הפילוסופיה של המאה ה-20: עמנואל לוינס
פילוסופיה קונטיננטלית – סיכומים
עמנואל לוינס היה פילוסוף יהודי, נולד בלטביה גדל באוקריאנה. הגיע לצרפת ב- 1923 לומד באוניברסטת שטרסבורג ואז בעצת מוריו נוסע ב-1928 ללמוד אצל הוסרל בפרייבורג אבל זו בדיוק השנה בה הוסרל יצא לפנסיה והיידגר מחליף אותו. הוא למעשה לומד בסמינר של היידגר שעוסק בשאלת האמת. במקביל הוא גם קצת נמצא אצל הוסרל בסמינרים בביתו. הוא מלמד צרפתית את אשתו של הוסרל, כי הוסרל אמור היה לצאת לפריז בסוף אותה שנה לשאת שם את ההרצאות של הגיונות קרטזיאנים. הוסרל נותן ללוינס לתרגם את ההרצאות לצפרתית וזה יותר ב-1931, ולמעשה זה יצא לאור בצרפתית לפני הגרמנית שהתפרסמו אחרי מותו בגרמנית. זו הכניסה של הוסרל לצרפת גם ההרצאות אבל בעיקר התרגום.
עבודת הדוקטורט של לוינס שיצאה בספר ב-1932 עוסקת במושג האיטואיציה אצל הוסרל ויש שם השפעה היידגרינית משמעותית. הוא חושב שהדרך של היידגר להתמודד עם שאלת האינטואיציה היא הדרך המתאימה. הוא מדגיש את הציר של הוסרל-היידגר וזה מה שהפך להיות הציר המרכזי בצרפת. זה גם ספר שמציג את הפילוסופיה של הוסרל בצרפת, זה הספר שסארטר קרא כשהתחיל להתעניין בפנומנולוגיה.
ב-1929 לוינס משתתף בויכוח שהיה בדאבוס בין קסירר לבין היידגר על הפילוסופיה של קאנט. לוינס מצדד בצד של היידגר מבחינה פילוסופית. באיזשהו שלב הסטודנטים שהיו שם עשו הצגה ולוינס עצמו חיקה את קסירר והיו לו יסורי מצפון על כך כל חיו…
הוא חוזר לצרפת ומלמד אבל אין לו משרה אקדמית מסודרת. עליית היטלר לשלטון והנאציזם של היידגר מחוללים משבר אצל לוינס ומאותה נקודה והלאה הוא רואה עצמו כמבקר של היידגר. יחד עם זאת הוא כן רואה את היידגר כפילוסוף חשוב מאוד ושהוויה וזמן הוא אחד מחמשת הספרים החשובים בפילוסופיה, אך הוא לא רואה עצמו כממשיך דרכו.
במלחמת העולם השנייה הוא היה חייל צרפתי ונפל בשבי. אשתו ובתו ניצלו על ידי מוריס בלונשו שהיה חוקר ספרות. אחרי המלחמה הוא חוזר לפריס, מתחיל לפרסם, ספר אחד מקיום לקיים שעוסק באונטולוגיה והשני "זמן ואחר". מאותו שלב קצת אחרי המלחמה הוא מנהל בית ספר יהודי בצרפת ואת זה הוא המשיך לעשות עד שנות ה-60. הוא מפרסם תוך כדי זה מאמרים.
ב-1961 מפרסם את "כוליות ואינסוף" שראה אור לפני חודשיים בעברית. בעקבות כוליות ואינסוף הוא נעשה פילוסוף מוכר יותר בחוגים נוספים והוא מקבל משרה אקדמית בהתחלה מחוץ לפריז ובסוף הוא מסיים בסורבון. הספר הזה מקבל תהודה אבל לא מאוד רחבה, מה שקורה באותה תקופה הסטר', והספר הזה שייך לתקופה קצת יותר קדומה. יש דיון של דרידה ביקורת שפורסמה ב-1964, ובעקבות עוד כל מיני מחשבות מפרסם לוינס עוד ספר.
1974- אחרת מהיות או מעבר למהות.
אלו הם שני הספרים הפילוסופים המרכזיים שלו. הוא כותב מאמרים, ויש לו גם מחשבה יהודית ואת הקריאות התלמודיות. הייתה התעניינות מאוד גדולה בפילוסופיה שלו בחוגים נוצרים קתוליים. הוא הגיע ב-1980 ללמד ולא היו כמעט סטודנטים, החוג לפילוסופיה היה מאוד אנליטי. משהו השתנה גם בארץ אבל גם בעולם.
