תולדות האמנות – סיכום: הרנסנס בשיאו – הרבע הראשון של המאה ה-16
תקופת השיא של אמנות הרנסנס היא תקופה קצרה הנמשכת כ-20 שנה, תקופה זו נחשבת לשיא הגשמת השלמות בעיצוב, באיזון ובהרמוניה בהשראת המודלים הקלאסיים תוך מימוש האידיאלים ההומניסטיים.
האמנים הבולטים בתקופה זו הם: ליאונרדו דה-וינצ'י, מיכלאנג'לו בונארוטי ורפאל סנצ'יו, שבעיסוקם, יצירתם ואישיותם ייצגו את האידיאל ההומניסטי. אמנים אלה היו אנשי אשכולות אשר עסקו בתחומים שונים של אמנות, בשירה, במחקר מדעי ועוד וכך קידמו את תפיסת האמן כגאון.
ההישגים האמנותיים נוצרים על רקע משברים פוליטיים ודתיים, מעמד פירנצה כמרכז תרבותי שוקע עם כיבושה ע"י צרפת בסוף המאה ה-15 ועם ניסיונו של סוונורולה להפוך את פירנצה לירושלים של מעלה. במקביל הותיקן הופך לפטרון הראשי של האמנות והמרכז עובר לרומא.
בארצות הצפון מתחוללת המהפכה הדתית של מרתין לותר- הפרוטסטנטים.
ב-1527נכבשת רומא ע"י הקיסר קרל החמישי בעקבות סכסוך עם האפיפיור, כיבוש זה מסמל את סוף תקופת הרנסנס בשיאו.
רפאל סנצ'יו 1483 – 1520:
הושפע מיצירותיהם של לאונרדו ומיכלאנג'לו, שאף להגיע לשלמות באמצעות היופי המעודן והקומפוזיציה המאוזנת.
רפאל זכה להצלחה מהירה, בזכות סגנונו ואופיו הנח, והוא הוזמן במהרה לעבוד בותיקן שם הועסק ע"י האפיפיורים עד למותו בגיל 37. יצירתו עסקה בנושאים מיתולוגיים ודתיים וכן יצר דיוקנאות.
* אסכולת אתונה, 1509-11, פרסקו, חדר החותם, 770 ס"מ אורך, הותיקן
הציור מנציח את הפילוסופים הגדולים של העת העתיקה. במרכז נראים אפלטון ואריסטו – שני הפילוסופים הגדולים של העת העתיקה. וכן נראים סוקרטס השקוע בויכוח עם תלמידיו, פיתגורס, תלמי האסטרונום ועוד.
הדמויות מוצבות במסגרת אדריכלית, כשהעין הולכת מקדמת התמונה לעבר דמויות אפלטון ואריסטו.
האמן מדגיש כל דמות בנפרד, כל דמות היא בעלת מאפיין אישי משלה.
הדמויות ריאליסטיות ומתוארות בתנועה בהשפעת מיכלאנג'לו.
הציור מבטא את עקרונות הרנסנס בנושא – החייאת העולם הקלאסי, כאשר השילוב מודגש על ידי כך שלחלק מדמויות הפילוסופים הוא העניק את פניהם של אנשי הרנסנס.
החייאת הקלאסיקה מתבטאת גם בארכיטקטורה.
התיאור הנכון מתבטא – בעיצוב הנכון של הדמויות ובתיאור הנכון של החלל על פי עקרונות הפרספקטיבה הקווית.
* המדונה של החוחית ( עם ישו ויוחנן), 1505, שמן על לוח, 122X84 ס"מ
דמות המדונה מתוארת כדמות קלאסית, היא לא רק יפה אלא היא מבטאת את היופי המושלם, תווי הפנים מקנים תחושת קדושה.
במרכז התמונה המדונה ומשני צדדיה יוחנן וישו, הקומפוזיציה משולשת ומאוזנת. דמויות תופסות את מירב שטח התמונה.
חוסר הפרטים ברקע מבליט את דמות המדונה.
