מבוא לסוציולוגיה: חברה וכלכלה

מבוא לסוציולוגיה: חברה וכלכלה

ראו: מבוא לסוציולוגיה – סיכומים

ההנחה השנייה שמאתגרת את הכלכלה היא דימוי החברה – הדימוי הכלכלני הוא דימוי של החברה כשוק. החברה, וכל היחסים החברתיים והאינט' החברתיות הן אינט' של חליפין שבהן שני הצדיים מנסים למקסם את התועלת. בסוציולוגיה כל מי שעוסק בכלכלה מניח שגם השוק – אם נחזור לגירץ – גירץ מדבר על "שוק של סחורות" שוק שהוא חוקר, הוא אומר שגם בשוק הזה אנשים לא ממקסים תועלת במובן שהם תמיד יקנו את המוצרים הזולים ביותר והטובים ביותר. הרבה פעמים אנשים הולכים לאותו מוכר גם מבלי לבדוק מה המוכרים האחרים מציעים להם. הם לא ממקסמים תועלת נקודתית בכל אחת מהעסקאות בנפרד, אלא יש המשכיות בין העסקאות ויש יחסים חברתיים שחשוב לנו לשמר לא רק בגלל התועלת החברתית שלהם אלא בגלל מסורת, רגשות, ודברים אחרים שנכנסים לתמונה גם כשאנחנו חוקרים שוק ספציפי. במצבים שאנחנו חוקרים את החברה אנחנו לא יכולים לצמצם את הכל ליחסי חליפין.

בשנים האחרונות בגלל הפיכתה של הדיסצפלינה הכלכלית לכל כך דומיננטית יש לנו צורך רב יותר להציע אלטרנטיבה סוציולוגית לדרך החשיבה הכלכלית. בבסיס הסוציולוגיה הכלכלית עומד מושג שפותח על ידי קרל פולאני – כלכלן מוסדי – embeddedness – משוקעות – המושג הזה אומר שהכלכלה איננה מעוגנת רק במוסדות כלכליים של ייצור, צריכה, והצבר הון אלא בשורה ארוכה של מוסדות חברתיים שמעצבים אותה. ניסוח נוסף – embeddedness – הטענה היא שמוסדות כלכליים "פר אקסלנס" כמו ייצור, צריכה, והצבר הון לא מעוגנים רק בהקשרים כלכליים אלא הם תמיד משוקעים בתוך מוסדות ותהליכים חברתיים.

פולאני טען שאסור להפריד בין תהליכים כלכליים לתהליכים אחרים. בספרו הוא מתאר כיצד נוצרת ההפרדה בין הספרה הכלכלית לספרות אחרות.  ההפרדה הזו שהכלכלה בנויה עליה – בין תהליכים כלכליים לתהליכים חברתיים אחרים – היא לכשעצמה תוצר של הבנייה חברתית של המציאות. העובדה שאנחנו חושבים שישנם תחומים שהם תחומים כלכליים, ההפרדה, היא תוצאה של תהליך חברתי שמגדיר תחומי עיסוק לדיסצפלינות. חוקרים של סוציולוגיה של הידע שואלי הרבה פעמים מתי מתרחשות ההפרדות האלו? מתי אנחנו חושבים על תחום שהוא תחום נפרד שיש בינו לבין תחומים אחרים גבול?

הסוציולוגיה הכלכלית מתמקדת בביקורת התיאוריה הכלכלנית על תהליכים כלכליים- צריך לצמצמם את הדיון ולומר שהסוציולוגיה הכלכלית ברובה לא מתווכחת על הכלכלה בכלל אלא עם הפרדיגמה הדומיננטית בכלכלה "הכלכלה הניאו קלאסית" – זו אותה כלכלה שמתמקדת בהומו אקונומיקוס ומגדירה את התועלת של האדם כהגברת ההנאה וצמצום הסבל. התועלתניים מניחים שכל אדם באשר הוא שואף להגברת ההנאה שלו ולצמצום הסבל שלו במונחים אינדיבידואליסטים.  אבות הכלכלה הגדירו תועלת כ"עבודה המושקעת במוצר, העבודה יוצרת תועלת והתועלת היא הגורם לערכו של המוצר הסופי". ההנחה של הכלכלה שהחברה בנויה כשוק (הטיפוס האידיאלי של "שוק") השוק הטהור נתפס בכלכלה כמתאפיין בחליפין ומתאפיין בקבלת החלטות למיקסום תועלת בתנאים של אינפורמציה מלאה – זהו המודל הבסיסי של הכלכלנים הקלאסיים והניאו קלאסיים.  אי הוודאות של השוק בפועל מצביעה על כך שכמעט שום החלטה נעשית עם מידע מלא – הכלכלנים אומרים שבמקום שאין מידע מלא עלולים להיווצר "כשלי שוק".

ההנחה של אדם סמית' אמרה שהשוק מתנהל ב"יד נעלמה" יש יד בלתי נראית שמנהלת את השוק, השוק מנהל את עצמו באופן האופטימלי ביותר – אם לא נתערב בשוק וניתן לכל אחד למקסם את התועלת שלו בסופו של דבר זה ימקסם את התועלת הכללית (וזה ההסבר המוסרי של אדם סמית'). אדם סמית' התעניין במוסר ולא בכלכלה, הוא רצה לדעת איך לייצר את החברה הטובה ביותר ולאו דווקא את הכלכלה הטובה ביותר. כשכלכלנים רואים שהם לא מסוגלים לצפות התנהגות רציונליות מהאנשים מכיוון שאין להם את האינפורמציה המלאה ואז הם מתרצים את הנפילות הכלכליות כ"כשלי שוק".

אצל ארנרייך אנחנו רואים שאנחנו לא חופשיים לעשות כל החלטה שאנחנו רוצים, כל החלטה שאנחנו עושים מוגבלת על ידי ההחלטות הקודמות שלנו, מוגבלת על ידי מה שאחרים עושים – השוק איננו באמת חופשי, ובהתאם לתיאוריות הריבוד לא כל בני האדם יכולים לפעול באותה צורה באופן שיתפס כלגיטימי, אנחנו מוגבלים גם על ידי ההביטוס שלנו, גם על ידי הידע שלנו, וגם על ידי המוכנות של האחרים לקבל את אופני הפעולה שלנו.

לא כולם פועלים באותו שוק – ולא כולם יכולים לפעול באותם כללים – גם כשיש אינפורמציה מוגבלת יש מי שיהיה להם יותר אינפורמציה ומי שיש להם פחות מידע. כלומר יש לנו מערכת היררכית של המידע שאנחנו יכולים לקבל וחשופים לו – המערכת ההיררכית הזו היא היררכיה חברתית ולא כלכלית גרידא. היא כלכלית מבחינת ההשפעה שלה על מבנה ההזדמנויות שלנו, אבל היא לא רק כלכלית מבחינת המובן של המיקום החברתי שלנו (במרכז החברה או בשוליים החברתיים) משפיע על סוג המידע שאנחנו חשופים לו.

כוחם של קשרים חלשים – הרבה מהמידע שאנחנו מקבלים לא מגיע אלינו מהאנשים הכי קרובים אלינו, אלא דווקא מהאנשים שמחוברים אל האנשים שאנחנו מחוברים אליהם (מעגל שני). לדוג': במעגל של שוק חופשי כשאדם מחפש עבודה הוא שולח קו"ח למנהלים והאדם עם הציונים הגבוהים ביותר והיכולות הטובות ביותר יבחר. לע"ז כשאנחנו טוענים שהמידע אינו זמין באופן שווה עבור כולם וההזדמנויות לא זמינות באופן שווה עבור כולם גם בתנאים של שוק, אנחנו יכולים לומר שרוב המעסיקים יעדיפו אדם שהם קיבלו עליו המלצות מאנשים אחרים. הקשרים החברתיים שלנו יוצרים אי שוויון בהזדמנויות שלנו לקבל עבודה – יש גם עבודות שלא יפורסמו באופן ציבורי ואפשר להשיג אותן רק באמצעות קשרים – מי שיותר מקושר יקבל יותר הזדמנויות מאנשים אחרים. הרשת הזו איננה רשת סימטרית, לכל אחד יש כמות קשרים שונה – מי שיש להם יותר קשרים יש להם יותר הזדמנויות ולהיפך. אם נמפה את החברה מבחינת מערכת הקשרים אנחנו נראה שאנשים שנמצאים במרכז החברתי הסיכוי שיהיו להם יותר קשרים הוא יותר גדול, והסיכוי שלהם להיות מקושרים עם אנשים שיש להם יותר קשרים הוא הרבה יותר גדול – עצם ההימצאות במרכז של רשת היא לכשעצמה משאב חברתי. זהו משאב שמאתגר את הטענה שבשוק יש לנו מצב של מידע חופשי ומצב של שוויון בנגישות למידע וביכולת להשתמש בו.

הסוציולוגיה הכלכלית מערערת על התפיסה הזו על החברה/הכלכלה של השוק החופשי, לא כולנו פועלים באותו שוק, ולא כולנו חשופים לאותה אינפורמציה- ישנה ביקורת סוציולוגית מאוד רחבה על מושג ההון. כשכלכלה מדברת על הון היא מדברת על הון כלכלי הון מטריאלי. אצל בורדייה דיברנו על הון תרבותי, ובהקשר של הרשתות החברתיות ראינו שיש גם הון חברתי – לא רק כמות הכסף, אלא גם היכולות ההתנהגותיות משפיעות. הקשרים החברתיים והמיקום החברתי הופכים לסוג של הון.

Story of stuff  – הסרט מאתגר את המובן מאליו. אנחנו יכולים לראות את סוגיית ה embeddedness, יש הסרט מאתגר את האופן שבו אותן הנחות יסוד שיש לנו על חוקי השוק ואיך הם עובדים – לדוג' תאונות דרכים/מלחמות/זבל מעלים את התל"ג. כל הפרטים בחברה הופכים ל"עבדים" של הצמיחה הכלכלית כשאומרים לנו שהיא טובה לכולנו, כשבעצם היא טובה רק לאחוז מסויים של החברה ואנחנו מצמצמים קצבאות ושכר וכו', ואנחנו לא עוצרים לשאול שאלות כמו בסרט על המהות של המושג של צמיחה כלכלית.  סוציולוגיה כלכלית לוקחת את מושגי היסוד האלו של כסף,הון, שוק וכו' ושואלת לגביהם שאלות – היא רוצה לבדוק את הנחות היסוד העמוקות שקשורות במושגים האלה. נוכל לשאול שאלות קונפ' על מי מרוויח מהפריזמה הזו שבה אנחנו תופסים את המציאות? והאם ניתן להציע אלטרנטיבה לפריזמה הזו?

 

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: