומים: ההקשר של אי הסכמה והשפעת דעת המיעוט על הרוב
ההקשר (Interpretative Context) של אי-ההסכמה
מדוע בניסוי של Asch הנבדקים נכנעו לדעת הרוב, על אף שמדובר באנשים שהם אינם מכירים ולא יראו שוב בעתיד? ראשית, עליהם להתמודד עם העובדה שכולם רואים את הדברים אחרת מהם. שנית, הם אינם יודעים מדוע האחרים חושבים אחרת מהם.
ידיעה של הסיבה לכך שאחרים חושבים אחרת (לדוג', כי הם לובשים משקפיים שמעוותות את הראייה) עשויה להפחית את ההשפעה החברתית האינפורמטיבית (שכן המהימנות שלהם כמקור מידע יורדת) ואת ההשפעה החברתית הנורמטיבית – שכן כך ניתן להניח שהאחרים יודעים למה אנו חושבים אחרת מהם (ולכן הם לא יחשבו שאנחנו משוגעים).
ניסוי שמדגים זאת משתמש בפרדיגמה דומה לזו של Asch: על הנבדקים להכריע איזה מבין שני צלילים הוא ארוך יותר כאשר על כל תשובה נכונה הם מקבלים ניקוד. בקבוצה הראשונה כל אחד מקבל 10 נקודות על תשובה נכונה ובקבוצה השנייה, לנבדק ולמשתפי הפעולה יש תכנית ניקוד שונה – הנבדק מקבל 10 נקודות על כל תשובה נכונה בעוד משתפי הפעולה מקבלים 10 נקודות כשהצליל הראשון הוא התשובה הנכונה ו-100 נקודות כשהצליל השני הוא התשובה הנכונה. לפיכך, בקבוצה השנייה, כשהנבדק רוצה לבחור את הצליל הראשון וכל משתפי הפעולה בוחרים את התשובה השנייה, הוא יכול לשער מדוע הם עושים זאת – הניקוד הגבוה מפתה אותם – ולכן שיעור הקונפורמיות יורד (כ-10% קונפורמיות לעומת 25% בקבוצה הראשונה).
כלומר, קל יותר לעמוד על שלך כשאתה מבין מדוע אחרים ביצעו שיפוט שגוי.
השפעת דעת המיעוט על הרוב
למרות הלחץ לקונפורמיות לעתים דעת המיעוט גוברת על דעת הרוב.
ניסוי הבודק זאת: נבדקים נתבקשו להכריע לגבי צבע מסוים (כחול) האם הוא ירוק או כחול (כשנבדקים נבחנו לבד לא הייתה להם בעייה להכריע, כך שאין עמימות בנוגע לתשובה). בניסוי זה, המיעוט היה משתפי פעולה של הנסיין והרוב היה נבדקים אמיתיים. כשהמיעוט השיב באופן עקבי "ירוק", הוא הצליח לשכנע את הרוב ב-8% מהמקרים. כשהמיעוט השיב באופן לא עקבי – האפקט ירד ל-1% (בדומה למה שהתקבל כשהנבדקים השיבו לבדם).
בשלב השני של הניסוי, הראו לכל נבדק לבדו סדרה של צבעים המתחלפים בהדרגה מכחול לירוק וביקשו מהנבדק לקבוע מתי הצבע מתחלף לירוק. נמצא שאלו שנחשפו לדעת מיעוט עקבית זיהו יותר צבעים כירוק מאשר הקבוצה השנייה.
כלומר, לדעת המיעוט העקבית הייתה השפעה גם על התגובה בציבור וגם השפעה סמויה על השיפוט האישי שלהם.
מחקרים נוספים מצביעים על כך שהשפעת המיעוט אינה בעיקר השפעה חברתית נורמטיבית (שכן אנשים התומכים ברוב לא מודאגים ממה יחשבו עליהם – יש להם את הרוב לצידם) אלא אינפורמטיבית – אנשי דעת הרוב תוהים מדוע המיעוט חושב כך ובודקים את הנושא בקפדנות.
לפיכך, הרוב מוביל ליותר קונפורמיות, אך זו יותר קונפורמיות מהסוג הציבורי בעוד המיעוט מובילה למעט קונפורמיות, אך יש יותר קבלה אמיתית של הדעה.
