פסיכולוגיה חברתית – סיכומים: טעויות והטיות בייחוס סיבתי

פסיכולוגיה חברתית – סיכומים: טעויות והטיות בייחוס סיבתי

פסיכולוגיה חברתית – סיכומים

טעויות והטיות בייחוס

פעמים רבות הייחוסים הסיבתיים שאנו מבצעים אינם רציונליים ומסתמכים על הנחות שגויות ולכן מובילים לטעויות.

 

הטיה בשירות העצמי (Self-Serving)

הטיה בשירות העצמי (Self-Serving Bias) – נטיית בני האדם לייחס כישלונות ואירועים שליליים אחרים לנסיבות חיצוניות אך לייחס הצלחות ואירועים טובים לעצמם.

Lau & Russell (1980) בדקו בעיתוני ספורט ייחוסים של שחקנים ומאמנים לאחר משחקים, ומצאו כי הנטייה לייחס את התוצאה לקבוצה שלהם הייתה גבוהה יותר כשהיה מדובר בניצחונות לעומת הפסדים (80% בניצחונות לעומת 53% בהפסדים) בעוד הנטייה לייחס את התוצאה לגורמים חיצוניים הייתה גבוהה יותר בהפסדים מאשר בניצחונות (47% בהפסדים לעומת 20% בניצחונות).

הטייה זו הינה מוטיבציונית – נובעת ממוטיבציה של היחיד להרגיש טוב לגבי עצמו (או לפחות לא להרגיש רע לגבי עצמו).

עם זאת, ההטיה עשויה לנבוע אף מגורמים פחות רגשיים-מוטיבציוניים; ניתן למצוא לה גם צידוקים רציונאליים – מאחר ואנו מתאמצים להשיג דברים שאנו רוצים, סביר שלפחות חלק מההצלחה נובעת מהמאמצים שלנו. בניגוד לכך, כישלונות הינם מנוגדים לניסיונות, למאמצים שלנו ולכן יש היגיון לחפש את הגורמים במקומות אחרים… כך, גם האדם הרציונאלי ביותר עשוי להראות שימוש בהטיה המדוברת,  מכיוון שהצלחה באופן כללי מקושרת הרבה יותר מאשר כישלון, לכוונותיו ולמאמציו של האדם.

ניסוי המדגים זאת (Beckman, 1970): הנבדקים מתבקשים ללמד ילד עם קשיים במתמטיקה. לאחר הסיבוב הראשון של ההוראה, מעריכים את ביצועי הילד ומוצאים ביצועים גרועים. לאחר הסיבוב השני של ההוראה מעריכים את הביצועים שוב – מחצית מהנבדקים מתבשרים על ביצועים גרועים ומחצית על ביצועים טובים. נמצאה נטייה של הנבדקים לייחס הצלחה בסבב השני לעצמם, וכשלון בסבב השני – לילד.

תוצאות אלו לא בהכרח משקפות ניסיון של הנבדקים להרגיש טוב עם עצמם וחוסר רציונאליות שלהם בתהליך; הן יכולות לנבוע גם מתהליך רציונאלי לגמרי של חיפושמתאם בין מאמצי המורה לבין תוצאות ההוראה, כפי שהיה מתבצע ע"י מחשב. לאחר סבב ההוראה הראשון, המורים הגבירו את מאמציהם לנוכח התוצאות הגרועות. אם התרחש שיפור בביצועים – יש מתאם בין הגברת המאמצים לבין השיפור בביצועים ולכן סביר לייחס את השיפור למאמצים של המורה. לעומת זאת, אם לא התרחש שיפור – אין מתאם בין מאמצי המורה לבין הביצועים ולכן סביר לייחס זאת לגורם אחר – התלמיד. דוגמא זו מראה כי איננו צריכים למהר להאשים אחרים בכך שנותנים לשאיפתם להרגיש טוב עם עצמם לבוא על חשבון ייחוס סיבתי הגיון ומבוסס. לעיתים קשה לומר מדפוס הייחוס לבדו האם נעשה במטרה להגן על העצמי, או מתוך ניתוח רציונאלי טהור.

עם זאת, לא כל ה-Self-Serving Biases הנם תהליכים רציונאליים, וחלקם נובעים ממניעים רגשיים – בייחוד כשהרצון של האדם לחוש טוב עם עצמו הנו גדול במיוחד.

נבחן כיצד ה-Self-Serving Biases מתרחשים בין בני-זוג אינטימיים: נמצא שאנשים בנישואים מאושרים נוטים לבצע ייחוס לגבי התנהגות בן-הזוג שלהם באותו האופן שבו היו מבצעים כלפי עצמם (מעשים טובים – ייחוס פנימי, מעשים שליליים – ייחוס חיצוני) בעוד אנשים בנישואים לא-מאושרים עושים את ההיפך – הם מייחסים את המעשים הטובים של בני-זוגם לגורמים חיצוניים ("הוא עשה את זה רק כדי להיראות טוב בפני האורחים") ואת המעשים הרעים שלהם לגורמים פנימיים ("פשוט לא אכפת לו"). תבנית כזו של ייחוס בקרב נישואים לא-מאושרים ללא ספק רק מחריפה את המצב.

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: