כרם נבות היזרעאלי
בפתיחת הסיפור במלכים א פרק כ"א מוצג נבות מיזרעאל שבכרמו (המרוחק מהבירה שומרון) חושק אחאב מכיוון שהוא סמוך לארמונו בעיר. אחאב מבקש מנבות את כרמו ומציע לו כרם אחר או כסף, נבות מסרב מתוקף הציווי האוסר על מכירת נחלת אבות. אחאב שב לארמונו סר וזועף ומציג את סיפורו בפני איזבל.
| שיחת אחאב ונבות | שיחזור השיחה של אחאב לעצמו | סיפור השיחה של אחאב לאיזבל | |
| הצעת אחאב | "תנה לי את כרמך" | "תנה לי את כרמך" | |
| התכלית | "ויהי לי לגן ירק" | אחאב אינו מזכיר את התכלית והנימוק שסיפק לנבות – הוא מפחד מאיזבל החושבת כי למלך זכות לדרוש כל דבר שיחפץ. | |
| הנימוק | "כי הוא קרוב אצל ביתי" | ||
| תגמול 1 | "ואתנה לך תחתיו כרם טוב ממנו" –הצעה הוגנת העונה לחוק שדואג לשימור מקור פרנסה. | "בכסף" | |
| תגמול 2 | "אתנה לך כסף מחיר זה" | "אם חפץ אתה אתנה לך כרם אחר תחתיו"- אחאב משנה את הסדר ומספר שקודם הציע כסף (הצעה פחות טובה) והוא מציע כרם סתם ולא כרם טוב יותר. | |
| תשובת נבות | "ויאמר נבות אל אחאב" | ויאמר | ויאמר |
| הנימוק | "חלילה לי מה' מתתי" –מתייחס לחוק הדתי האוסר על כך. | "לא אתן לך" | "לא אתן לך" |
| תיאור הנחלה | "את נחלת אבותי לך" – זה הוא אינו סתם כרם אלא נחלת אבות. | את נחלת אבותי | את כרמי – אחאב משמיט את הנימוק הדתי שלא יתפוס בעיני איזבל ואינו מציג את הדבקות בנחלת האבות בכדי להציג את נבות כעקשן ומרדן ללא סיבה ובכדי לא להציג עצמו כמלך הכפוף לחוק אחר- חוק ה'. |
ההבדלים:
1.בשיחה המקורית מוצגים הצעה, תכלית ונימוק אך התכלית והנימוק מושמטים בשיחה עם איזבל כי היא לא תבין מדוע צריך מלך לנמק את מעשיו.
2.אחאב מחליף את סדר ההצעות, קודם כסף ורק אחר חלקה אחרת (ולא טובה יותר) כדי להצטייר בעיני אשתו כסוחר ממולח.
3.נבות מסרב בנימוק דתי של איסור מסירת נחלת אבות. בינו ובין עצמו משמיט אחאב את "חלילה לי מה'" ומציין רק את נחלת האבות, לאיזבל הוא אף לא מציג ביטוי זה אלא רק "כרם" מכיוון שהיא אינה מבינה את חוקים אלו.
4. המילה "לך" מחליפה את מיקומה כבר בשיחזור העצמי על אחאב- בעוד שכאשר היא מופיעה בסוף דבריו של נבות משמע כי לא אוכל למסור את הכרם לאף אחד, שינוי מקומה לתחילת המשפט מציג את הסירוב כסירוב ספציפי לאחאב.
סיכום: מול נבות פועל אחאב באופן הגון ולבסוף מכיר בחוקי ה', אך כבר בשיחזור הדברים לעצמו תסכולו גורם לו לשנות את הדברים וכאשר הוא מציג את הסיפור לאיזבל הוא מצייר את נבות כרשע ומרדן כנראה מתוך כוונה שהיא תשיג לו את הכרם.
למרות ניסיונו של אחאב הוא מצטייר כחלש בעיני איזבל והיא לועגת לו על שאין לו כוח מלוכה. את הפסוק "אתה עתה תעשה מלוכה על ישראל" ניתן להבין בשתי דרכים: האחת כשאלה רטורית לועגת, והשנייה כאופציה לאקט מנהיגותי שיראה את כוחו. היא מרגיעה אותו ומנחה אותו לאכול בשעה שהיא תדאג לכרם, הוא אינו שואל כיצד.
פעולות איזבל (מלכים א, כ"א, 8-17):
איזבל כותבת ספרים (מכתבים) בשמו של אחאב לנכבדי העם ומכריזה על צום- משמע שדבר חמור ארע ומעמידה את נבות למשפט באסיפה. היא מכתיבה לזקנים כיצד לנהוג והם בוגדים בחברם (מודגש כי הם "יושבים בעירו"- כלומר מכריו). איזבל פועלת לפי חוקי ישראל הדורשים 2 עדים, והיא דואגת לשני עדי שקר כנגד נבות. היא משתמשת בחוק נוסף הקובע מוות למי שמקלל את ה' וזו האשמה שהיא טופלת על נבות. כך היא הורגת את נבות באופן "חוקי" כי אחרת לא יכלה לקחת את כרמו. המוות כעונש על כפירה נועד גם למנוע את הורשת הנחלה לבנים ולהלאימה לידי המלך.
בפסוק 10 נעשה תיקון סופרים בהחלפת המילה "קללת" ל"ברכת אלוהים ומלך" בכדי לא לפגוע בכבוד ה'.
איזבל מודיעה לאחאב על מות נבות וזה אינו שואל שאלות מיותרות אלא רץ אל הכרם בכדי להנות ממנו.
בפסוק 17 שוב מצוין אחאב כמלך ישראל בשומרון, וההדגשה שהוא נמצא בכרם נבות בכדי להראות את תאוותנותו וכפולש זר לעיר לא לו.
מילה מנחה בפס' 15-19 היא י-ר-ש שהיא כביכול פעולה לגיטימית וכך מוצגים איזבל ואחאב באור שלילי במרגישים שהכרם שלהם באופן טבעי וחוקי.
בפס' 10-16 ישנה חזרה על השורשים ס-ק-ל, מ-ו-ת ו-נגד בכדי להדגיש את רוע ליבה של איזבל ואת עיוות הדין. השורש י-ר-ד מלמד על ירידתו המוסרית של אחאב.
עונשי אחאב _(מלכים א, כ"א, 17-29):
כביכול אחאב אינו שותף למעשה הגזל, אך הינה הוא מואשם כי "רצח וגם ירש" והעונש מוטל עליו לפי עיקרון מידה כנגד מידה "במקום אשר לקקו הכלבים דם נבות, ילקו הכלבים גם את דמך אתה". לאחאב אחריות מתוקף היותו מלך והמעשים הנעשים בשמו ובעבורו, ועליו לתת את הדין.
אחאב מאזין לדברי אליהו אך תשובתו היא כי הנה מצא אליהו תירוץ נוסף להתנגח בו "המצאתני, איבי?". אליהו אינו מתרגש ומנבא לו על השמדת ביתו וגורלה האכזר של איזבל (פס' 21-23).
בפס' 25-26 ישנו מאמר מוסגר המציין כי אחאב באופן כללי עושה הרע בעיני ה'.
כאשר שומע אחאב את הנבואה הוא נמלא חרטה, מתאבל, צם ולובש שק כאות לחזרה בתשובה. בזכות התנהגות זו נדחה העונש ממנו לבניו והוא לא נענש אישית אלא בשיטת הגמול לדורות\משפחתי.
הערות:
- בסיפור כרם נבות שני מסרים עקרוניים: כולם, המלך והעם, שווים ומחויבים לחוק ה'. והשני הוא שלמלך אחריות לנעשה בממלכתו והוא אינו יכול להסכים בשתיקה לחטא.
- שורש מנחה: נ-ת-נ – חוזר בהצעת אחאב לנבות ובסיפורו לאיזבל, לאחר מכן בקבלת הכרם ולבסוף בעונש.
- המילה "כרם" שמדגישה את נושא הסיפור, את השינוי המכוון שעושה אחאב מנחלת אבות לכרם ואת להיטותו של אחאב לרדת אל הכרם שם גם מוצא אותו אליהו.
- נבות מכונה שש פעמים "נבות היזרעאלי" בכדי להדגיש את שייכותו למקום ואילו אחאב מכונה "מלך שומרון" ו-"מלך ישראל אשר בשומרון" הן בכדי להראות שהוא אינו בן המקום והן כדי להדגיש את אחריותו לכל העם, הממלכה והנעשה בהם.
- איזבל מאופיינת כדמות אכזרית שאינה בוחלת באמצעים בכדי להשיג את מבוקשה ואין לה כבוד לחוקי ה'. אחאב מוצג כחושש ממנה ומחפש את הערכתה וגם כאיש מפונק, חסר אונים וחלש אופי. ההידרדרות המוסרית שלו מתבטאת גם בכך שלא שאל שאלות לגבי נסיבות מות נבות ומסירת הכרם. הוא גם אינו מוכן לעמוד בביקורת של אליהו ומסב את הדיון לפסים אישיים. נבות הוא דמות הצדיק השומר על חוקי התורה אך נופל קורבן לאכזריותה של איזבל.
- במלכים ב', ט 25-26 – ישנה גרסא קצרה של סיפור זה בה אחאב הוא ההורג את נבות ובניו לאור לילה.
המונולית מכורח':
ככל הנראה הייתה לאחאב עוצמה צבאית ניכרת ושליטה באזור.