מבוא לסוציולוגיה: ביקורת השוק החופשי ושוק העבודה

מבוא לסוציולוגיה: ביקורת השוק החופשי

ראו: מבוא לסוציולוגיה – סיכומים

דיברנו על ההנחות של עולם הידע של הכלכלה- השוק חופשי נתפס כמקום שבו יש לאינדיבידואלים ידע מלא אודות כל האופציות שעומדות בפניהם ויכולים להעריך אותן בהחלטות רציונליות והם ממקסמי תועלת.

לשוק יש איזה שהם מנגנונים פנימיים שמביאים לשיווי משקל שמגדיר את המחירים הנכונים לכל סחורה.

נשתמש בעולם המושגים של השוק החופשי ונדבר על שוק כנתפס כחופשי "אחר". שוק העבודה – לכלכלנים יש הנחה דומה לזו שיש להם לשווקים בכלל- ההנחה היא ששוק העבודה הוא כמו שוק אחר שבו הסחורה היא העבודה, ולעבודה יש ערך והמעסיקים משלמים בתמורה לעבודה. בתפיסה האבסטרקטית אנחנו יכולים לחשוב על שוק העבודה כשוק של מוכרים וקטנים, העובדים מוכרים את כוח עבודתם והמעסיקים קונים את כוח העבודה. לכאורה גם כאן כשוק רגיל של סחורות נדמה לנו שיש כאן שוק שבו הקונים יקנו את העבודה הטובה ביותר שהם יכולים לקבל תמורת המחיר הנמוך ביותר שהם יוכלו לשלם, המוכרים ירצו למכור את העבודה הנחותה ביותר עבור השכר הגבוה ביותר – ושוק העבודה ייצור עבורנו שיוויון, ומנקודת השיוויון הזו נדע מה השכר הנכון שיינתן לכל עובד.

ההנחה כאן גם כן היא שיש לעובדים ולמעסיקים מידע מלא על כל הזדמנויות העבודה והשכר ולמסיקים יש מידע מלא על העבודה שיכולים לתת להם ועל המחיר שיש לשלם עבור העבודה הזו.

הבעייתיות של ההנחה – מעסיקים לא בהכרח משלמים את השכר הנמוך ביותר שהם יכולים לשלם, אלא לפעמים הם נותנים פרמיות. התפיסה של שוק עבודה כסוג של שוק חופשי שבו כולם יכולים לקנות הכל ולמכור הכל.

כלומר שוק העבודה לא עובד כמו שכלכלנים היו מצפים ויש שיקולים אחרים שהם חברתיים שמשפיעים על המחיר בשוק הזה.

המבנה של שוק העבודה – הקנייה והמכירה יותר מורכבים ממה שהיינו רוצים לחשוב. שוק עבודה "דואלי" – הבחנה בין שוק עבודה ראשוני ושוק עבודה משני (שוק עבודה מרכזי או פריפריאלי). חוקרים שברובם ניאו מרקסיסטים אומרים שהמחשבה שלנו שקיים שוק עבודה אחד שכל העובדים יכולים להתחרות על כל המשרות, אין לה סימוכין במציאות. למעשה אנחנו יכולים לחשוב על שני שווקי עבודה, הן מבחינת המעסיקים והן מבחינת העובדים. שוק העבודה הראשוני מורכב מארגונים גדולים ותעשיות גדולות (בנקאות היי טק וכו'), ארגונים עם הרבה כסף שיש בהם מערכת מסודרת של קביעת שכר. הארגונים האלו לרוב מפוקחים וחוקי העבודה באופן יחסי נאכפים בהם. בארגונים האלה בד"כ עובדים עובדים שיש להם הון אנושי ותרבותי מתאים, כלומר אלו עובדים עם משאבים חברתיים טובים יותר.

שוק העבודה המשני מורכב מארגונים קטנים יותר (קבלנים, מתפרות, חנויות קטנות וכו'). כשאנחנו חושבים על הכלכלה, הסביבה שלנו ורוב האנשים שעובדים שאנחנו מכירים עובדים בשוק העבודה הראשוני יחסית. הם עובדים לרוב במקומות עבודה מוסדרים. מה שמאפיין את שוק העבודה המשני הוא הרבה מאוד חוסר סדר, תעסוקה זמנית, אין אפשרויות קידום, עובדים הולכים ובאים ללא פיקוח, העבודה לא בשכר קבוע או שכר ידוע מראש, הרבה פעמים מעסיקים מעלימים חלק מהמשכורות, אלו עבודות שיש בהן מעט יחסית תלות של המעסיק בעובד (כלומר לעובד אין ידע מיוחד שמקשה על המעסיק להחליף אותו). תנאי העבודה בשוק הראשוני מדבר על העסקה לטווח ארוך, אפשרויות קידום, עלייה בדרגות השכר. שוק העבודה המשני הוא שכר לפי שעה, אין התקדמות וותק, המחויבויות של המעסיק לעובד מינימליות, אין הכשרה. המעבר משוק העבודה המשני לשוק העבודה הראשוני הוא כמעט בלתי אפשרי.

נדמה לנו שיש שוק עבודה אחד שאנחנו מתפתחים ממנו. חוקרי שוק העבודה הדואלי טוענים שלא – יש אנשים שבגלל סיבות חברתיות הם חסרי נגישות לשוק העבודה הראשוני. ארנריך מציגה לנו את המלכודת של שוק העבודה המשני.

ארנריך היא ד"ר לביולוגיה – ממעמד בינוני גבוה, גם כשהיא משאירה את כל הסממנים הללו מאחוריה המצב שלה יותר טוב מרוב הנשים העניות באמת, אך היא נכנסת לשוק העבודה עם אותם המשאבים שנשים עניות נכנסות לשוק העבודה. תיאור הסיפור…

שכר המינימום בארה"ב נע בין 5-7.5 דולר בשעה כשכר – בשוק העבודה המשני העבודה לא חייבת להיות במשרה מלאה. אין ביטוח רפואי בשוק המשני. ארנריך מנסה להראות בספרה איך קיימת בעצם כלכלה שהיא אחרת לגמרי מהכלכלה המוכרת לחוקרים – זו כלכלה שבה אם אתה חולה אתה מפוטר, אם אתה מפוטר אתה הופך להומלס. “תלושי מזון" – אנשים שמרוויחים מתחת למינימום אמורים לחיות על התלושים הללו. אלא שבאמצעות תלושי המזון ניתן לקנות רק בסופרמרקטים מחוץ לעיר, או סוגים מסויימים של מזון שלאו דווקא מתאימים לאנשים מסויימים. מי שתכנן את זה אלו אנשים משוק העבודה הראשוני שלא יודעים את הבעיות שנובעות מתלושי המזון, ללכת לסופרמרקט רחוק וכו' – המערכת כולה לא לוקחת בחשבון את החיים של עובדים בשוק העבודה המשני.

אנחנו רואים שאנשים בשוק העבודה המשני מפתחים סוציאליזיציה לדפוסי העבודה של שוק העבודה המשני. אנשים שכל חייהם עובדים בעבודות פשוטות שמנצלים אותם והם מרגישים שאין לאן להתקדם לא יהיו ה"עובד המצטיין", ולכן הרבה מהם מפתחים סוג של תרבות והתנהגות של שוק העבודה המשני שלא יאפשר להם לצאת לשוק העבודה הראשוני. התפיסה של שוק עבודה דואלי טוענת שהנגישות לעבודה בשוק העבודה הראשוני היא מוגבלת לאנשים בעלי משאבים חברתיים רחבים, האנשים האלה מתקרבים יותר לדמות של "אנשים שיכולים לקבל החלטה רציונלית" – אך לרוב האנשים אין את הפריבילגיה הזו כי כמות העבודה המוצעת להם מצומצמת ולכן הדימוי של ה"קונים ומוכרים" בשוק החופשי לא תואמת למציאות.

אם נחזור לחשיבה המרקסיסטית – נראה שככל שהמדינה מאמצת את הגישה של השוק החופשי (שהשוק מאזן את עצמו והוא המנגנון הנכון שיקבע את השכר) היא מסירה מעצמה אחריות לפקח על שוק העבודה (לקבוע תנאי עבודה ושכר). כאן היא מתעלמת מהיכולת של המעסיקים לשלוט בשוק, ובתנאי הגלובליזציה של היום תמיד יש עובדים זולים יותר איפה שהוא וזה יוצר תחרות מאוד חריפה על העבודה – זה אומר שבתנאים האלה הסימטריה בין האנשים, המעסיקים והמועסקים, אינה שווה. כאשר המדינה מקבלת את העמדה הזו ולא מגנה על אחד הצדדים היא מתעלמת מחוסר הסימטריות, מיחסי הכוח, אי השוויון החברתי, וכל המנגנונים החברתיים שמצמצמים את האפשרות של העובדים לנהל מו"מ הוגן. ההנחה של רוב הסוציולוגים יסכימו עליה היא ששוק העבודה איננו שוק חופשי, שוק העבודה משוקע בחוקים חברתיים בהיררכיות חברתיות של כוח יוקרה מעמד נגישות ואתניות. כל ההיררכיות החברתיות האלה מגדירות את יכולתם של העובדים לנהל מו"מ בתוך שוק העבודה, להגיע לעבודה שמתאימה להם ולהגיע לשכר המתאים להכשרה ולכישורים שלהם.

שוק העבודה הראשוני מאופיין במידה רבה בהתאגדות של עובדים (ברוב תחומי ההעסקה הראשוניים), לעומת שוק העבודה המשני בו קשה יותר להתאגד. כך רוב העובדים נהנים מתנאי עבודה קיבוציים, זהו אחד האמצעים שבהם מועסקים חסרי כוח מסוגלים להשיג כוח. הם משיגים תנאי עבודה הרבה יותר טובים כך.

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: