תולדות האמנות – סיכום: הפיסול של ז'אן לורנצו ברניני

תולדות האמנות – סיכום: הפיסול של ז'אן לורנצו ברניני

תולדות האמנות – סיכומים

ביצירתו הפיסולית של ברניני ניכרת השפעתו של מיכלאנג'לו והפיסול ההלניסטי מאסכולת פרגמון. הפסלים מתארים את דמויות ברגעי השיא של הדרמה, בתנועה חריפה, בהבעות מודגשות והבדים המתנופפים .

* האקסטזה של תרזה הקדושה, קפלת קורנרו,  1647-52, שיש וברונזה, 355 ס"מ,
סנטה מריה דלה ויטוריה, רומא.

תרזה מאווילנה הייתה נזירה אשר תיארה את חוויותיה הרוחניות בספרים. ברניני מתאר סצנה מסיפורה "החיים", בו היא מתארת את חזונה שבו מלאך האל תוקע חץ בליבה ( כהזדהות מושלמת עם קורבנו של ישו) הגורם לה לחוש כאב ומתיקות בו זמנית.

ברניני מתאר את הסצנה במרכז כשמשני צדדיה תאי תיאטרון בהם יושבים בני משפחת קורנרו הצופים במתרחש, הם מתוארים כמתווכחים, קוראים ומשתאים מול החזון וכך יוצרים אווירה של אירוע תיאטרלי.

הרגע המתואר: ברניני בוחר לתאר בפסל את רגע השיא של העלילה, כאשר המלאך עומד לנעוץ את חץ הזהב בלבה של תרזה. היא מתוארת כמרחפת על גבי העננים, גופה נטול משקל מעומק החוויה הרוחנית.

תרזה מתוארת כשהיא בין ישיבה לשכיבה, גופה נרתע לאחור ופונה קדימה בו זמנית כאילו נע ע"י כוח לא אנושי.  זרועותיה צונחות מטה, כתפה השמאלית מורמת ראשה נוטה לאחור. עיניה המצועפות ופיה הפתוח מעט מעידים על שיא הדרמה. הקפלים המתפתלים של שמלתה מעידים על מצבה הנפשי.

המלאך מתואר כדמות א-מינית, מעודנת, מחייך, גופו העליון חשוף בחלקו והבד נצמד אליו בקפלים מעודנים. ידו האחת מחזיקה בתרזה וידו השנייה מניפה את החץ.

האיזון ביצירה נוצר בשיווי המשקל שבין הדמויות.

מעליהם קרני שמש מוזהבות, מהן קורן אור מחלון מוסתר. קרני האור יורדות באלכסונים.

הקומפוזיציה הדינאמית נוצרת ע"י אלכסונים מצטלבים: מראשה של תרזה לעבר העננים עליהם היא מצויה, ומידו של המלאך לעבר כף רגלה של תרזה המבצבצת מבין הגלימה.

בפסל שילוב של טקסטורות שונות: גולמיות העננים, קפלי הגלימה וזאת באותו חומר.

ברניני משלב חומרים שונים: שיש לבן, ברונזה, שיש צבעוני. הכהות של השיש הצבעוני מבליטה את  הפסל הלבן הבוהק.

ברניני מייצג בפסל זה את עיקרי סגנון הבארוק: שילוב של חומרים, איחוד תחומי האמנות, תיאטרליות, עומס ופאר, הדגשת התנועה וההבעה, תיאור רגע השיא בדרמה.

מטרתו של הפסל היא לעורר הזדהות בקרב המאמין הבא לכנסייה ולסחוף אותו להתעלות דתית יחד עם תרזה, משרת את התעמולה של הקונטרה רפורמציה.

* דוד, 1623, שיש, 170 ס"מ

הרגע המתואר: דוד מתואר ברגע של תנופת הקליעה בגולית. גולית איננו נראה אלא הוא נמצא אי שם במרחב. בצורה זו מתחבר הפסל אל הצופה.

תנועה: דוד מתואר בתנועה סיבובית – פיגורה סרפנטינה, רגלו האחת מושטת קדימה והשנייה צוברת תנועה, פלג גופו העליון נוטה הצידה באלכסון וכולו דרוך במאמץ של תנופה. התנועה דרמטית.

הבעה: פני דוד מביעות מאמץ וריכוז, עיניו קבועות במטרה שלפניו. פיו קמוץ בחוזקה, שיער ראשו מפותל ומדגיש את המתח.

* הדס ופרספונה, שיש, 255 ס"מ גובה

הפסל מספר סיפור מיתולוגי, את חטיפתה של פרספונה בתה של  אלת האדמה ע"י אדס אל השאול.

הרגע המתואר – הוא שיא הדרמה, כאשר אדס מאמץ אליו בחוזקה את פרספונה.

תיואר הדמויות – אדס מתואר כשראשו עטור זקן ושיערו מסולסל, על פניו הבעת ניצחון ותאווה – מזכיר את ראשו של לאוקון. ידו נראית כחודרת לבשרה של פרספונה.

פרספונה מתוארת כרכה ונשית, שערותיה מתנופפות ודמעות על פניה כשהיא נאבקת על שיחרורה.
לרגלי הדמויות הכלב קרבריוס – שומר השאול בעל שלושת הראשים.

הפסל של ברניני דורש מהצופה להסתובב סביבו כדי לקבל את מלוא הרושם והפרטים.

עוד דברים מעניינים:

מה ההבדל בין סימפתיה ואמפתיה?

האם זו "אמפתיה" או "סימפתיה" שאתם מביעים? בעוד שרוב האנשים נוטים להחליף ולבלבל במשמעות המילים, ההבדל במנגנון הרגשי שלהן חשוב. אמפתיה, היכולת להרגיש בפועל את מה שאדם אחר מרגיש, שונה