ההגות הציונית לדורותיה: ציונות דתית – ריינס והמזרחי
פרקים בהגות הציונית לדורותיה – סיכומים
אצל קלישר ואלקלעי ראינו התחלה של תהליך שמנסה לטעון שאפשר לעשות מהלכים שהם כגון הכנה לקראת. אבל כמו שראינו מדובר בשני הוגים חשובים ככל שיהיו, בדיעבד בתקופתם כמעט ללא כל תהודה או אהדה בציבור הדתי אורתודוכסי. עם הקמתה של הציונות המדינית בקונגרס באזל, חלק מהצירים מגיעים עם רקע דתי. 1902 מוקמת תנועה של ציונות דתית– המזרחי. הרצל עשה מאמץ שלא כל כך הצליח, להביא רבנים. לקונגרס הראשון הוזמן הרב מוהליבר, אחד הרבנים החשובים בפולין, הוא הבטיח לבוא אך לא הגיע בגלל המורכבות, והוא כתב מכתב ומגדיר את התמיכה ואת גבולות התמיכה. התנועה הציונית מבורכת כאשר היא למען מקלט לפליטים יהודיים. אך בשום פנים ואופן אין מטרות מדיניות ואין ניסיון להתנגש בעוצמות של המדינות הקיימות וכ'. אצל ריינס, שהיה מייסד המזרחי, אנחנו מוצאים התייחסות יותר בולטת לעצם התנועה הציונית, משום שריינס הוא חבר בתנועה הציונית, מייסד התנועה הציונית הדתית. מזרחי זה ראשי תיבות הפוכים של מרכז רוחני, וגם הכמיהה למזרח. "התנועה הציונית אין בינה לבין הגאולה לא כלום. היא מנסה לפתור מצוקה על ידי הגירה, אך הציונות היא לא משיחיות. ובדרך זו ניתנת לגיטמיציה לתמיכה בתנועה הציונות, מבחינתם של אנשים דתיים. תנועת המזרחי, כאשר הממשלה הבריטית מציעה להרצל לבדוק התיישבות יהודים באוגנדה, דבר שהרצל דוחה אותו כמה פעמים, אבל לאחר פרעות קישינייב לאחר העובדה שאין לתנועה הציונית פתרון, הרצל נאחז בכך כקש, אולי בכל זאת זה ייתן ליהודים מכשיר פרקטי. לדעתו האישית של אבינרי, זו הייתה אחת הטעויות הגדולות של הרצל. ומי שהצביע בעד תוכנית אוגנדה, היו תנועה המזרחי. אין בכך ויתור על א"י. היא לא רואה בציונות חלק מאמונתה הדתית. היום בדיעבד זה נשמע כפרדוקס. ההסתייגות הזאת, או הריחוק תוך תמיכה של חלק קטן של הממסד הדתי היהודי בגולה, הציונות הדתית עוברת שינוי מהותי בעקבות פעילותו של הרב קוק.
