להבין סרטים – סיכום: סאונד
3 קבוצות סאונד בקולנוע:
פעלולי סאונד- רעשים
מוזיקה
דיבור
סאונד ריאליסטי נוטה להיות סינכרוני.- נובע מהתמונות ובד"כ מוקלט יחד איתן.
פורמליסטים משתמשים בעיקר בסאונד באופן לא סינכרוני– הקולות מנותקים ממקורם, עשויים להיות מנוגדים לתמונה או מתקיימים כמקורות בעלי משמעות עצמאיים.
דיאגטיים– צלילי הפס- קול נובעים מעולם הסרט- מחלל הסצינה המצולמת או מפרטי התמונה. הם עשויים לכלול את דברי השחקנים, רעשי הסביבה, את נגינת הדמויות את המוסיקה הנשמעת ממכשיר בחדר וכו'.
צלילים אקסטרא דיאגטיים– נוספו בשלב ההקלטה ואינם נובעים מהסצינה המצולמת. הם בעלי אופי מלאכותי מעצם טבעם
אפקטים קוליים- רעשים
תפקידים:
– לספק אווירה
– מקורות משמעות.
קולות גבוהים:
– צורמים
– גורמים לתחושת מתח.
– קול מתארך- אי נחת רבה.
– משמשים לקטעי מתח, בעיקר לפני השיא ובמהלכו.
קולות נמוכים:
– כבדים, מלאים ומתוחים פחות.
– משמשים להדגשת מידת המכובדות או הרצינות של הסצינה
– רומזים על מתח ומסתורין
עוצמה- קולות רמים:
– רבי עוצמה
– אינטנסיביים
– מאיימים
עוצמה- קולות שקטים:
– רושם עדין
– הססני או חלש
קצב- מהיר:
– מתח גדול אצל הצופה.
קולות שמחוץ למסך off-screen
משלבים בסרט חלל שמחוץ למסך- מרחיב את התמונה.
אלו אפקטים המתאימים לסרטי אימה ומותחנים.
ישנו פחד ממה שאינו נראה.
האפקטים הקוליים
– עובדים על הצופה ברמה התת- הכרתית.
– משמשים בתפקידים סמליים, הנקבעים בדרך כלל ע"י ההקשר הדרמטי.
– יכולים להביע רגשות פנימיים.
– דממה מוחלטת- אפקט של קיפאון מוחלט או משהו העומד לקרות, או מוות.
מוזיקה
טענות שונות לגבי תפקיד המוזיקה בסרט:
– אסור למוזיקה לשמש כליווי בלבד, ולשמור על ערכה.
– יש לתת למוזיקה לשלוט לעיתים בתמונה.
– המוזיקה שוות משמעות לתמונה mickeymousing
– המוזיקה לא צריכה להיות טובה מדי ,שלא תחרוג מהתמונות.
תפקיד המוזיקה בסרט:
– המוסיקה משמשת כהקדמה החל מכותרת הפתיחה.
– סוגי מוסיקה יכולים לרמוז על אתרים, מעמדות או קבוצות אתניות.
– יכולה לאותת על העשוי לבוא
– מוזיקה מודרנית, א- טונלית ודיסוננטית (נשמעת כאילו ללא קו מלודי, או כסדרת רעשים אקראיים) מעוררת תחושת מתח.
– מפקחת על מעבריים רגשיים בתוך הסצינה.
– מספקת ניגוד אירוני.
– רמז לאיפיון דמות באמצעות המוטיבים המוסיקליים.
– מדגישה את הדיבור ובעיקר דיאלוגים.
סרטים מוזיקליים ואופרה
סרטים מוסיקליים ריאליסטיים– סיפורים של מאחורי הקלעים, קטעי השירה והריקוד מוצגים כהגיוניים מבחינה דרמטית. מעין דרמות עם מוזיקה, אירועי העלילה יכולים לעמוד בפני עצמם גם ללא המוסיקה.
סרטים מוזיקליים פורמליסטיים- אינם מנסים להראות ריאליסטיים. הדמויות פורצות בריקוד באמצע הסצינה ללא מעבר הגיוני. הכל מוגזם ומסוגנן- המשחק, התפאורות וכו'.
שפה מדוברת
ישנה טענה כי השפה המדוברת שבקולנוע לא יכולה להיות מורכבת כמו ספרות.
אך השפה המדוברת בקולנוע יכולה להיות מורכבת יותר מאשר בספרות:
– מילים בסרט הנן מדוברות ולא כתובות והקול האנושי מסוגל להפיק דקויות הרבה יותר מאשר על הדף המודפס.
– שחקן יכול להדגיש מילה מסוימת במשפט ובכך לשנות את כל משמעות המשפט.
– בספרות יש סימני פיסוק, אך השחקן המדבר יכול להדגיש משמעות בקולו, להגביר או להחליש וליצור אפקטים שונים של משמעות ע"י שימוש בקול.
– דפוסי דיבור חורגים מניב המקובל- מספקים משמעות.
– בקולנוע ובתיאטרון, בשונה מהשפה הכתובה ישנו שימוש בתת- טקסט-הנוגע במשמעויות המובלעות מאחורי השפה של התסריט או המחזה.
שני סוגי דיבור:
– מונולוג – מספק מחוץ למסך מידע עובדתי.
– כלל מרכזי- להימנע משכפול המידע המועבר בתמונות עצמן. על הדיבור לספק מה שאין רואים על המסך, הקהל מקבל שני סוגי מידע- אחד ממשי (תמונות), והשני שלא רואים על המסך.
– מונולוג בסרטי עלילה- לשם דחיסת אירועים וזמן.
– מונולוג עלילתי אירוני יכול לשמש ניגוד לתמונה.
– מונולוג מחוץ לתמונה נוטה ליצור נופך אובייקטיבי ולעיתים תחושה נבואית.
– מונלוג פנימי מביע את תחושותיה ומחשבותיה של הדמות.
– דיאלוג –
– בתיאטרון המילה המדוברת היא הדומיננטית, אך השפה המדוברת היא לא ריאליסטית טהורה, אנשים לא מביעים את כל מה שהיה רוצים ובכל דרך.
– הקולנוע אינו מחוייב למוסכמות אלו, צילומי תקריב יכולים להראות את הפרט הקטן ביותר בעל משמעות, וכך הערות דיבור נעשות מיותרות.
– התמונה בקולנוע מביעה כל כך הרבה משמעויות שאין צורך להשתמש בדיאלוג הבימתי.
– דיאלוג קולנועי אינו צריך להתאים לדיבור הטבעי.
