מבוא לסוציולוגיה – סיכומי מאמרים: אורי רם/בין הנשק והמשק -הגלובליזציה וסתירותיה

מבוא לסוציולוגיה – סיכומי מאמרים: אורי רם/בין הנשק והמשק -הגלובליזציה וסתירותיה

ראו: מבוא לסוציולוגיה – סיכומים

הגלובליזציה וסתירותיה –

לפי אורי רם החברה הישראלית עוברת שינוי רדיקלי, שני מוקדי הזהות החדשים נאבקים על נפשה של החברה מצד אחד המגמה הגלובליסטית, פוסט ציונית אזרחנית שמונחית ע"י הגיון המקוורלד ומנגד המגמה הלוקליסטית, ניאו ציונית לאומנית המונחית ע"י הגיון הג'יהאד. הגלוקליזציה של ישראל מאתגרת את הימין והשמאל גם יחד, השמאל ניצב בפני הסתירה – הגלוקליזציה מקדמת את השוויון האזרחי בה אך מקדמת את הליברליזציה כלומר, את אי השוויון החברתי בה בנוסף, כיון שהגלובליזציה היא הכוח הדוחף להסכמי שלום אי השוויון גורם לתסיסה חברתית ותגובת נגד לוקלי סטית ושוביניסטית. הימין ניצב בפני סתירה – הגלוקליזציה מקדמת את הליברליזציה הכלכלית בישראל ומושכת משקיעים זרים כלומר מקדמת את השוק הפרטי ואת ההפרטה אך מקדמת את האמריקניזציה של ישראל ואת הלפורליזציה והפתיחות התרבותית בישראל שהם האויב הגדול ביותר של הלאומיות. בכל אופן, חסרה מדיניות עקבית ומספקת לנוכח האתגרים של הגלוקליזציה והמשבר הכולל בישראל.

בעוד שישראל ממוקמת במקום גבוה במדרג העולמי של רווחת החיים היא מתמקמת נמוך במדרג ביחס לארצות המפותחות במידת השוויוניות בחלוקת העושר. העוני, אי השוויון ותחושת הקיפוח, הופכים את השכבות הנמוכות לטרף קל של הפוליטיקה הפופוליסטית, שוביניסטית והקליריקלית של הימין הניאו ציוני ומותירים את השמאל הדמוקרטי, חילוני הפוסט ציוני כקבוצה מבודדת של מיעוט אליטיסטי. בישראל יש תהליך קיטוב מעמדי מחריף, כך המגמה הפוסט ציונית ליברלית נמצאת בסתירה מהותית שמאיימת לפרק אותה. בחברה קולקטיבי סטית לאומית כישראל זוהי מגמה מובהקת של דמוקרטיזציה אולם בסיסה מוגבל לאליטות הכלכליות והתרבותיות. השכבות הנמוכות מזהות אותה כמגמה המאיימת על זהותן ומעמדן.

פיורה-

היפותזת השוק הדואלי-

ההיפותזה אומרת שהשוק מובן בצורה הטובה ביותר כאשר הוא מחולק לסקטור ראשי ומשני. מהגרים נמצאים בסקטור המשני, העבודות בסקטור הראשי שמורות לנייטיבס..:) לכן ישנה דיכוטומיה ברורה בין עבודות של מקומיים לאלו של מהגרים.

הכלכלה הקפיטליסטית: הכלכלה היא בעלת שני מאפיינים ברורים- חוסר יציבות וחוסר וודאות – ישנם גורמים רבים המשפיעים על השוק שאינם תלויים באדם עצמו כמו מזג אוויר, עונות השנה, טרנדים ואופנות משתנות, הצלחות וכישלונות וכן הלאה. בעל ההון, כלומר מי שתהליך הייצור בבעלותו, צריך להיות מסוגל להתאים עצמו למשתנים הללו.  הארגונים של הכלכלה הקפיטליסטית יוצרים הבחנה בסיסית בין הון וכוח עבודה. הון הוא גורם קבוע בעוד שכוח עבודה הוא גורם משתנה, כאשר ישנה ירידה בביקוש פשוט מפטרים. ההבדל גורם לכך שכוח עבודה נאלץ לספוג את ההשפעות שכלכלה הינה גמישה ואי וודאית. דוגמא לכך היא כשיש שתי טכנולוגיות, אחת שדורשת הרבה הון ומעט עובדים ואחת שדורשת מעט הון והרבה עובדים, הטכנולוגיה שדורשת עובדים תשמש לדרישות עונתיות בעוד שהטכנולוגיה שדורשת הון תשמש לדרישות בסיסיות יותר.

הדואליזם בין הון לעובדים יוצר גם הבחנה בין העובדים עצמם. כאשר המעסיק מוכרח להשקיע בעובדיו בכדי להכשירם, עובדים אלו הופכים חשובים יותר עבור מעסיקיהם והם מקבלים יותר יציבות מאשר עובדים אחרים. דוגמא נוספת היא הטכנולוגיה של ייצור המוני שדורשת כוח עבודה שאינו צריך הכשרה כלל. בצד השני יש לנו את ה job shop  בו המוצר תמיד משתנה ולכן העובדים צריכים לדעת לבצע מס' רב של משימות, לכן עבודות אלו לא יכולות לעבור לסקטור המשני בעוד שעבודות שלא צריכות הכשרה כן.

בעקבות השינויים המודרניים בכלכלה הקפיטליסטית המיומנויות הנדרשות בביצוע עבודות של הסקטור הראשוני קטנו, לכן מס' רב של עבודות שלא דורשות מיומנות נכנסו בכוח לסקטור הראשוני.

תנודות השוק וחוסר היציבות שלו, ונטיתם של בעלי ההון להתייחס לפועלים כגורם משתנה ונדיף, ייצרה חוסר וודאות ופחד מתמיד מפני פיטורים ואובדן פרנסה. כתשובה לחוסר וודאות זו פתחו הפועלים את ארגוני העובדים שפעלו כדי להשיג הטבות ובטחונות לפועלים – קביעות, פיצויי פיטורים ומנגנונים נוספים. המעסיקים מצדם מנסים למצוא פתרונות לדרישות הנוקשות של הסקטור הראשוני על ידי פנייה סקטור משני, בו מועסקים עובדים עליהם התקנות והחוקים הסוציאליים אינם תקפים – המהגרים.

בעצם נוצר מצב שכדי המעסיקים יוכלו לפעול בהתאם לדרישות השוק של ביקוש המוצר, הם זקוקים לפועלים אשר הזכויות הסוציאליות, אינן תקפות לגביהן והם ממשיכים להוות כוח עבודה זול ודינאמי (כלומר שאפשר לפטרו במידת הצורך). הרבה פעמים "גויסו" המהגרים למדינה כדי שיאיישו את סקטור העבודה המשני, ונוצר מצב בו בשוק המשני מצטברות העבודות של תחתית ההיררכיה התעסוקתית, כאלה שלא דורשות מיומנות מיוחדות (חקלאות, פסי ייצור וכו) ומאיישים אותם בעלי סטאטוס נמוך.

הפיצול וניגוד האינטרסים בקרב העובדים מתרחש בשתי רמות:

  1. היוקרתיות של העבודות שונה בין שני הסקטורים, בעיקר בגלל שצריך הכשרה ומיומנויות ייחודיות יותר בסקטור הראשוני, ובגלל שהסקטור הראשוני עבור התושבים המקומיים. יש הבדלי סטאטוס בתוך בקרב העובדים עצמם.
  2. כשהמהגרים גולשים לעבודות שכן מצריכת מיומנות כלומר לסקטור הראשוני הם "נוגסים" בשוק העבודה של המקומיים שכן הם כוח עבודה זול יותר שמוכן לעבוד תמורת פחות זכויות. סכנת התפשטותם של המהגרים לסקטור הראשוני, כלומר, לעבודות היציבות, נבלמת בעזרת חוקים כמו הגבלות הגירה. (גם שכר מינימום הוא חוק שנועד להקטין את הפיתוי של מעסיקם להעסיק מהגרים).

הפרדוקס-

כשהעובדים מצליחים להפוך עצמם לגורם יציב, בעל זכויות שקשה לפטרו, המערכת הופכת לפחות קפיטליסטית (זכויות עובדים הם מושג סוציאליסטיים). מכאן שככל שהמדינה היא יותר מדינת רווחה, כך יש יותר צורך במהגרים – אנשים ללא זכויות שיעבדו בפלח השוק הפחות יציב.

פיורה טוען שהחברה מנצלת את המהגרים – המהגרים מאפשרים ל"צברים" להימנע מהתפקיד שהחברה מייעדת להם (העבודות המשניות). הבעיה של המקומיים מתחילה כשהמהגרים נוגסים להם בשוק העבודה בגלל אינטרסים קפיטליסטיים.

חוסר הוודאות של הפעילות הכלכלית יצרה את מושגי הקביעות וגם את הצורך במהגרים (צריך מישהו אחר שאותו יוכלו בעלי ההון לפטר בעבודות הלא יציבות).

אורי רם/בין הנשק והמשק – גלובליזציה ומדינת הלאום

אורי רם/בין הנשק והמשק -גלובליזציה ופוסט ציונות

אורי רם/בין הנשק והמשק -השלכות כלכליות של הגלובליזציה


ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: