פסיכולוגיה חברתית – סיכומים: תפיסה עצמית – גוף ונפש
Body Over Mind
מחקר שבוצע לאחרונה הראה ראיות שמרחיבות את הליבה של תיאוריית התפיסה העצמית. המחקר הראה שלא רק התנהגויות שלנו משפיעות על עמדותינו, אלא אפילו תנועות פיזיות שלנו משפיעות על האופן שבו נעריך גירוי שניצב לפנינו. לפיכך, תנועות שמאפיינות בדרך-כלל תגובות חיוביות יגרמו לנו להעריך גירוי כאהוב יותר, אפילו אם אינו ממש נחשק… אותו הדבר לגבי תנועות שבדר כלל מלוות לגובות שליליות.
Wells & Petty, 1980: נתנו לנבדקים לשמוע כל מיני קטעי מלל באוזניות, וביקשו מהם בחלק מהזמן להניד את הראש מימין לשמאל, ובחלק מהזמן להנהן מלמעלה למטה. לאחר מכן, נשאלו הנבדקים האם הסכימו עם הדברים ששמעו. מצאו כי הם נטו יותר להסכים עם דברים כאשר הנהנו, לעומת כאשר הנידו לשלילה. החוקרים הסבירו: אנו מהנהנים לאות אישור של דברים שאנו שומעים, ותנועה זו גורמת לנו לתפוס גירוי כרצוי יותר.
Strack et al., 1980: ביקשו מנבדקים לאחוז עט בשיניהם, תנועה שיוצרת הבעה של חיוך, ומנבדקים אחרים ביקשו לאחוז עט בשפתיים, תנועה שיוצרת הבעה שדומה למבט זועף. תוך כדי כך הראו להם קריקטורות, והיה עליהם לדרג עד כמה הם משועשעים מאותן קריקטורות. כצפוי, בתנאי החיוך דירגו את הקריקטורות כיותר משעשעות.
Cacciopo et al., 1993: מצאו כי תנועה של פשיטת יד מקושרת אצלנו עם גירויים אברסיביים (אנו כביכול דוחפים מאתנו גירוי לא נעים), ותנועה של כיווץ יד מקושרת עם גירוי שהוא רצוי. לתנועות אלו ישנה גם השפעה על עמדות. מחקרים נוספים מצאו שתנועה של כיפוף היד מקדמת הסתכלות יצירתית על מגוון של משימות של פתרון בעיות, וכן גורמת לאנשים לנטות יותר לקבל את נסיונם הראשוני בהערכת דבר מה שאינו ידוע.
פעמים רבות אנו נוטים לחשוב שאחרים אינם חושבים באופן רציונלי וכי רק להם קורה דיסוננס קוגניטיבי, למרות שאין זה כך בפועל. אם במקרה אדם כלשהו חושב שהוא חסין מפני רציונליזציה הוא יכול להשוות את תגובתו לתהליכי ההתחממות העולמית ("זה לא באמת קורה", "כשזה יהיה גרוע באמת כבר יטפלו בזה") לתגובות של רוב תושבי גרמניה למעשי הנאצים.